כוונה

כוונה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7755 מקורות עבור כוונה. להלן תוצאות 81 - 90

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


81

אברבנאל ישעיהו פרק א

 אלקינו לא יחפוץ בזה כי אם שישמעו דבריו ויאזינו בתורתו. ואילים הם הגדולים ומריאים הם מיני שור גדולים, ופרים וכבשים הם הקטנים, ועתודים הם התישים הגדולי' העולי' על הצאן.(יב) ואם תאמרו שהבאי' לרגל מקיימים מצות הראייה, אני אשיבכם מילין שגם באותה ראייה איני חפץ, לפי שאין בכם כוונה טובה ולא דבקות במצות הראייה ההיא, ומי בקש אם כן זאת מידכם רמוס חצרי, טוב לי שלא תבאו ולא תקריבו קרבנות משתבאו לרמוס חצרי אשר בבית המקדש ולטנפ' ברגליכם, וכמאמר הנביא מלאכי (א, יא) מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם אין לי חפץ בכם אמר ה' ומנחה לא

82

אברבנאל ישעיהו פרק ו

 שעשו ישראל אמנם בזמן שאין בית המקדש קיים נתמעט אותו ההסתר, ונשארו ישראל מגולים בחטאתם כמטרה לחץ כמו שיעד על מעשה העגל (שמות לב, לד) והיה ביום פקדי ופקדתי. הנך רואה שהראיה שהביאו רבנן לדעתם היה כפי דעת הדרש הזה.ועוד אומר לך שהם כוונו בזה גם כן כוונה שנית, והיא מה שפירשתי, כי אמרו בזמן שבית המקדש קיים היה נסתר הסדר המסובב מהשכל הנבדל לגלגלו ומהנהגת הגרמים השמימיים לעולם השפל, וזה בענין ישראל בלבד לפי שהם היו מושגחים כפי הרצון האלהי הפשוט ולא כפי המסודר מהעליונים. אמנם אחר שנחרב בית המקדש, באו ישראל להסתרת פנים ונעזבו למקרה ולהנהגת המשרתים,

83

אברבנאל ישעיהו פרק מה

 בעצמו בבנין הבית וללכת עם העם להושיבם על אדמתם והוא לא עשה כן, אבל אמר מי בכם מכל עמו ונותן הרשות לפעול אינו הפועל בעצם, והנה יאמר הקדוש ברוך הוא זה למשיח להגיד שהוא לא יעשה כן כי הוא יבנה היכל ה' והוא ישיב את פזוריו. גם כיוונו בזה ז"ל כוונה שנית כי בעבור שלעתיד בעת קץ ביאת משיחנו תהיה מפלה גדולה בעם פרס כמו בשאר האומות, עד שאמר בפר"ק דיומא (יומא י, א) עתידה פרס שתפול ביד רומי וכו' אולי יקשה הדבר בעיני בני אדם אשר למראה עיניו ישפוטו לפי שמלך פרס שלח את הגולה והטיב לישראל כמו שנבא

84

אברבנאל ירמיהו פרק ז

 והלך אחרי אלהים אחרים והיו באים אל הבית ומקריבים הקרבנות שלא היו מכוונים כונה ראשונה זאת היא תשובתו הראשונה, וכפי דרכו זה יהיה פירוש הפסוק כי לא דברתי אל אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח בכונה ראשונה וכו', ואתה רואה שהעיקר חסר מן הפסוק הזה כי לא נזכר בו כוונה ראשונה ולא שנייה, ולכן הפירוש הזה אינו נכון.והתשובה השנית שזכר הרב היא בדייקו אומרו ביום הוציאי אותם מארץ מצרים והוא שכבר התבאר בפסוק ובקבלה יחד שתחילת המצוות שנצטוינו בהם לא היה בדברי עולה וזבח כלל, כי הנה בראשונה אחרי יציאת מצרים התחילו לקבל מצות במרה ולא קבלו שם

85

אברבנאל הושע פרק יד

 אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה עליו נאמר כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה עליו נאמר ופושעים יכשלו בם, רצו בזה שהמצות האלקיות צריכות כוונה טובה ומבלעדה אין בהם ממש כי אינם כמו המדות והמעשים המשובחים שמפאת עצמם ישובחו אבל כל השלימות והשפע אשר בפעל המצות הוא כשיעשה אותם האדם מפני שהשם צוה בהם והוא אמרם לשם מצוה: הנה נשלם פירוש ספר נבואת הושע והתהלה לאל יתברך:

