כוונה

כוונה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7755 מקורות עבור כוונה. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

הכתב והקבלה ויקרא פרשת קדושים - אמור פרק כ

 הכתב והקבלה ויקרא פרשת קדושים - אמור פרק כ(ה) ושמתי את פני. להרחיק ההגשמה נ"ל לפרש ושמתי ענין עזיבה והסרה דומיא דונתתי פני בנפש (אחרי) ומצאנוהו על כוונה זו (איוב יו"ד) ושית ממני, שענינו הרף ממני, עי' שם ר"ש ב"מ, ושית ושים שוים הם בכל הוראתיהם, ובחנת ותדע שכל הפעלים המורים על נתינת ושימת הדבר על מקומו לנוח שם ישמשו ג"כ העזיבה והסרה, כי מנוחת הדבר בא ע"י עזיבת יד הנותן ממנו, וכן שרש נוח אשר יורה על מנוחת הדבר יורה ג"כ העזיבה כמו והנחה למדינות עשה (אסתר ג') שהוא עזיבת נתינת המס (נאכלאססען), וטעם ושמתי פני באיש ההוא אעזוב

192

הכתב והקבלה ויקרא פרשת אמור פרק כג

 גנוחי וילולי; הנה לביאור זה הזכירה התורה במלת זכרון תרועה החיוב ביום זה להכנעת היצר והמחשבה על רוע המעללים, והיא התשובה, וכפי המקובל שהוא ראשון לימי תשובה. ולהלן אמרה תורה, יום תרועה יהיה לכם. והוא על מצות תקיעת שופר, וכאן אמר. זכרון תרועה, והיא מצות הכנעת הלב אל התשובה. ועל כוונה זו אמר המשורר, אשרי העם יודעי תרועה, ר"ל המשימים לב לשבר יצרם ולהכניע אל התשובה, וכן ארז"ל (רבה פ' אמור), אר"י כמה בוקינוס יש להם ואמרת אשרי העם יודעי תרועה, אלא שהם מכירים לפתות את בוראם בתרועה וכו', ר"ל בהכנעת ושברון לב בתשובה, ובמכדרשב"י (פינחס ד' רל"א), אשרי העם

193

הכתב והקבלה ויקרא פרשת בהר פרק כה

 כאן והיתה בשבת הארץ לכם לאכלה, ומהו שיהיה לכם לאכלה? אמר לבסוף כל תבואתה, תחלה יפרש מי המה האוכלים, ואחר כך מה יאכלו; אמנם לאריכת המאמר ביניהם, חזר אחר כך לומר. תהיה לאכלה, והוא דבר הנהוג לרוב, כמו והשביע אותה הכהן בפ' סוטה; וטעם חסרון הבי"ת להורות בא גם על כוונה שניה כמ"ש רבותינו מן השבות אתה אוכל (ערש"י), כלומר מן המופקר, ולדעתם יהיה מלת שבת, במובן תשביתו שאור, שענינו הבטול וההפקר.(ח) והיו לך. פי' לא תמנה ליובלות את שנות הלבנה פשוטות לחשבון י"ב חדשים לשנה, אבל תהיינה פשוטות ומעוברות באופן שיכוונו עם מ"ט שנות פשוטות לחשבון י"ב חדשים

194

הכתב והקבלה ויקרא פרשת בהר - בחקותי פרק כו

 בשממותה בטול השמטות והיובלות, יכירו וידעו באמת שבמדה ומדה נפרעו יען פרקו מעליהם עול המצות והחקים; ועוד יבואו בעת וודוי חטאם לכלל דעת להכיר הטובות הגדולות שהטבתי עמהם בהיותם בארץ לא להם, אף שלא היו רק כשה אחד בין שבעים זאבים מכל מקום הייתי עומד עליהם לשמרם כרועה את עדרו; כוונה זו נכללת בהמשך חמשת פסוקים אלה, אמר:והתודו וגו'. יכירו חטאתיהם ועונותיהם, ישימו על נפשם בתתם על לבם כי הם ואבותיהם הלכו עמי בקרי,(מא) אף אני אלך עמכם בקרי. כלומר גם יכירו וידעו כי אני הוצרכתי ללכת עמהם בקרי ולהביאם בארץ אויביהם, אולי על ידי זה יכנעו לשוב

195

הכתב והקבלה במדבר פרשת במדבר פרק ב

 אחוזים ודבוקים אליו נקראו צבאיו (זיינע אנהאנגער, אנגעהאריגע) ואמר הכתוב כאן בכל אחד מן השבטים צבאיו ופקדיו להודיענו שלא היה איש מהם נפרד ונבדל מאנשי ביתו אף בדרך מסעתם ולא היתה כאן סבה להיות לאחד מהם דעתו מוטרדת בדאגה ממעמד אנשי ביתו. וכן הזכיר כאן בכל דגל מלת לצבאותם על כוונה זו, והלמ"ד יורה על הצירוף כמלת עם, כמו השלימה אל בני ישראל (יהושע י"ט) תרגומו עם בני ישראל וכן את כל פשעיהם לכל חטאתם, וטעם לצבאותם, הדגל היה במחנה עם הצבא של כל אחד ואחד, (נעבסט איהרען אנגעהאריגען).

