כותים

כותים מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2382 מקורות עבור כותים. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


111

מלאכת שלמה מסכת ביכורים פרק ד

 והילך לשון פירושו ז"ל בשם הר"ש ז"ל:אנדרוגינוס יש בו נקבות הנקבה ויש בו זכרות הזכר:יש בו דרכים שוה לאנשים וכו'. יפה פירשה רבינו שמשון ז"ל והנני כותב לשונו בטעמו:משנה במטמא בלובן כאנשים. דספק איש הוא ואיש מטמא בלובן כדאמרינן בפרק בנות כותים דזוב דמי למי בצק של שעורים וללובן ביצה המוזרת:ונושא אבל לא נישא כאנשים. האי תנא סבר אנדרוגינוס ספיקא הוא כדמוכח בכולה שמעתין והשתא לאיזה ענין תני נושא אבל לא נישא אם לענין שאם קדש אשתו צריכה גט ואם נתקדש לא בעי גט הא ספק אשה הוא אלא לענין תרומה איירי כדאמרינן בסוף הערל

112

מלאכת שלמה מסכת גיטין פרק א

 לגיטי נשים דעיקר דין מוליך ומביא הוי באשה אלא אגב דעד השתא איירי בגיטין נקטיה ברישא ע"כ אבל בספר שארית יוסף כלל כ"ה כתב בשם הרשב"א ז"ל דשיטת מסכת גיטין שכל שני דברים שוין זה לזה אין משגיחין מי קודם בלשון כענין שכתוב כעמי כעמך כסוסי כסוסיך ודוגמתה פרק בנות כותים כימי נדת דוותה הקיש ימי נדתה לימי לידתה והיה לו לומר היקיש ימי לידתה לימי נדתה עכ"ל ז"ל, ותנא דבגמ' לא מני וחשיב בהדי אינך דשוו האומר תן גט ושטר שחרור דקתני בסיפא דמתניתין משום דהא מילתא בשאר שטרות נמי איתה שאם מסר שטר מתנה לשלוחו ליתנו לאחר ומת

113

מלאכת שלמה מסכת גיטין פרק ג

 הראוי ליורשם ואם הלוה את העני בב"ד ומת מפריש עליו בחזקת עניי ישראל דתקנת כל עניי ישראל היא כדי שימצאו מי שילוה להם ולאו גוזל את העניים הוא כי גבי משאר עניים אבל לא בחזקת יורשיו דשמא יורשיו עשירים הם ר' אחי אומר על העני מפריש בחזקת עני עולם ואפילו כותים אם אין עניי ישראל בעיר דס"ל דכותים גרי אמת הן ואף הם זוכים במעשר עני, בפי' ר"ע ז"ל צריך ליטול רשות מן היורשין שירשו מהם קרקע משועבדת לבעל חוב צריך ליטול וכו', אמר המלקט מה שכתוב משועבדת לבעל חוב ר"ל לבעל חוב זה שהלווה אביהם ע"מ להיות מפריש עליהם

114

מלאכת שלמה מסכת דמאי פרק ה

 שמרחום הבעלים ודוק היטב ונמצא שהכל עולה כהלכה ע"כ. נראה דאזיל לטעמיה שכתבתי לעיל ספ"ד דפאה סימן ט' בשמו שההלכה היא שאין קנין לנכרי כפשטיה אתיא כר"מ כדאוקמה בירושלמי והלכתא כוותיה אליבא דידיה ז"ל ועיין במש"ש בפאה:ה"ג וכמדומה לי שכך ראיתיו במשנה כ"י דווקנית משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של ישראל ומשל כותים על של כותים וכך שנוייה בתוספתא וכך ראיתי רוב שוני משניות הדייקנין גורסין, אכן בספר תוי"ט נראה דל"ג ליה במשנה, וכתב הרש"ש ז"ל ומשל כותים על של כותים הא דלא תני ברישא ומשל נכרים על של נכרים דכ"ש הוא ולא תני כותים אלא

115

מלאכת שלמה מסכת דמאי פרק ז

 דמבין הכותים. אע"ג דר"מ גזר על יינם והך סתמא ר"מ היא דבתוספתא קתני עלה דברי ר"מ ור' יוסי ור"ש אוסרין הכא מיירי קודם שגזרו על יינם, ואע"ג דר"י ור"ש אית להו בפרק ר"י במנחות דכותים גרי אריות הם אפשר כשגזרו על יינם של עובדי כוכבים לא גזרו על של כותים משום דפרשי מע"ז טפי מעובדי כוכבים וגם מחזיקים בתורה שבכתב אע"פ שגזרו על פתן מימות עזרא אפ"ה יינם היה מותר, מידי דהוה למ"ד דגרי אמת הן דפתן אסור ויינן היה מותר עד שגזר ר"מ על יינם, א"נ במטהר יין הכותי הרא"ש ז"ל וכ"כ תוספות ז"ל בפרק כל הגט דף

