כותים

כותים מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2382 מקורות עבור כותים. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

ר' עובדיה מברטנורא מסכת מקוואות פרק ח

 ר' עובדיה מברטנורא מסכת מקוואות פרק חמשנה אארץ ישראל טהורה - ואפילו עיירות של כותים שבתוכה. שלא גזרו טומאה אלא על ארץ העמים בחוצה לארץ:ומקואותיה טהורים - ולא מחזקינן להו בשאובים, דסתמא בהכשר נעשו:לבעלי קריין - להתירן בדברי תורה. דבעל קרי אסור בדברי תורה עד שיטבול, וכי טביל אפילו במקוה שכל מימיו שאובין מותר:אפילו נתמלאו בקילון - שמילאו מים בכתף ושפכו לתוך גומא ומאותו גומא יש דרך שהולכים המים למקוה:שחוץ למפתח - חוץ לפתח המדינה:כשרים אף לנדות - להתירן לבעליהן, ואע"ג דאיכא איסור כרת. ולא חיישינן שמא חסרים היו ונפלו עליהם מים שאובים ונתמלאו, דחוץ לפתח המדינה אין רגל

152

ר' עובדיה מברטנורא מסכת נדה פרק ד

 ר' עובדיה מברטנורא מסכת נדה פרק דמשנה אבנות כותים נדות מעריסתן - מקטנותן, כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה, דכתיב (ויקרא ט"ו) ואשה כי תהיה זבה, ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה, תינוקת בת יום אחד לנדה מנין, תלמוד לומר ואשה. וכותים לא דרשי אשה ואשה, וכי חזיין קטנות לא מפרשי להו, הלכך גזרו בה רבנן דליטמו כולהו:מטמאין משכב התחתון כעליון - תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב, מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין, אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין. ועליונו של זב, הוא הדבר הנישא

153

ר' עובדיה מברטנורא מסכת נדה פרק ז

 רבנן על כתמיהן, כיון דדמן ודאי טהור מן התורה:מבין ישראל ומבין הכותים ר' מאיר מטמא - מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, מבין ישראל ומבין הכותים, טמאים, דכותים גרי אמת הן ודמן טמא. כתמים הנמצאים בערי ישראל דהיינו במקום גלוי, טהורים, דלא נחשדו על כתמיהן ואצנועי מצנעי להו. הנמצאין בערי כותים, ר' מאיר מטמא, דכותים נחשדו על כתמיהן. וחכמים מטהרים, שלא נחשדו על כתמיהן ומצנעי להו, ותלינן להאי כתם בדם חיה או בהמה, דאילו דם אשה נדה, לא היה נמצא במקום גלוי, דאינהו נמי מצנעי להו כישראל. וכבר נפסקה ההלכה דבזמן הזה גזרו על כותים להיות כנכרים לכל דבריהם, וכתמיהן טהורים

154

ר' עובדיה מברטנורא מסכת פאה פרק ב

 צדוק שאמר משמו, אבל הלכה כר"ג:משנה השני מיני חטין - כגון שחמתית ולבנה:משנה והלבלר - הסופר:הזוגות - הם כל אותן שנים שנים הנזכרים בפ"ק דמסכת אבות, שקבלו שנים מפי שנים [עד] מפי שמעון הצדיק:משנה זשדה שקצרוה כותים - לעצמן. ולא שקצרוה פועלי כותים לישראל, דאז הוי כאילו קצרוה ישראל:קרסמוה נמלים - דרך הנמלה לחתוך קנה השבולת מלמטה. ולזה קורים קרסום, לשון יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ):פטורה - דכתיב גבי פאה ובקצרכם, עד שתהיו אתם הקוצרים:שחובת הקציר בקמה - כלומר חובת הפאה של זה הניחה בקמה. ונהי דאם כלה שדה, חזרה פאה לעומרים וחייב להפריש פאה מן העומרים,

155

ראב"ד מסכת עדויות פרק ה

 לה במסכת חולין מפני שנגמרה באיסור אבל גדלה ליכא למימר דטריפה אינה יולדת:דם נכרית ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרין ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה. כלומר מטמאה לח אבל לא יבש כתורת רוקו של זב אבל אינו מטמא יבש כתורת דם הנדה. ובמסכת נדה פרק בנות כותים איתא להא מתניתא והתם מפרש טעמייהו:אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה וב"ה אומרים אין אוכלין אלא בטובה. עיקרה במסכת שביעית פ' ד' ואיתא לפלוגתא דר' יהודה ורבנן התם ונראה לי טעמייהו דב"ה משום דגזרי שביעית אטו שאר [שני] שבוע כדי שלא יהא אדם רגיל לכנס בשדה חבירו ובגנתו ובפרדסו

