לבוד

לבוד מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 921 מקורות עבור לבוד. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

תוספתא מסכת כלים (בבא בתרא) (צוקרמאנדל) פרק ה

 את פיו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו מאימתי טהרתו משבלה ואין משמשין מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רובו מלמעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם נקרע מבית פיו טהור: הלכה גהעושה חלוק מן הלבד אם יש בו שלשה על שלשה טמא ואם לאו טהור חלוק של לבוד שבלה אם משמש מעין מלאכתה ראשונה טמא ואם לאו טהור שאין בלבדין פחות משלשה על שלשה: הלכה דהעושה חלוק מן הלבוד אם יש בו שלשה על שלשה העושה לתכריך אפילו כל שהוא טמא העושה מעטפת מן הלבוד אינה מקבלת טומאה עד שתיגמר מלאכתה בלת אם יש בה שלשה טמאה ואם לאו

2

שכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק טז

 והניח חצי החיצון בלא לחי יש לו להשתמש באותו חצי הפנימי מן הלחי ולפנים, ומן הלחי ולחוץ אסור להשתמש, דבמבוי בפני עצמו דמי. אמר רבא עשה לחי למבוי והגביה מן הקרקע שלשה טפחים, או שהפליגו מן הכותל ג' טפחים לא עשה ולא כלום. ואפילו לר' שמעון בן גמליאל דאמר אמרינן לבוד, הני מילי למעלה, אבל למטה כיון דהוה ליה מחיצה שהגדיים בוקעין בה לא [קאמר]. ר' יוסי אומר רחבן ג' טפחים. ולית הלכתא כוותיה. איתמר לחי העומד מאיליו, אביי אמר הוי לחי, בדסמכינן עליה מאתמול. ורבא אמר לא הוי לחי. והלכתא כאביי ביע"ל קג"ם:מתני' בכל עושין לחיים ואפילו בדבר

3

ספר הלכות גדולות סימן יד - הלכות סוכה פרק סוכה שהיא גבוהה

 ב) מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן, והיכי עביד לה, מוקים לה במיצעי דסוכה דפחות משלשה טפחים לתתאי ובפחות משלשה טפחים לעילאי, דכל פחות משלשה כלבוד דמי, מאי קמ"ל מתניתין היא, דתנן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים [פסולה] הא פחות משלשה כשירה, אי ממתניתין הוה אמינא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא אמרינן, קמ"ל. מיתיבי מחצלת שבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן, כי תניא ההיא בסוכה גדולה. אמר רבי אסי פס ד' ומשהו מתיר בסוכה משום דופן, היכי עביד, מוקים לה בפחות משלשה סמוך לדופן, דכל פחות משלשה כלבוד דאמי, ומאי קמ"ל, שיעור משך סוכה קטנה שבעה

4

תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) תשובות פרשניות סימן תקלה

 בשויין אלא מעורבבין, כי דקאמרינן (שם) מאי מדובללת מבולבלת, שמבולבלין אותן קנים א[ו] עצים שהיא מסוככת בהן בשתי שעל ערב ובערב על השתי, וכיון שאינן מונחין בשווין, נראית חמה מלמטה ופסולה. ואם אין בין עליונים לתחתונים ג' טפחים, רואין אותן כאילו הן זה על גב זה, וזה הוא לבוד שאמרו חכמים בו בכל מקום. ואמר רבא (שם) ואף כי יש בין זה לזה ג' טפחים, אם יש בעליונים שיעור טפח, רואין אותן כאילו [...] נוטלין [... ת]חתו[ני]ם וזה ותאח[... ]ן חבוט [מע]לאי רמי אתתאי.

5

שפתי חכמים דברים פרשת כי תצא פרק כה

 עניה עניה מהדדי דהכא כתיב וענו הלוים ובפ' יתרו הוא אומר משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק:פסוק טש ופי' בפניו כנגד פניו לא בפניו ממש פי' משום דוירקה דבוק לעיל למלת לעיני הזקנים כאלו אמר לעיני הזקנים וירקה וישאר בפניו לבוד וע"כ צ"ל שפירושו כנגד פניו ומשום דהרוק הוא דוקא כנגד פניו חשוב כאלו הוא בפניו ממש לכן כתיב בפניו ולא לפניו:פסוק ית פירוש דק"ל מלת בישראל ל"ל ומתרץ מצוה כו' ויהיה פי' בישראל במעמד ישראל שיהיו שם בשעת חליצה לקרוא חלוץ הנעל ואע"ג דכתיב בקרא בית חלון י"ל דמלת בית