196

הכתב והקבלה במדבר פרשת במדבר פרק ג

 של אדם הראשון, דלא כרמב"ן שם. ויתכן כיון שהנדבה למלאכת המשכן היתה להורות כפרת עון עגל (כמ"ש רש"י ר"פ כי תשא) ואהרן שהיתה לו נגיעה קצת בו, אין ספק שהשתדל הרבה בנדבה זו, לכן הקדים הכתוב כאן את אהרן למשה. ורבותינו שאמרו לפי שלמדו ממשה נקראו בניו, אין זה להם כוונה ראשונה במקרא, רק כיון דלהורות על מנין הראשון לבד הוי מצי קרא למימר, ואלה פקודי אהרן ומשה וגו', והוציאו הכתוב בלשון תולדות שיש בו גם כוונה תולדות הבנים, על זה אמרו, דבכוונה שניה זו ללמד בא שהם בניו ללמודם ממנו, ולדרשה זו צריכים לפרש ביום דבר מיום דבר, דבאותו

197

הכתב והקבלה במדבר פרשת נשא פרק ה

 להמציא מקום לגבות ולשלם את חיובו, כגון אם יש לזה המחויב חוב אצל אחרים גובין את החוב מן האחרים ומשלמין את חובו; ונראה לי שכן דעת רבותינו בפירוש מקרא זה, כי אמרו (כתובות י"ט) מנין לנושה בחברו שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו, ע"כ. פירשו המקרא על כוונה הנזכרת, מטעם שהיה נראה להם כמאמר מיותר לגמרי וכדכתיבנן. אמנם ראיתי שם ברש"י שלא הבין עד"ז, כי כתב שם ד"ה ונתן לאשר אשם לו ולא כתב לאשר הלוהו אלא לאשר האשם שלו ואשם הוא קרן למי שהקרן שלו, וכ"כ רש"י (בפסחים ל"א), וכן הר"ן שם, וכן הרא"ם כאן העתיק

198

הכתב והקבלה במדבר פרשת נשא פרק ו

 לפנים מן הפרוכת. וכן מצאנו להפך שקרא את לפני ולפנים בשם קדש לבד, כמו (צו ו' כ"ג) וכל חטאת וגו' לכפר בקדש, שהוא לפני ולפנים, ע"ש רש"י ורמב"ן. (ובנזיר מ"ה) אמרו וגלח הנזיר לאחר שחיטת השלמים שכתוב בהן ושחטו פתח אה"מ, אין כוונתם לפרש כן המקרא ע"ד הפשט כ"א ע"ד כוונה שניה, לפי שהוציא הכתוב ההתחלה בלשון פתח. ודע דבתוספתא (נזיר פ"ד) איתא אין לך שמשלח תחת הדוד אלא נזיר שגלח בטהרה בפתח אהל מועד שנאמר וגלח הנזיר פתח אהל מועד, (ולשון זה העתיק הרמב"ם בפי' למשנה פ"ו מ"ה וכן הר"ע ברטנור') ותמה בתוס' רע"ק שם הא הוי מחוסר הבאה

199

הכתב והקבלה במדבר פרשת נשא פרק ז

 כתף (ישעיה מ"ו) על כתף תנשאנה (שם מ"ט) על כתף תשא (יחזקאל י"ב) רק כאן במשאת ארון, וכן בדברי הימים (ל"ה ג') אמר בלויים, אין לכם משא בכתף. וכן (בד"ה א' ט"ו ט"ו) אמר וישאו את ארון בכתפם במוטות עליהם, נ"ל שבכוונה השמיט במשאת ארון מלת על, כדי לכלול גם כוונה שניה. וזה מדאמרי רבותינו (רבה פ"ה) מעולים היו בני קהת מכל הלויים, שכל הלויים היו טוענין בכלי מקדש היו מהלכין כדרכן פניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהן לחוץ ופניהם לארון, כדי שלא ליתן אחור לארון, ומזה כתב הרמב"ם (ספ"ב מכלי מקדש) נושאי הארון היו מהלכין פנים

200

הכתב והקבלה במדבר פרשת בהעלותך פרק יא

 ניכר אנה תלך כי עקבותי' לא נודעו במים ויצדק לשאול עליה תמיד שאלה אי', ומזה הענין תאנתה מי ישיבנה (ירמיה ב') דהיינו הליכתה שהולכת אנה ואנה (הין אונד הער לויפען). ומזה נעתק לשון אנה לענין המקרה, והאלהי' אנה לידו, לא תאונה אליך רעה, והוא לשון אנה ואנה דהיינו תנועה, בלי כוונה לגבול מיוחד, רק תשוטט אנה ואנה תנוח באיזה גבול שיהיה, והוא בעצמו ענין המקרה שאין שם כוונה והגבלה, ולכן יאמרו על מי שיזדמן לו דבר רע, כאלו הוא משולח ונעזב מהשגחה העליונה, שכל כוונתה לטובה, והאלהי' אנה לידו דהיינו שסילק השגחתו ית' ועזבו למקריים, והרי הוא כאלו הוא יתב'

1234567891011121314151617181920