כותים

כותים מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2382 מקורות עבור כותים. להלן תוצאות 51 - 60

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


51

ספר הלכות גדולות סימן יד - הלכות סוכה פרק סוכה שהיא גבוהה

 הא כי הדדי פסולה, מלמעלה, מאי טעמא, משום דכל חמה מעלא שיעור זוזא, הוי מתתאי שיעור איסתירא, הלכך כי הדדי פסולה דקתני, בדהויא מלמעלה, הא כי הדדי כשרה דקתני, מלמטה דהויא חמתה מלמטה טפי ממאי דהויא מלמעלה.תנו רבנן (שם ח ב) סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים מכל מקום כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהילכתה. אמר רב חסדא והוא שעשויה לצל. מכל מקום לאיתויי מאי, לאתויי רקב"ש סימן, [עמוד קצד] לאיתויי הא דתנו רבנן סוכת הרועים סוכת הקייצים סוכת הבורגנין סוכת שומרי פירות סוכה מכל מקום כשרה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל.(שם

52

ספר הלכות גדולות סימן כ - הלכות מועד

 היא, דתנן מי שהיה יינו בתוך הבור וארעו אבל או אונס, זולף וגו' וגף כדרכו דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר עושה לו לימודין בשביל שלא יחמיץ, וכדרך שחלקו באבל ובאונס כך חלקו במועד, והלכה כר' יוסי בזו ובזו.אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים, למאי הלכתא, א"ר דניאל בר רב קטינא אמר רב לומר שעקורות הן ואין למדות זו מזו, דאמר שמואל זופתין כוזתא ואין זופתין חבית, רב דימי מנהרדעא אמר זופתין חבית ואין זופתין כוזתא, מר חייש לטירחא ומר חייש לפסידא.ת"ר (שם יב ב) טוחנין קמח במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד

53

ספר הלכות גדולות סימן מח - הלכות נחלות

 את שבות בני עמון וכבר שבו, אמר לו ר' יהושע והלא כבר נאמר (ירמיהו ל, ג) ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו, והתירוהו לבא בקהל, אלמא כיון דאגלינון סנחריב איבדרו להו ואיערבו להו בידי גוים ואיכא למימר כל דפריש מרובא פריש ומקבלין מינייהו גר מעמון ומואב, הני כותים ונתינים כיון דקביעי וידיעי דוכתייהו לית להו תקנתא ולא מקבלינן מינייהו. ואי קשיא לך מאי שנא יהודה גר עמוני דהתירוהו לבא בקהל ומאי שנא (יבמות עו ב) מנימין גר מצרי דלא הוו שרו ליה למיעל בקהל עד שלשה דורות, משום דאשכחן במצרים דכדבדרינהו רחמנא קבע להו דוכתא לאהדורנהו ואהדרינהו

54

שאילתות דרב אחאי פרשת אמור שאילתא קט

 דאיכא מומחין בארץ אבל ליכא מומחין בארץ ואיכא מומחין בחוצה לארץ מעברין וקובעין אפילו בחוצה לארץ דרבי עקיבא עיבר שנים וקבע חדשים בחוצה לארץ מפני שלא הניח כמותו בארץ ישראל ומעיקרא לאודועי ירחא אי חסר הוא אי מלא הוא היו משיאין משואות משקילקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין ואי בטלי כותים עבדינן חד יומא והיכא דמטו שלוחים עבדינן חד יומא והשתא מאי טעמא עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו מנהג אבותיכם בידיכם זימנין דאיכא שמדא ואתו לאיקלקולי והיכא דמטו שלוחים מריש ירחא דניסן ועד חמיסר ומריש ירחא דתשרי ועד חמיסר דמועדי /דמודעי/ אי מלא שוויוה אי חסיר שוויוה נקיטינן

55

תשובות הגאונים - גאונים קדמונים סימן עב

 וקיימי אבל לתרומה לא תקינו אלה אחת עשרה מעלות לקדש על התרומה ואחרי כן שנינו מה שיש בתרומ' מן החומר שביהודה אין נאמנין על טהרת התרומה אלא בשעת הבדים והגיתות אבל לקדש נאמנין כל ימות השנה ופרשנו כי מתוך ששנינו ביהודה נאמנין למדנו שבגליל אין נאמנין מפני שמפסקת רצועה של כותים וכיון שצריך לעבור בה חושש מפני טומאה ומקשינן כי יכול להביאן בשידה תיבה ומגדל והרי הוא מפורשת בעירובין בבכל מערבין וגם הקשינו כי יכול להביאם בכלי חרש המוקף צמיד פתיל ופירקנו א' ר' אליעזר שונין אין קודש ניצל בצמ' פתיל והקשינו והלא תניא חטאת אין נצלת ומתוך שא' חטאת

