כותים

כותים מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2382 מקורות עבור כותים. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

שושנים לדוד מסכת דמאי פרק ו

 אבל מן הגמ' נראה דר"י אתא לאיפלוגי, ומ"מ אף לפי הגמרא הלכה כמותו לפי שביארו דעתו. וסוגיא זו היא במציעא סוף פרק השואל (דף ק"א) עי"ש דמשמע מינה דר"י דהכא בא לחלוק:תי"ט סד"ה החוכר וכו' ועיין וכו'. כלומר דלקמן מבואר דטעמא דבנכרי מעשר משום לא תחנם, וא"כ ודאי כותים לא היו בכלל, דלתנא דידן ס"ל גרי אמת הן כמ"ש התי"ט בפרק דלעיל. ואפשר דהך מתני' נשנית בבה"מ אחר שגזרו על כותים ולפיכך לא ביארו דינם שהם אז בכלל גוים:משנה גכשם. ידוע הוא שהמקבל הוא מי שחולק עם הבעל הבית, א"כ הכא לא הול"ל אלא חולקין גם התרומה.

192

שושנים לדוד מסכת נדה פרק ד

 שושנים לדוד מסכת נדה פרק דמשנה אוהכותים. וי"ו מוסיף על ענין ראשון, דלעיל הזכיר בנות כותים והכא קתני והכותים כלומר אבותיה של אלו מטמאין וכו', דלאו בכל כותים מיירי אלא בנשואים כמ"ש התי"ט משמא דגמ':תי"ט סוף ד"ה כעליון וכו' אמר קרא יטמא וכו'. לא ידענא בעניי מאי משמעותא, דכמה זימני כתיב יטמא ומיירי נמי באדם כדכתיבי קראי באותה פרשה ובשאר דוכתי, כל שכן הכא דכתיב וכל הנוגע וכו'. והיה נ"ל משום דלא כתיב וטמא כדמסיים בההוא קרא גופיה והנושא וכו' וטמא וכו', מיהו הא נמי אינו מעלה ארוכה דחזינן התם דקרא לא קפיד בהא דהכי נמי כתיב

193

שושנים לדוד מסכת נדה פרק ה

 ג'] וכו'. עמ"ש שם לתרץ בס"ד:משנה גתינוקת. אע"ג דפ' הזב כתיבא תחילה, הקדים תנא תינוקת ליטמא בנדה משום דעיקר מכילתין דנדה היא, וזבים היא מסכתא אחריתי:הר"ב ד"ה מטמאה וכו' אם ראתה וכו'. לאפוקי דלא נפרש דאף סתמא חיישינן להו, דאין כן אלא בבנות כותים דתנינן בהו בריש פרק דלעיל שהן נדות מעריסתן משום דלא מפרשי להו כי חזיין, אבל בנות ישראל סתמא לא חיישינן ואזלינן בתר רובא:תי"ט ד"ה ופוטר וכו' דבאבל הלך וכו'. הבית דוד כתב דאין לו עניין לכאן ע"כ, ובמחילה מכבודו אינן אלא דברי חלומות דאמאי אין לו ענין הא שפיר איכא למימר הכי,

194

שושנים לדוד מסכת ראש השנה פרק ב

 הטעם בזוג אחר, ומאי דאמרינן בש"ס לאו דוקא דאפילו חד ובשביל חד שפיר דמי כדכתיבנא. ובזה מיושבת תמיהת הבית דוד שהקשה על הר"ב דפירש דלא כהש"ס, עיין שם:משנה בתי"ט ד"ה משיאין וכו' ואתנוסי הוא דאתניסו. בשכרות של משתה השבת. רש"י.ד"ה משקלקלו וכו' ומשיאין כותים וכו'. הכי מסתבר, דהא מהגמ' מוכח שהבייתוסין היו מתייראין מן הפרושין שהיתה ידם תקיפה עליהם, כדחזינן במעשה דלעיל שגזרו בית דין והשוכרך ימתח על העמוד, וכדחזינן נמי ביומא גבי ההוא כהן צדוקי דא"ל אבוה בני אעפ"י שצדוקים אנו מתייראין אנו מן הפרושים, א"כ בשלמא שכירות העדים אפשר שיעשו שהוא בצנעא ומלתא דלא עבידא

195

שושנים לדוד מסכת שביעית פרק ח

 למכור אלא דבר מועט כמ"ש הר"מ בריש פ"ז:תי"ט ד"ה ר"א וכו' מסתברא וכו'. אפשר דבכלים הוה סגי ליה ע"י הגעלה, ואפילו כלי חרס אית להו תקנה על ידי חזרה לכבשן:משנה יבאוכל בשר חזיר. כתב בעל הון עשיר ז"ל, דימה ר' אליעזר פת כותים לבשר חזיר, מפני שמעשיהם היו כחזיר הפורש טלפיו ואומר ראו שאני טהור והוא טמא, שאף הם את ה' היו יראים ולאלהיהם היו עובדין ע"כ. ולפי"ז הוא מדבר בכותים ראשונים, וזה שלא כדברי התוס' שהביא התי"ט. אך לעד"נ ע"פ התוס' שגזרו עליהם לפי שבטלו בנין בית המקדש ומש"ה המשילם לחזיר, דידוע מה שאמרו רז"ל גבי

