מדיני

מדיני מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4613 מקורות עבור מדיני. להלן תוצאות 91 - 100

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


91

מלבי"ם ויקרא פרשת ויקרא (מקטע ב)

 וא"צ עמו שילום קרן וחומש. ודברי רבנן אלה שהלכה כמוהם נבנו ג"כ על מבצר חזק הבנוי בלשון, כי יש הבדל בין המאמר העומד בפ"ע ובין המאמר שהיא חלוקה מהמאמר שקודם לו. כי בחלקי המאמר דרך הלשון שלא להכפיל כל הפרטים. למשל עולת בקר ועולת צאן הם חלקי המאמר הכולל שמדבר מדיני עולה, לכן לא שנה בעולת צאן כל הדברים שנאמרו בעולת בקר ולא בעולת בקר כל הדברים שנאמרו בעולת צאן כי למדין אחד מחברו, (וכמ"ש בגמ' (שם ושם) ילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון) וכמו שבארתי זאת בפרטות (למעלה ס' נט ובכ"מ), לא כן פרשה שמתחלת במלת כי, הוא ענין חדש

92

מלבי"ם ויקרא פרשת תזריע

 דפה מדבר גם בנשים, ובני לאו דוקא, הרי נאמר בדרך ההרחבה כמו בני עמון בני שת שכולל גם הנקבות, וה"ה הגרים, וז"ש בספרא (מובא ביבמות דף עד, כריתות דף ז). מנין לרבות הגיורת וכו' ת"ל ואשה. וא"כ נשאר הקושי' בני ישראל מה ת"ל, משיב שבא ללמד שמה שנאמר בפ' זו מדיני היולדת שאל המקדש לא תבא אינו מיוחד ליולדת דוקא שטומאתה קלה שהיא טבולת יום ארוך (כמ"ש ביבמות דף עד, ובכ"מ) אלא אף לשאר כל הטמאים. וזה כי ממ"ש והזרתם את ב"י מטומאתם ולא יטמאו את משכני, יש לטעות שהוזהרו גם מליגע במקדש מאחוריו, כי שם לא נז' שלא יבואו

93

מלבי"ם ויקרא פרשת מצורע

 דף ט) תורה אחת לנגעים הרבה. דרשו בספרא (פרק ב מ"ט) מן כבשה אחת. ומה שדריש ביומא (דף מא) וכריתות (דף כח) לעני שהביא קרבן עשיר. נדרש (מפסוק לא) זאת תורת אשר בו נגע צרעת כמ"ש בספרא (פרשה ד מט"ז):ג תורת המצורע ביום טהרתו. עד עתה דבר מדיני טומאת המצורע ועתה יבאר דיני טהרתו. אמנם היה לו לומר זאת תהיה תורת טהרת המצורע. דהא אינו מבאר עתה דיני המצורע עצמו רק דיני הטהרה איך תהי'. וכבר בארנו (בפ' צו ס' מ"ם) שכ"מ שאומר מלת ביום (שהיל"ל בב' השימוש בטהרתו או מלת בעת) יכוין שיהי' דוקא ביום ולא בלילה. ומלמד

94

מלבי"ם ויקרא פרשת אחרי מות

 שילכו בהם כי המעשה עקר:קלד ושמרתם את חקותי וכו'. תחלה הזכיר עשי' במשפטים ושמירה בחוקים. כי אחר שהאדם הוא מורכב מנפש וגוי' מעליונים ותחתונים. הנה מצד הנהגת נפשו הרוחנית צריך הוא לחוקים ולכן סודם נעלם כי באו לתקן נפשו הנעלמת, ומצד גופו צריך הוא למשפטים באשר הוא מדיני. ותחלה יחס השמירה בלב שהוא העיון והמחשב אל החוקים שהם מתחברים עם נפשו ושכלו שענינה בעיון וחכמה ודעת, ויחס העשי' למשפטים שבאו לתקן עניני גופו. אולם בכתוב הזה חזר ונתן שמירה ועשי' לחוקים ולמשפטים, כי מצד שהאדם מורכב משניהם וכ"א עוזר להשלמת חברו צריך לעשות החוקים באיברי גופו ובזה יעזר הגוף

95

מלבי"ם ויקרא פרשת קדושים

 מפני שהתורה עשה בה מזיד כשוגג שעז"א מחטאתו אשר חטא הגם שפה מדבר במזיד ללמד שמזיד זה עשאו התורה כשוגג, ובזה נכונה גם גי' הספר לעשות המזיד כשוגג. שהוא פי' לשון הכתוב. והנה יקשה מדוע לא כתבה התורה דיני ש"ח גבי עריות. והשיבו חז"ל (במשנה ח) מפני שדיני ש"ח נשתנו מדיני יתר העריות בשבעה דברים. א] כל העריות עשה בהם את הקטנה כגדולה (כצ"ל וכן הגיה בק"א) ר"ל גם הבא על הקטנה חייב ובש"ח פטור. (ובכריתות הוכיח זה ממה שהקדים בקורת תהי'. והיל"ל תחלה והביא את אשמו דהא התחיל המאמר בדידי' ואיש כי ישכב. ובזה דרך הלשון לומר תחלה מה