116

מלאכת שלמה מסכת זבים פרק ב

 וספקו ושכבת זרעו בשלהי נזיר אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת ש"ז ספק מחמת ראיה וכיון דנזקק לטומאה ספקו טמא ואם תאמר ואפילו מחמת ש"ז מה בכך הא קתני אונסו טמא אפילו ודאי ועוד קשה דמתני' קתני שרגלים לדבר והתם בפ' בנות כותים מפ' טעמא דאקשי' רחמנא לנקבה בשלישית לרבנן וברביעית לר' אליעזר דמה נקבה מטמאה באונס וכו' וי"ל דרגלים לדבר אספקו לחודי' קאי והאי ספקו מיירי כשנמצא על בגדו זוב וש"ז ולא ידיע האי זוב אי לחודי' אתא וסותר ז' או בהדי ש"ז ואינו סותר אלא יום אחד והשתא דנזקק לטומאה

117

מלאכת שלמה מסכת חגיגה פרק ב

 בר אדא מתני ליה בסיפא חמש מעלות פרושין ואוכלי מעשר ואוכלי תרומה ואוכלי קדש וחטאת ומוקי לה כולה כרבנן וכדפי' בסמוך ר"ע ז"ל:משנה זבגדי עם הארץ. פ' השוחט דף ל"ה ותוס' ס"פ הניזקין דף ס"א ודפ' השוחט דף ל"ד ודפ' קבלה דף י"ז ודפ' בנות כותים דף ל"ד ושם בגמ' דף ל"ג:מדרס לפרושים שמא ישבה עליהן אשתו נדה אבל ע"ה עצמו אינו עושה מדרס וטעמא דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בגזרה זו דלא ימצא לעולם שום אדם שירצה להעביר חבית ממקום למקום, וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו ס"פ הניזקין הא דמפרש התם בחולין שמא ישבה עליהן אשתו נדה

118

מלאכת שלמה מסכת טהרות פרק ד

 תולין ובר"ה טהורים, כך כתב ה"ר שמשון ז"ל, אכן בגמרות שלפנינו בדפוס המשנה כמו כאן וכתבו התוס' שם בשבת אומר ר"י ז"ל דאפילו איכא ספקות יותר ששורפים עליהם את התרומה כגון סככות ופרעות וכיוצא בהן הכא לא חשיב אלא הנהו דתקינו באושא ע"כ, ומאי דקשה אמתני' דהכא ממתני' דפרק בנות כותים כתבו רעז"ל שם ראש הפרק:על עפר. אית דגרסי על ספק עפר:על ספק הרוקים הנמצאים. כך מצאתי מוגה:בפי' רעז"ל, ואפילו את"ל דאדם שמא דאדם טהור. אמר המלקט אי נמי כי הוו זה אצל זה מינכרי שהם של אדם שאינם דומין זה לזה וליכא אלא חד ספיקא, הר"ש

119

מלאכת שלמה מסכת יבמות פרק א

 סברא למילף מבני יעקב דלא מיקרי אחים אא"כ הם בעולם אחד כבני יעקב דפשיטא דמיקרי אחים ואי לאו דמיעקרא בהדיא לא הוה שייך למילף מבני יעקב לענין הך מילתא ע"כ:וכולן אם מתו או מיאנו. תוס' פ' השולח דף מ"ו ובגמ' פ' האיש מקדש דף מ"ד ותוס' ר"פ בנות כותים וביד שם פ' ששי סי' כ"א כ"ב:או שנמצאו אילונית. הרשב"א ז"ל תמה על פי' רש"י ז"ל שפי' שנמצאו אילונית שמקחו מקח טעות ולא הויא אשת אחיו ולפירוש זה מתני' בשלא הכיר בה וכר' אסי ואנן כרבא קיימא לן דפירשה אפי' הכיר בה וכדאיפסקא הלכתא בהדיא בגמ' נמוקי יוסף:וכתוב

120

מלאכת שלמה מסכת כלים פרק א

 ומה שהוא לפניו, וצריך לומר שאינו מחובר לאוכף שהוא יושב עליו שאם היה מחובר לו היה כמוהו דהיאך יהיה לכלי אחד שני מיני טומאות ולקמן נמי בפ' כ"ג תנן אלו טמאים משום מרכב זרז האשקלוני וכו' עד וטפיטן של סוס, הרא"ש ז"ל, ולא כן פירשו תוס' ז"ל בנדה ר"פ בנות כותים ד"ה עליונו של זב ולא רבינו נסים ז"ל בריש פסחים, ועיין בספר קרבן אהרן ספ"ג דפרשת זבים:שהוא מטמא תחת אבן מסמא. לאו דוקא אבן דכך שוה נסר או נייר שיפסיק דבר שאין מקבל טומאה ומשום קרא דכתיב והיתית אבן חדה ושומת, נקט אבן, ועיקר טעם תלוי בזה שעומד

1234567891011121314151617181920