6

הכתב והקבלה ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 כענין דבק הניתן בראש השבשבת פ"ח דשבת עד שהעוף נדבק בו) וכמו שעושים האומנין את הלבדין (פילץ) ששורים הצמר תוך דבק לח עד שנבלע ממנו היטב ואז סוחטים בו ודוחקים אותו עד שיתחברו ויתקשרו יחד נימות הצמר ונעשים גוש אחד, ושפיר הונח על גוש זה המחובר יחד שם לבדין, לשון לבוד כלומר התחברות והתאחדות (כענין לבוד ודופן עקומה הרגיל בדברי רבותינו) וכמו שפי' הר"ש (פ"ט דכלאים) הלבדים, טורפין הצמר והפשתים זע"ז ומחברם כעין בגד על ידי אומנות בלא טויי', ע"כ. ובזה אתי שפיר לישנא דמתניתן שם, הלבדין אסורים מפני שהם שועים, כלומר שהם מחוברים יחדיו, וזהו עיקר הכלאים, לא הסריקה

7

רש"ר הירש ויקרא פרשת אמור פרק כג

 ההלכות שנאמרו - כדי להביע מושגים של בניין; וכיוצא באלה נאמרו גם בדיני הוצאה של שבת. נרשום כאן אחדות מהן. מחיצה - הבאה להבדיל בין מקומות - חייבת להיות גבוהה עשרה טפחים לפחות (סוכה ד ע"ב ואילך). מקום שהוא רחב ארבעה טפחים לפחות נקרא מקום חשוב, שאיננו נעלם מן העין (שם ג ע"א). "לבוד": מקום פנוי של פחות משלושה טפחים בטל במיעוטו, ואיננו נחשב רווח (שם ז ע"א). "פי תקרה יורד וסותם": שטח החזית של קורה המונחת לרוחב התקרה - רואים אותו כאילו הוא נמשך כלפי מטה, והרי הוא מהווה שם מחיצה (שם יח ע"ב). לדעת אחדים, גם "גוד אסיק מחיצות": רואים את הקיר

8

חידושי מהרי"ח מסכת אהלות פרק י

 לומר דאיירי שיש עוד ארובה שיש בה פותח טפח רק שהטומאה מונחת תחת זה הנקב שאין בו פותח טפח אבל אין צריך לזה. בשלמא גבי ביב במקומו יש שם טפח נמצא יש אהל חשוב רק ביציאתו לא יש טפח א"כ הטומאה נמשכת לבית דבפנים יש טפח אבל כאן כשלא אמרינן לבוד לא יש כלל אהל על הטומאה ומי יביאנו לבית ובאמת אם יוצא אח"כ דרך הבית אז יטמא אבל יכול לשורפו שם ודו"ק:משנה ה[תוי"ט ד"ה] הכל טמא כו' ולישנא דמתניתין כו' עכ"ל. זה אינו מוכרח דהא במשנה ב' תני ג"כ אם הטומאה כנגד ארובה ונתן רגלו ר"מ מטמא

9

מלאכת שלמה מסכת אהלות פרק י

 מלאכת שלמה מסכת אהלות פרק ימשנה אארובה שהיא בתוך הבית וכו'. פ"ק דסוכה דף י"ח בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע מדקתני כנגד ארובה טהור אלמא אין לבוד באמצע למהוי כסתום ואפילו בפחות מטפח כדתנן ברישא דאידך מתני' וכדפי' שם רעז"ל, ודחי שאני טומאה דהלכתא גמירי לה פירוש ומהלכתא לא גמרי' מידי אחרינא אלא ההוא דאתמר בה:ועירב את הטומאה הכל טמא. גרסי', נ"א גרסי' עירב את הטומאה בלא וי"ו ול"ג הכל טמא וכן נראה שהיא גירסת רעז"ל שפי' עירב את הטומאה והכל טמא וגם אותו שנתן רגלו, ועיין במ"ש לקמן פי"א סוף סימן ב', ועוד נראה שצ"ל

10

מלאכת שלמה מסכת אהלות פרק יא

 ואפילו לכזית לפי שאין לסדק תאר פתח ובה"א כעובי חוט המשקולת אע"פ שאין בו טפח מפני שהוא ארוך וסופו להיות גדל והולך ור' יוסי אומר משום ב"ה לפותח טפח כדין חור שבין בית לבית לכזית ע"כ:טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורים. שאין דרך טומאה ליכנס אלא לצאת ולא אמרינן לבוד גבי טומאה ואפילו אויר כל שהוא מפסיק:עד שיהא בסדק ד' טפחים. פי' אז האויר מפסיק ואין הטומאה עוברת את האויר וכלים שבחוץ טהורים, ובה"א אויר כל שהוא כחוט המשקולת מפסיק:ר' יוסי אומר משום ב"ה פותח טפח. בתוספתא אמר רבי תמה אני אם אמר ר' יוסי בפותח טפח לא

1234567891011121314151617181920