196

שנות אליהו הקצר מסכת ערלה פרק א

 הקצר מסכת ערלה פרק אמשנה אהנוטע לסייג. פי' שנטע לעשות גדר או לקורות פי' לעשות ממנו קורות לבית ולא לאכילת פירות פטור מן הערלה דכל שאינו נטוע לאכילה אינו נוהג בו ערלה כלל:משנה בעת שבאו כו'. דכתיב ונטעתם פרט לכשנטעו כותים עד שלא באו. ומכשבאו גלי קרא בהדיא דאפילו נטעו כותים חייב דכתיב כי תבאו ונטעתם ואי תימא דאף משבאו בעינן נטעו בעצמם. למה ליה כי תבואו תיפוק ליה דאי קודם ביאה בלאו הכי פטור מערלה דאיך נטעו קודם שיבואו. ומדכתיב כי תבאו ונטעתם שמע מיניה מכל מקום:הנוטע לרבים. פירוש לצורך רבים:הנוטע בספינה. בין

197

שנות אליהו הקצר מסכת שבת פרק א

 בספר טמאים הידים. והידים קודם נטילהיז). אוכלין (ומשקין). וכלים שנטמאו במשקין. פי' אוכלין שנטמאו במשקין הבאים מחמת ידים. וכלים שנטמאו במשקין הבאין מחמת שרץ. כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע. והבוצר לגת. גדולי תרומה. ומי שהחשיך. פתן. ושמנן. יינן. ובנותיהן. נכרי מטמא בזיבה. ורש"י חשיב לר"מ צינור. ובנות כותים. אין פולין. ואין קורין. ופתן ושמנן ויינן ובנותיהן חשיב להו כחדא. והוא תמוה. דאמר בגמרא הניחא לר"מ אלא לר"י שבסר הוה ומשני איכא כו' ועל דבר אחר כו' גזרו על נכרי שמטמא כו' א"ה לר"מ תשסרי הוה ומאי פריך כי היכי דלר"י לא חשיב צינור ה"נ לר"מ לא חשיב

198

תוספות אנשי שם מסכת אהלות פרק טז

 לביה"ק אף שאינו סמוך וכמ"ש ברמב"ם בפי' ובחבורו. (רש"ש):משנה גבר"ב ד"ה המוצא כו' חיישינן להו כו'. הך לישנא דחיישינן לא אתבריר לן דנראה דטפי הול"ל דתלינן שמא כו' ומיהו בל"ז נמי מ"ש שמא כו' לא קאימנא ביה שפיר לומר דמספיקא מקילינן ול' הרמב"ם ז"ל שחזקתן כותים ע"כ וגם ל' הר"ש א"ש דאמרי' עובד כוכבים הוא ומיהו בש"ס שלהי נזיר איתא דילמא כותי הוא הא קמן כל' הר"ב דהכונה דאע"ג דדלמא ישראל הוא ואתרמי דנקבר הכי מחמת איזה אונס מ"מ תליא במלתא דשכיח והיינו שהוא עובד כוכבי' לפי שאין דרך ישראל לקבור כן ומ"מ לישנא דחיישינן לא דייקא כ"כ

199

תוספות אנשי שם מסכת דמאי פרק ה

 בעה"ב אינו מערב ירק גינה זו עם ירק גינה אחרת וסובר רבינו דסיפא דמתני' קאי ארישא. אבל מי שדרכו למכור ירק ומביאין וצוברין לפניו הלוקח ממנו אפילו בפעם הראשונה מעשר מכל כשות וכשות ואיתא בתוספתא פ"ד. (רדב"ז בביאורו להר"מ שם):משנה טתי"ט ד"ה על של כותים כו' גירי אמת כו' ע' בתור"ע. וצ"ע דהיא גופה כוונת התי"ט דכיון דכבר תנא על של עובד כוכבים למאי אצטריך למיתני תו משל כותי אי לאו דס"ל גירי אמת ומשום דלא חיישי אלפני עור ור"א פליג גם בזה כמ"ש התוי"ט. ומ"ש דברי ר"מ ור"י והם הא ס"ל וכו' הוא ט"ס וכצ"ל דברי ר"מ

200

תוספות אנשי שם מסכת מעשרות פרק ב

 הגיע ליהודה א"כ עדיין עומד בגליל ומה זה דקאמר אוכל כו' עד שיגיע לגליל. אמנם למ"ש בתור"ע פ"ט דשביעית מ"ב בשם הכו"פ דעבה"י דשם הוא מגוף א"י מעבר המערבי ע"ש אפשר לומר דהוא מפסיק בין גליל ליהודה וכ"מ מדחשיב יהודה ועה"י והגליל דבסדר הזה עומדין ועי' חגיגה כ"ה דרצועה של כותים מפסקת בין גליל ליהודה. (רש"ש):במשנה למקום השביתה. עי' בר"ש שהביא מירושלמי הכל מודים אפילו ר"מ בלינה שאינה טובלת מה בין לינה מה בין שביתה בכ"מ אדם לן ואין אדם שובת בכ"מ כלו' כשלן על כרחו לן ולא בשביל למכור פירותיו אבל בשנח כדי שביתה שמא יקדמנו לו לקוחות

1234567891011121314151617181920