96

מלבי"ם ויקרא פרשת בחקותי

 יצא ממעי אמו (כי פעל בכר כולל גם גמר הפרי והתבשלו כמו לחדשיו יבכר). אבל במעי אמו מותר להקדישו הקדש אחר דאינו קדוש עד שיולד ועז"א (בתמורה דף כז) כיצד מערימין על הבכור אומר מה שבמיעי' של זו אם זכר עולה וכו'. ולפ"ז פשטות הכתוב שנגד מה שבאר בפרשה הזאת מדיני ההקדשות. בין במקדיש למזבח כמ"ש ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן. בין במקדיש לבד"ה כמ"ש ואם בהמה טמאה וכו'. וכן הקדש בית ושדה לבד"ה אמר אך את הבכור לא יקדיש לא לבד"ה ולא למזבח לשנותו לקדושה אחרת כי אין משנים מקדושה לקדושה. וכן פרש"י והרשב"ם בפי', שלא יקדישנו לשם

97

מלבי"ם במדבר פרשת נשא פרק ו

 בפ' נדרים נוהג גם בנזירות שהפרת נדרים ביחיד מומחה ושהאב והבעל מפר נזירות בתו ואשתו, ופי' חז"ל מפני שנדר הנזירות משונה משאר נדרים שאינו נאסר רק בזמן שנדר ובמין שנדר ובנזירות אפילו נדר רק יום אחד ורק ממין אחד כמו מן היין לבד אסור בכולם שלשים יום, ובצד זה משונה מדיני נדרים ולכן נאמרה בפ' מיוחדת:פב איש או אשה, למה הוצרך לפרש שגם אשה נודרת נזירות הלא ידעינן שנדרי אשה כנדרי איש, פי' חז"ל מפני שבנדר נזירות חל על הנזיר קדושה שלא לטמאות למתים. וראינו שבקדושת כהונה אף ששם חל קדושת כהונה גם על הקטנים שאסור לטמאם בידים וקדשי

98

מלבי"ם דברים פרשת שופטים פרק יז

 לבלתי רום לבבו מאחיו היינו שבעניני שמירת התורה לא ירום לבבו והוא שוה בזה ככל אחיו, ואין הבדל בזה בין המלך ויתר אחיו, ודוק מינה שרק בעניני שמירת חוקי התורה הוא שוה לאחיו אבל בענינים שהם מחוקי המלוכה ירום לבבו מאחיו שפורץ לו דרך וכו' וכן ביתר משפטי המלוכה שמשונים מדיני התורה, וזה שסיים לבלתי רום לבבו מאחיו ולא משל הקודם (כצ"ל) דהיינו בדברים שנאמר קודם לכן (מ"ש מכאן אמרו מלך פורץ וכו') אינו שוה לאחיו, וז"ש ולבלתי סור מן המצוה, ר"ל בזה לא ירום לבבו מאחיו שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל בזה שוה לכל אדם, ובגי' הגר"א לבלתי

99

מלבי"ם מלכים א פרק ב

 ידי שליח בחייו או אחר מותו? ומהו וגם אתה ידעת, מלת וגם מיותר?:וגם אתה ידעת. מלת וגם נמשך אל ועשית כחכמתך, אחר שצוהו בל יסור מתורת משה, ולא יסמוך על חכמתו ושקול דעתו, אמר שבכ"ז יש ענינים שניתן לו הכח לעשות כחכמתו ולא כמשפטי התורה, והם דיני המלך שמשונים מדיני התורה, שהמלך הורג בלא התראה והורג רבים ביום אחד כשהוא צורך שעה, הגם שאינו כמשפט התורה, נתן כח זה אליו לגדור גדר ולעמוד בפרץ, ובזה יעשה כפי חכמתו לבד, וגם ענין יואב היה מעין זה, כי בדין תורה לא היה חייב מיתה כי לא היה שם התראה, וצוה להרגו

100

מלבי"ם הושע פרק ח

 שלהם יחלו ויחרדו מעט, מדברי המשא שנשאו עליהם הנביאים משא ונבואת פורעניות, אם יחלו מעט מדברי הנביאים וישובו אל ה' אקבצם גם עתה:(יא) כי. אבל הם לא חלו ממשא דבר ה', כי הרבה לו אפרים מזבחות לחטא, במה שהתנו בגוים לא נתנו להם אתנן לכריתת ברית מדיני לבד, כי גם השתתפו עמהם לעבוד את אליליהם וירבו למו מזבחות להקריב עליהם לעצבי הגוים, היו לו מזבחות לחטא לדעת אפרים המזבחות שמרבה לע"ז אינם חטא, רק המזבחות שהיו לו מתחלה לשמים, הם אצלו מזבחות לחטא, ומפרש מי הם המזבחות שהיו לו תחלה:(יב) אכתב לו רבי תורתי. המזבחות שכתבתי לו בתורתי

1234567891011121314151617181920