כותים

כותים מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2382 מקורות עבור כותים. להלן תוצאות 91 - 100

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


91

תורה תמימה שיר השירים פרק ב

 קיז) [מ"ר]:(יא) הסתו עבר - הסתו עבר אלו ארבעים שנה שעשו ישראל במדברקיח), דבר אחר, אלו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה בימי עזראקיט). דבר אחר, אלו ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים, דבר אחר, אלו מאתים ועשר שנים שנשתעבדו במצרים, דבר אחר, זו מלכות כותים שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביהקכ) [שם]:הגשם חלף - אלו ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודין במדברקכא). ד"א, אלו נ"ב שנה משנחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדיםקכב). ד"א, זה השעבוד [בימי מלך המשיח]קכג) [שם]:(יב) הנצנים נראו - אלו משה ואהרן, אלו הנשיאים, אלו מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו, אליהו ומלך

92

תורה תמימה איכה פרק ג

 כמתיב) [נדרים ס"ד ב']:במחשכים הושיבני וגו' - במחשכים הושיבני כמתי עולם, א"ר ירמיה, זה תלמודה של בבליג) [סנהדרין כ"ד א']:(ז) גדר בעדי ולא אצא - ר' איבו אמר, זה בסגר של ערביים, ר' ברכיה אמר, זה קסטרא של פרסיים, ורבנן אמרי זה מטלית של כותיםיד) [מ"ר]:הכביד נחשתי - מהו הכביד נחשתי - הכביד עלי מסים וארנוניות וגולגלאותטו) [שם]:(ח) גם כי אזעק וגו' - א"ר אלעזר, מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתיטז) [ברכות ל"ב ב']:שתם תפלתי - כל הבא להתפלל אחר הצבור מעשיו נפרטין, לכך נאמר שתם - קרי בי' שתם

93

תורת משה בראשית פרק לד

 העיר. יש לתת טעם נכון על אשר לא באו שאר בני יעקב להרגם רק שמעון ולוי, ובבזה באו שאר בני יעקב ושלחו בה ידם ולא שמעון ולויקע. כי הרמב"ן כ' הטעם שהרגום והלא מלו ונתגיירו, ותי' לפי שלא נתגיירו כ"א לשם דבר אחר ולא להיות עם קדוש, והיו כעין כותים גרי אריות. אמנם עכ"ז יפלא איך סמכו על זה שמא היו בתוכם גם גירי אמת והם הרגו כולם. ונראה כי הנה שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח' ה'), ואין שלוחי מצוה נזוקין, ואם היו נמולים כדי להיות עם קדוש לא היו נזוקים, אמנם היכא דשכיחא היזיקא שאני (

94

תורת משה שמות פרק יט

 שפלטה אשה לאחר ג' עונות אינו מטמא עוד, כי כבר נסרח במעיה ואינו ראוי' להזריע, ורבנן סברו שש עונות שלימות בעינן, ובעי ר' פפא שכבת זרע של ישראל במיעיה של כותית מהו, ישראל דדאיגי במצות (פירש"י קיום המצות וחרדים בדבר ומתוך דאגה מתחממין כדכתיב חם לבי בקרבי), חביל גופייהו, אבל כותים לא, את"ל כותים כיון דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו ונסרח, במעי בהמה מהו וכו', והנה איתא במד"ר פ' בשלח כי ישראל במצרים לא התגאלו במאכלות אסורות, ולפי"ז קודם מתן תורה דעדיין לא דאיגי במצות הרבה, (ופשוט באותן ב' מצות שנצטוו במרה לא שייך דאיגו במצות), וגם שקצים ורמשים לא

95

אליהו רבא הקדמות כללי טומאות

 כוכין. ומדורות העובדי כוכבים. סככות ופרעות. ונוגע בעובר של מקשה לילד. וארונות שיש בהן חלל טפח (עיין ברכות דף י"ט ע"ב מדלגין היינו ע"ג ארונות כו'). והמאהיל בכעובי המרדע. וטרפה ששחטה. ועור האדם. ואלו שהן מטמאין בזיבה מד"ס הכותי משכבו ומושבו ומרכבו רוקו כיחו וניעו מי האף מי רגליו. ובנות כותים נדות מעריסתן ומטמאין בכל אלו כעובדת כוכבים. הזב וזבה נדה ויולדת ומצורע שמתו מטמאין משכב ומושב ומרכב ומדף, עבודה זרה ומשמשיה ותקרובתה. מעת לעת שבנדה. ובנות כותים שמטמאין את בועליהן. וטומאת כותי שהיא כבועל נדה. וטומאת ע"ה שבגדיו מדרס לפרושים ושל פרושים מדרס לתרומה ושל תרומה לקדש ושל קדש