86

אדרת אליהו במדבר פרק יט

 אפר הפרה. יכול ממעט אני אותם האודים שכבר נשרפו לגחלים ת"ל מעפר שרפת החטאת ולא כתוב שם מאפר הפרה שכל מה שנשרף ואפילו מן האודים הוי בכלל שרפת החטאת ונכתש לאפר: והניח מחוץ למחנה. לא היה צריך לכתוב והניח אלא ואסף איש טהור כו' אל מחוץ למחנה ובא ללמד שצריך כוונה דהיינו שיש לו דעת אבל חרש שוטה וקטן פסול באסיפת האפר אבל אשה כשירה לפי שיש לה דעת: אל מחוץ למחנה. חוץ לשלש מחנות דהיינו בהר המשחה במקום שריפתה: והניח מחוץ למחנה והיתה לעדת בני ישראל למשמרת כו'. לפי שאפרה נתחלקה לג' חלקים (אחד בחיל שממנו היו מזין לכל

87

אור החיים בראשית פרשת וישב פרק לז

 הכעס והשנאה לא דקדקו להסיר אותה במתון ובנחת רוח אלא בשנאה גדולה ובכל כך אכזריות עד שהסירו עמה גם הכתונת שהוא החלוק. וזה הוא שיעור הכתוב ויפשיטו את יוסף פירוש לא נשאר כי אם גופו של יוסף ערום כי הסירו את כתנתו שהוא החלוק עם כתונת הפסים כשהסירו מעליו בלא כוונה.ואומרו אשר עליו נתכוון להגדיל הדבר כי כתונת הפסים היא היתה מלבוש העליון והסירו כל הבגדים וגם החלוק כולם יחד עמה מרוב הכעס והשנאה:(כח) ויעברו אנשים מדינים וגו'. צריך לדעת למה הזכיר עברת אנשים מדינים אחר שלא היה המכר אלא לישמעאלים כאומרו וימכרו את יוסף לישמעאלים. וכן מוכח

88

אור החיים שמות פרשת יתרו פרק יח

 וטעם שלא הקדים קריאת שם אליעזר הוא כי קרא למאורע שהיה בו אז בארץ נכריה ואחר כך הלך לחפש מאורעות קודמות, או לפי מה שפירשנו בפסוק גר הייתי (שם) שיכוין על גרותו בעולם הזה בחינה זו קדמה להצלתו מחרב פרעה ולזה הקדימו, ולצד בחינת גרות ב' בארץ נכריה קדם לו כוונה הרמוזה בקריאת שם אליעזר וכנגד זה אמר האחד ולזה הוצרך לפרש מה הוא העזר שכנגדו קרא לו שם ואמר ויצילני וגו', ובזה יוצדק לומר עליו שם האחד, וזולת אומרו ויצילני מחרב פרעה הייתי מפרש שהעזר הוא אחר הגרות והקדימה שהקדים לומר גר הייתי וגו' תחייבני לפרש כן ויסתם בפני

89

אור החיים ויקרא פרשת שמיני פרק ט

 דקדקו אחר שאמר ואל בני ישראל וגו' קח לך למה לי מובן הוא שהעגל לו. ודרשו שבא לומר שיקח משלו ולא משל ציבור. עוד נראה לומר כי אומרו לך כי זה יהיה לו לאות עולם כי לא עשה הוא העגל בכוונה ח"ו ולא טעה אחריו אלא שבא על ידו בלא כוונה ובלא מחשבה רעה, ולצד זה יועיל לכפר בעגל, מה שאין כן ישראל לצד שמעשיהם בעגל הוא בחינת המזיד ולא יבא העגל לחטאת להם והוא אדרבה קטיגור. ותמצא (ויק"ר כא) שהקפיד ה' על אהרן לבל יכנס לבית ה' פנימה ביום הכיפורים בבגדי זהב לצד שעשה זהב העגל, ויש להעיר בזה

90

אור החיים ויקרא פרשת בהר - בחקותי פרק כו

 שאין בו ממש כגוף בלא נשמה ותמצא שכן כתבו בשם הרב האר"י ז"ל (ליקוטי תורה פ' עקב) כי מעשה בלא כונת הדבר הוא ככלי ריק שהעיקר הוא המחשבה, ולזה בא מאמר ה' כאן אם בחקתי תלכו פירוש אם האדם יעשה המצוה בכונה זו לצד אשר חקק ה' ב"ה תועיל להם כוונה זו כאלו קיימו המצות כמו שנתכוון ה' עשות, והוא אומרו ואת מצותי תשמרו בכינוי אל המצוה שהוא בכל כוונותיהם וסודותיהם, ולצד שיאמר אדם אם כן כיון שהקדוש ברוך הוא יקבל דבר זה לצד הרצון שבאדם הגם שלא נתכוון אם כן גם כן לא יעשה דבר ויתרצה בדעתו עשות ויועיל

1234567891011121314151617181920