56

תשובות הגאונים - הרכבי סימן שנח

 הכתב על ידי עזרא אבל אמר כי קודם לכן נשתנה הכתב משעת חרבן הבית ומקיים לא כהלין כתבא למיקרא כי זה בשעה שהיה משונה ועל ידי עזרא הוחזר להן כמה שניתן על ידי משה ונשאר אותו הכתב ביד הכותיים עדאן. שנמצא לדברי ר' יוסי כתב זה עלה מאשור ושיש בידי כותים על ידי משה. ולדברי רבי כתב זה הוא שניתן על ידי משה [ושב]ידי כותים הוא כתב עברי. והלכה כר' שכתב זה ניתן על ידי משה אלא שאין הלכה כמותו כי נשתנה כתב התורה בישראל. אלא הלכה כר' שמעון בן אלעזר שאמר משם ר' אלעזר בן פרטא שאמר משם

57

גור אריה ויקרא פרשת ויקרא פרק ה

 אכילה (שם), ואמרינן (פסחים כא:) בכל מקום שנאמר "לא יאכל" (ר' להלן יז, ב), "לא תאכלו" (ר' להלן ז, כו), אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. וכל דבריו אינם צריכים לפנים, ד"לא תאכל" משמע הנאה, אבל לא "כי יאכל" (להלן כב, יד), דודאי בתרומה אין איסור הנאה, דבפרק בנות כותים (נידה לב.) מצרכינן קרא לסך שמן של תרומה שאסור מ"לא יחללו" (להלן כב, טו) משום דסיכה כשתיה, ושתיה בכלל אכילה, ואם כן שאר הנאות מותר בהנאה, רק שזה אכילה נקרא. והתוספות בפרק בנות כותים (נידה לב. ד"ה ובשמן) והסמ"ג בהלכות שבת כתבו דאף בסיכת תרומה אינו אלא אסור דרבנן,

58

דברי דוד ויקרא פרשת ויקרא פרק א

 למעט הדברות בזה כתב אח"כ שהיה חזק אלא שנפסק, ולפי זה אין כאן יתור בפסוק כלל, והכל ניחא בס"ד:(ב) [אדם] למה נאמר. פירש הרא"ם ולא נאמר 'איש', והא דהקדים לקושיא זו דמיירי בנדבה פירש מהר"ן22 דה"ק: בשלמא אי מיירי בחובה י"ל דלהכי אמר 'אדם' למעוטי כותים23, אבל עכשיו דמיירי בנדבה, וכותים ג"כ שייך בהו נדבה כדאמרינן פ"ק דחולין24: איש איש25, לרבות כותים שנודרין ונודבין כישראל א"כ קשה למה נאמר 'אדם'. והעתקתי זה משום פלפולא, אבל אינו אמת, דא"כ בפרשת תזריע דכתיב: אדם כי יהיה בעור בשרו26, מאי קאמרת ביה למה לא נאמר 'איש'. וכי

59

דברי דוד ויקרא פרשת מצורע פרק טו

 דברי דוד ויקרא פרשת מצורע פרק טו(ב) [זובו טמא] לימד על הטיפה כו'. וא"ל פשיטא דכיון דהוא מטמא, ודאי טמא, דהו"א מידי דהוה אשעיר המשתלח דמטמא למשלחו והוא טהור, כן איתא בת"כ35:ודחוי פירש"י בפרק בנות כותים36: מתמקמק ונפרד ואינו קשור:(ט) [וכל המרכב כו'] של סרגא. פירוש סרג"ל הוא עשוי מבגד שישב עליו. ו'תפוס של סרגא' הוא העץ שלפני הסרגל ואחריו המחזיקין את הרוכב מלהחלק לפניו או לאחריו, זהו מרכב, והאוכף שהוא הסרגל הוא מושב:(יא) [וידיו לא שטף במים כו'] בלשון שטיפת ידים. דא"ל 'ידיו' ממש קאמר דהא כתיב: ורחץ כל בשרו במים וטהר37

60

דברי דוד נספחים נספח א

 פרשת פינחס: הראובני, השמעוני, שהיו אומרים אם בגופן שלטו בנשותיהן לא כל שכן, לזה הטיל ה' בראש ויו"ד בסוף לומר שם י"ה מעיד עליהם, הה"ד שבטי יה עדות לישראל. בספרי 'ויקהל משה' כתבתי בשם אחי החסיד ר' עוזר זלה"ה פירוש להגמרא הנ"ל דאיתא בגמרא כתובות (דף כ"ו): האשה שנחבשה בידי כותים על ידי ממון מותרת לבעלה על ידי נפשות אסורה לבעלה דחיישינן שמא נתרצית שלא תהרג, ובתוס' שם: תימא ליהוו הצנועות מותרות דמסרן נפשייהו בשביל זנות ומתרצינן דאנן לא ידעינן אם הוי צנועה או לא כו' ע"ש. והנה הקדוש ברוך הוא יודע מחשבות לב ויודע איזה היא צנועה או לא,

1234567891011121314151617181920