96

אליהו רבא מסכת טהרות פרק ה

 טהור וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ומודים חכמים לר"מ שאם ראהו חי מבערב אע"פ שבא שחרית ומצאו מת טהור מפני שזה ספק ר"ה:משנה חשוטה. בקמץ שהיא נקבה:או כנעני. גרסינן שהוא זכר דגזרו על הכנענים שיהיו כזבין לכל דבריהן:או כותית. שבנות כותים נדות מעריסתן:משנה טנאמן הוא ע"י עצמו כלומר כדתניא. בתוספתא ואין אומרים לו עסוק בטהרות אלא יעשה לעצמו:

97

אליהו רבא מסכת נדה פרק ז

 אליהו רבא מסכת נדה פרק זמשנה גמבין ישראל ומבין הכותי'. כלומר כתמים הנמצאים בעיר שישראלים וכותים דרים בה ואין שם נכרים. ר"מ מטמא חוששין שמא של כותים נדות הן שנחשדו הכותים על כתמיהם וחכמי' מטהרים שלא נחשדו הכותי' על כתמיהם ותולים בדם חיה ובהמה:משנה דטהורין. שחזקת בנות ישראל מצניעין כתמיהם שלא יטמא אדם בהן:חוץ מן הנמצאים בחדרים. שמא הצניעו שם:ובסביבות בית הטומאות. שמחזיקין אותו בטומאה ואין הולכין שם טהורין חוששין שמא זרקו לשם:משנה הפרעות. קוצים וברקנים יוצאים מן הגדר כדפרישית באהלות:

98

הון עשיר מסכת דמאי פרק ג

 בקנה אחת, ודלא כהרמב"ם ז"ל כמ"ש בראש דברי, וה' למען רחמיו יאיר עיני בתורתו לדון דין אמת לאמתו אכי"ר ועיין מ"ש במכשירין:משנה דלטוחן כותי או לטוחן עם הארץ וכו'. הקדים הכותי לעם הארץ שהוא ישראל גמור, משום דארז"ל (גיטין י. ועוד) כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל, ומפני שהם משני אומות לא כללם בטוחן אחד:למעשרות ולשביעית. הקדים התדיר, ולפי זה אין אנו צריכים למ"ש התי"ט, דדוק' באתריה דר' יוסי שביעית חמירא להם:המפקיד פרותיו. בנוסח שבירושלמי גרסי' נמי ברישא חטיו, ורמז לנו דבמתוקנים שכבר הם ראוים לו איירינן, כמ"ש הרב והתי"ט:משנה ה

99

הון עשיר מסכת דמאי פרק ה

 ישראל על של עכו"ם. ולא הוי מן החייוב על הפיטור. ומשל גוים על של ישראל. ולא הוי מן הפטור על החיוב. ותני דבר והפכו, להורות דחיוב על הפיטור ופיטור על החיוב הם שוים, דבתרויהו אין תרומתו תרומה, ומשום הכי לא היינו למדים חד מק"ו דחבירו, משא"כ במשל ישראל על של כותים, דפירושו הוא דלא אמרינן דהוי מן הודאי על הדמאי, ומכיון דהשמיענו זה, תו לא צריך לומר משל כותים על של ישראל, ויהיה פירושו ולא אמרינן דהוי מדמאי על הודאי, דהרי ודאי על הדמאי חמיר מדמאי על הודאי, כדאמרינן לקמן דמן הודאי על הדמאי הוי אותה תרומה טבל גמור ולא

100

הון עשיר מסכת חלה פרק ג

 במשנה דלקמן ותראה דקדוק נכון על דרך זה:משנה ונעשת פי' התי"ט בשם הרמב"ם, נתגלגל. וקשה דמי שני ליה לתנא לשנות גלגול בפירוש, כמו בשאר המשניות דפרקין. לכן נלע"ד דהא קמל"ן דאף אם נתגלגל, אם לא נעשה כל השיעור בהיותו גוי, אפשר שיתחייב כשיתגייר, כההיא דשני כותים דירושלמי (שם) כשישלימנו אחר שיתגייר:משנה טכיוצא בו זתי מסיק וכו' ענבי בציר וכו'. הקדים זתים לענבים, מהטעם שכתבתי בפ"א דתרומות משנה ד':משנה יואם לאו פטורה. העיסה, כמו שהיתה מתחילה, דהשאור שבה כיון שהוא חריף דמחמץ ואינו נותן בה טעם, צריך לומר שהוא דבר מועט מאד לגבי אותה עסה,

1234567891011121314151617181920