כותים

כותים מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2382 מקורות עבור כותים. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

ר"ש מסכת טהרות פרק ד

 ברה"י תולין לפיכך נראה דאיירי בשדה שנחרש בה קבר דההוא ודאי מדרבנן:ועל ספק עפר הבא מארץ העמים - דכל עפר ארץ העמים מספקא לן ברקב של מת:ועל ספק בגדי עם הארץ - דכולן מספקא לן שמא ישבה עליהן אשתו נדה כדתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים ובפ' בנות כותים (דף לב ב) פריך עלה מהא דתנן התם ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן בספק:ועל ספק כלים הנמצאים - דלא ידעינן אם טמאים:ועל ספק רוקים - כל רוקין מספקא לן דילמא דזב נינהו:ועל ספק מי רגלי אדם - האי ספק לא דמי לאחריני אלא אפילו מספקא לן אי מי רגלי

182

ר"ש מסכת טהרות פרק ה

 דלעיל דגזרו על ספק הרוקין חומרא בעלמא דרבנן:על בגדיו הולכין אחר הרוב - לא מצינן למימר דאם רוב עם הארץ טמאין מדרס דאעם הארץ לא גזור לא מדרס ולא היסט כדמוכח לקמן פ"ז ממתניתין דהגנבים ובגדי עם הארץ מדרס לפרושים היינו משום אשתו נדה ואין לומר נמי משום דארוב כותים שורפין דאטומאת עובד כוכבים לא שרפינן כדמוכח בפרק בנות כותים (דף לח א) ויש מפרש הולכין אחר הרוב דאי רוב כותים תולין אי נמי דאי רוב זבים וזבות שורפין ומיהו קשה דמשמע דאתיא כר' מאיר ולרבי מאיר נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא כדאמרינן בפרק כסוי הדם (דף פז

183

ר"ש מסכת טהרות פרק ז

 והשתא משמע הכא ובההיא דהגנבים דאין עם הארץ עושה משכב ומושב ואין מטמא בהיסט ובשילהי הנזקין (דף סא א) משמע נמי דאין היסט לעם הארץ דפריך וליחוש שמא תסיטם אשתו נדה אבל שמא יסיטם הוא לא חייש: עוד תניא התם ובא עם הארץ ונוטל את שתיהן ואינו חושש ובפרק בנות כותים (דף לא א) נמי משמע דאין עושה משכב ומושב דתנן התם עובד כוכבים מטמאין משכב תחתון כעליון מפני שהם בועלי נדות ואין שורפין עליהם את התרומה מפני שטומאתן בספק ופריך עלה בגמרא מההיא דעל ששה ספיקות שורפין את התרומה על ספק בגדי עם הארץ ולמאי דחשיב עובד כוכבים כעם

184

ר"ש מסכת ידים פרק א

 בין אצילי ידיו ונטל שידיו טהורות. פי' מים שלפני הנפח דרכו לכבות בהן את הברזל והיינו שנעשתה בהן מלאכה. כל שאינו מטמא במשא כלומר שאינו מטמא את המים במשא ולפי זה אסור ליטול מים מן הנדה ומן העובדי כוכבים שגזרו על העובדי כוכבים שיהיו כזבים לכל דבריהם כדאמרינן בפ' בנות כותים (דף לד א) ואפילו מטמא מת נמי אסור דעל כרחך לא שרי הכא ליטול מטמא מת אלא בכלי אבנים דלא מקבלי טומאה דאי בכלי המקבל טומאה קא מטמא ליה טמא מת לכלי ונמצא כלי מטמא את המים ומיפסלי לנטילה כמו מכל המטמא במשא ולקמן נמי בפרק שני משמע בהדיא

185

ר"ש מסכת כלים פרק א

 דף נו א) והאי דשרץ מטמא אדם וכלים. אדם נפקא מדכתי' בפרשת אמור או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו. וכלים מדכתיב בפרשת שמיני מכל כלי עץ או בגד או עור או שק:והשכבת זרע - דישראל דוקא ולא דעובד כוכבים ואפילו מדרבנן לא גזור כדאמרי' בפ' בנות כותים (לד א) (וכן שכבת זרע של) קטן טהור אפי' לבית הלל ודוקא שכבת זרע דגדול אבל דקטן לא מטמאה כדאיתא בפ' בנות כותים (דף לב ב) ומדכתיב איש נפקא. ובאין כל גופו מרגיש בה איכא פלוגתא בפ' יוצא דופן (מג א) איכא למ"ד אפילו בכעין החרדל ובפחות מכן ואיכא למ"ד