156

רא"ש מסכת דמאי פרק ה

 טבל בחולין לאו דוקא דאם החולין מתוקנין מרובין לא מחייב במעשר אלא מדרבנן כדמוכח בהקומץ רבה דאמר לו לך וקח מן השוק או מן הגוי.משנה טמשל ישראל על של גוי - קסבר אין קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר ומירוח הגוי אינו פוטר:על של כותים - דפירותיהן ודאי טבל ואע"ג דאמרינן בפ' ג' שאכלו הני כותאי עשורי מעשרי דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי היינו כשרוצה לאכול אבל למכור לא חיישי אלפני עור וכו' דדרשי קרא כפשוטייהו, ואע"ג דלא חשידי אגזל אין זה חשוב גזל בעיניהם משום דהוי ממון שאין לו תובעין, ועוד משום דלא הוברר חלקם, ועוד קרא כתיב

157

רא"ש מסכת זבים פרק ב

 דע שאם ראה ראייה ראשונה של זוב באונס ושניה בלא אונס שהוא זב אמנם תועלת הבדיקה בראשונה לחייבו קרבן שאינו חייב קרבן עד שיהיו שתי ראיות ראשונות בלא אונס ואין הלכה כר' יהודה ולא כר"ע וכן כתב הרא"ש בבבא שאח"ז ואין הלכה כר"א): ראה ראיה ראשונה בודקים. מפרש בפ' בנות כותים דבודקים אותו לקרבן דוקא דאם מחמת אונס ראה אינה מצטרפת עם השלישית לקרבן אבל מצטרפת עם השניה לטומאה דאם ראה שניה בלא אונס הראשונה שהיתה באונס מצטרפת עמה לטומאת ז' דכי כתיב מבשרו ודרשינן ולא אונס לשנייה כתיב אבל ראשונה איתקש לש"ז דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו

158

רא"ש מסכת זבים פרק ה

 כיון שמטמא בגדים: והידים להיות שניות. וגופו טהור ואינו מטמא אדם: מטמא את המשקי' להיות תחלה והאוכלי' והידים להיות שניות דחשיב כראשון אחר שפירש:משנה בועוד כלל אחד אמר כל הנישא ע"ג הזב וכו'. היינו עליונו של זב דכתיב בכל אשר יהיה תחתיו ואמרינן בפרק בנות כותים מאי תחתיו אילימא תחתיו דזב היינו משכב אלא בכל אשר יהיה הזב תחתיו: וכל (שהדם) [שהזב] נישא עליו טהור. דלא שייך היסט אלא בדבר שיש בו רוח חיים: חוץ מן הראוי למשכב ומושב. אבל שאינו ראוי טהור כדאמרינן בפ' חומר בקודש יכול כפה סאה וישב עליו יהא טמא ת"ל והיושב על הכלי

159

רא"ש מסכת טהרות פרק ד

 טהור אי נמי כי הוי זה אצל זה מינכרי שהם של אדם שאינם דומים זה לזה וליכא אלא חד ספיקא וי"מ משום דאז מוכח מילתא שהם של עובד כוכבים שהעובד כוכבים נפנה בדרך אצל בהמתו וישראל מסתלק לצדדים כדאמרינן* בחולין וליתא דאטומאת עובדי כוכבים לא מישרפי תרומה כדאי' בפ' בנות כותים גבי דם כותית דעבדו רבנן היכרא שלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים: ודאי מגען. שנגע בהם בודאי אלא שטומאה בספק שמא דלדלה המחרישה עצמות המת על פני השדה ונגעה התרומה בעצם כשעורה: וכן עפר ארץ העמים. שמא מרקב המת הוא: ספק בגדי עם הארץ. שמא ישבה עליהם אשתו נדה: וכלים

160

רא"ש מסכת טהרות פרק ה

 שגזרו על ספק רוקין הנמצאים לפי שרוק הטמאים שכיח אבל לא גזרו אם נגע אחד בבגדיו שנסתפק שמא טמא הוא לפי שהטמאים פורשין מעושי טהרות אלא הולכין אחר רוב בני העיר אם רובם זבין שורפין אם רובם עובדי כוכבים תולין שאין שורפין על (חטאת) [טומאת] עובדי כוכבים כדמוכח בפ' בנות כותים. אבל אין לומר אם רובן עם הארץ דלא גזרו טומאת מדרס על עם הארץ כדתנן לקמן בפ"י והא דבגדי עם הארץ מדרס לפרושין היינו משום אשתו נדה וצריך עיון לרבי מאיר אמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא כדאמרינן בפ' כסוי הדם גבי רוב תינוקות מטפחים. פירוש

1234567891011121314151617181920