186

ר"ש מסכת מכשירין פרק ב

 משלם ואידך פלגא אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לך אבל להחזיר לו אבידה לא מצי למימר דמספיקא לא מפקינן ממונא ומיהו היכא דרוב ישראל מחזיר לו אבידה אע"ג דקיימא לן כשמואל דאמר בריש המוכר פירות (דצ"ב ב) אין הולכין בממון אחר הרוב:אחר רוב המשליכין - דהיינו כותים ואע"פ שהם מיעוט כדקתני בתוספ' (שם) ר' יהוד' אומר אם היתה שם כותית אחת חשודה להשליך: תניא בתוספתא (שם) מצא בה תינוק מושלך מחצה למחצה מטילין עליו שני חומרין. פי' שני חומרין לאו לענין נגיחה איירי כדמוכח בכתובות (ד' טו ב) דהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא לענין איסורין דמחמירין עליו

187

ר"ש מסכת מקוואות פרק ח

 ר"ג אלא בים. מרחץ שבלניה עובדי כוכבים בזמן שמטהרת שלה פתוחה לרה"ר טהורה לרה"י טמאה מרחץ שבלני' עובדי כוכבים וישראל נכנס לשחרית ומשיקה אע"פ שזה נכנס וזה יוצא טהורה נעלה או שנתייחדה לרשותו טמאה נמצאת אומר בימים טהורה בלילות טמאה. פי' ארץ הכותים לא יתכן כלל לפרש אלא בעיירות של כותים שבארץ ישראל דאי בחו"ל הא גזרו טומאה על ארץ העמים אפי' בעיירות של ישראל ולאו דוקא דכותים דאפי' דעובדי כוכבים נמי שבארץ ישראל טהורה אלא נקט כותים משום דבעי למתני מדוריה ושביליה ומיהו יתכן לפרק דמיירי בסוסיפתא ודברותיה ואשקלון וחברותיה דאין בהם משום ארץ העמים כדתניא בתוספתא דסוף אהלות

188

ר"ש מסכת שביעית פרק ח

 לו חלוק והכי נמי בסוף לולב הגזול (דף מא א) ומדקדק מכאן דפרי שני דרך מקח אין דרך חילול לא:משנה טי יא מה אומר בו ר"א ירושלמי (הל' ח) א"ר יוסי אפילו עצמותיו של האיש ההוא ישרפו רבי חזקיה בשם רבי אחא מתיר:פת כותים - לא אשכח מה אמר כאן ר"א ושמא מחמיר בו כבשר חזיר דלא מעשרי ומיהו לנפשייהו מעשרי כדאי' בברכות (דף מז ב):מיתר לרחוץ - אע"ג דתבן וקש של שביעית אסור כדתנן לקמן:ואם מתחשב כלומר שבני אדם למדין ממנו ויש לו להחמיר על עצמו ובירושלמי (ה"ח) אמרינן אם היה אדם של צורה לא ירחץ

189

שושנים לדוד מסכת אהלות פרק טז

 חיישי' להו שמא וכו'. הן לישנא דחיישינן וכו' לא אתבריר לן דנראה דטפי הוה ליה למימר דתלינן שמא גוי הוא דאין לו טומאת קברות, ומיהו בלא זה נמי מה שכתב שמא גוים הם לא קאימנא ביה שפיר לומר דמספיקא מקילינן. ולשון הרמב"ם ז"ל בפרק ט' נוטלן ואת תבוסתן בלבד שחזקתן כותים ע"כ, וגם לשון הר"ש אתי שפיר שכתב דאמרינן נכרי (הוא) דישראל לא קברי הכי ע"כ. ומיהו בש"ס דשלהי נזיר איתא כל הני מאי טעמא לא, אמרינן דילמא כותי הוא, הא קמן כלשון הר"ב ז"ל והכוונה דאע"ג דדילמא ישראל הוא ואתרמי דנקבר הכי מחמת איזה אונס מ"מ תלינן במילתא דשכיח

190

שושנים לדוד מסכת בבא קמא פרק ה

 ועמ"ש בפרק דלעיל משנה ו'.בא"ד ולגירסת רבינו שמואל וכו'. עמ"ש שם וכאן צ"ל וכפירוש ר"ת שכתבו וכו'.בא"ד דלא גרס האי קושיא וכו'. הב"ד האריך בזה ותוכן דבריו דשפיר גרסינן אי הכי בר קטלא הוא אפילו להרמב"ם והר"ב, והכי פירושו אי הכי דבמועד איירי וכגון דאייעד ע"י כותים וכו' בר קטלא הוא השתא, ואמאי תני במתני' משלם את הכופר, הול"ל חייב מיתה ומשלם את הכופר, ומשני רב יוסף דהאידנא חזא ירקא וכו' ע"כ. וח"מ מאן דידע צורתא דשמעתתא אינו אומר כן, דידוע דכל היכא דאמרינן אי הכי הכי פירושו, בשלמא אם לא תאמר כן א"ש, אלא השתא דאמרת הכי

1234567891011121314151617181920