כוונה

כוונה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7755 מקורות עבור כוונה. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

הכתב והקבלה שמות פרשת כי תשא פרק לא

 שביתות, שביתת הגוף ממלאכת מעשה, ושביתת הנפש במלאכת עבודת ה'; ולהיות ששתי שביתות אלה זה לזה כמסובב מן הסבה ולא יתפרדו, כי באמת אחת הנה, השביתה הראשונה היא הכנה לבוא אל תכלית השביתה האמתית, לכן אמר הכתוב על שתיהן שהן אחת באמת לשון יחיד כי אות היא, ויתכן כי על כוונה זו ארז"ל, אילו שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, אין כוונתם על שתי שבתות בזמנים נפרדים, כי אם על שתי שביתות אלה אשר יתלכדו ולא יתפרדו ביום אחד, ואחת הנה באמת, בגוף ובנפש:מקדשכם. פי' בו, אות היא על הקדושה, אחר שנתן לעמו ישראל יום מנוחה, יום שהוא ית'

182

הכתב והקבלה שמות פרשת כי תשא פרק לב

 ומלת לפניו פי' למען הסירו ולהעבירו מן העולם (אום עס פארטצו - שאפפען, וועגצוריימען) כמו פניתי הבית, פנו דרך ה', כי פנה היום, כל ימינו פנו בעברתך. ולפי שהיה בו רוח חיים כפי המקובל, הזכיר למקום הסרתו ובטולו לשון מזבח, ורבותינו יאמרו (סוכה ב') על בטול יצה"ר עתיד הקב"ה לשחטו, ועל כוונה זו אמר אחריו חג לה' מחר כלומר יום חגא ושבר אימה ופחד (אנגסטפאללער טאג) כתרגום יב"ע, והיא המיתה והמגפה שהיתה בעם, ונתבטל העגל בידי משה ע"י שריפה וכתיתה. דומה לזה אמר במכדרשב"י (ויקהל רי"ט) ועשית מזבח מקטר קטרת, האי מדבחא דקטרת אמאי אקרי מזבח והא לא דבחן בי' דבחין,

183

הכתב והקבלה שמות פרשת כי תשא פרק לג

 לא יראו כי בלתי אפשר השגת עצמותי ומהותי בבחינת הרצוף שהיא הליכת פנים (פארווארטסגאנג) שתהי' תחלת ההשגה מיד ממנו ית' הוא דבר הנמנע בתכלית המניעות להיותו ית' בלתי מושג מצד עצמותו ואינו נכנס כלל בגדר ההשגה. זהו הנ"ל בזה הענין לקרבו מעט אל הפשט: ודע כי מדברי רבותינו נתעוררתי על כוונה אחרת בכתובים אלה נפלאה מאד ויסוד גדול בתורה, וזהו, אמרו במכילתא חדתא דרשב"י (רות ד' ס"ה ע"ב) וראית את אחורי ופני לא יראו, אין אדם יכול לראות פני התורה שבכתב אלא מתורה שבע"פ, ע"ש שביארו בפירוש שחטא עגל היה הגורם לזה, והכי איתא בתקונים (ד' קל"ד) בתר דאהדרו לאחרוי

184

הכתב והקבלה שמות פרשת כי תשא פרק לד

 עליו התנועה, ואי אפשר לומר שהוא עבר, אבל טעמו כאילו אמר ויעבר קול ה' על פניו, כי מצינו לשון העברה בקול, ויעבירו קול במחנה, ומלת ויקרא תחזור לקול (רמב"ם); ואין הדעת מתיישבת בהוספת תיבה בתורה כי התורה תמימה, והרב"ח פי' ויעבור מלשון והוא ירה החצי להעבירו, שהוא מושאל למי שיחטיא כוונה אחת ויכוין כוונה אחרת, ומלת על פניו כנוי לבורא ית', וטעמו שהבורא ית' העלים ממנו ההשגה ההיא המכונה בפנים ששאל עליה באמרו הראני נא את כבודך, העביר מדעתו השגה זו והעבירו לענין אחר לידיעת התוארים; ולפי' היה ר"ל ויעבר בהפעיל. ול"נ כי ויעבור הוא לשון התגלות (פעראפפענבארטע זיך), כי

185

הכתב והקבלה ויקרא פרשת ויקרא פרק א

 אל המרגיש טרם בוא אליו יושאל לו בלשונינו לשון ריח כבאיוב מרחוק יריח מלחמה שפי' ירגיש, ואמר א"כ כל המביא קרבן יתן דעתו לעשות תשובה ולהתקרב אליו ית' עד שמקרבן זה יריח ה' מעשיו הטובים שיעשה מהיום, עכ"ד. ולתת תבלין לדבריו הנעימים יש לי לבאר שאר תיבות המאמר ג"כ על כוונה זו, והוא, עולה, להתעלות ולהתרומם במעלה ובחשיבות המעשים והמדות, הפך הירידה למדרגה התחתונה במעשים ומדות הפחתיות ובזוייות (ערהאבען זיין) כענין ואת עלית על כולנה, כי המעשים הטובים הם נעלים ומרומם לחשיבותם:אשה, להשאר אמיץ וחזק על משמרת עבודת ה' (שטאנדהאפט, אויסדויערנד, אונפערענדערליך אים ענטשלוס דער גוטען טהאטען) מענין זכרו

186

הכתב והקבלה ויקרא פרשת שמיני פרק יא

 דשחרית שהרא"ש נדחק בזה הרבה, וכתב אף דלא בעינן כלי לנטילת ידים של שחרית מ"מ לא שנו הברכה מברכת נטילת ידים דלסעודה; אמנם אנו מפרשים לשון נטילה זו גם כן ענין התנשאות והתרוממות, כי כל ברכת השחר כגון הנותן לשכוי בינה וכל השאר אשר על סדר העולם והתנהגותיו הם על כוונה זו, וגם עליהם שייך מאמרם וכל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים, כמ"ש הטור (בסי' נ"ו) וכמ"ש הרשב"א בתשובה, וז"ל. צריך בבוקר ליטול ידיו בכלי לפי שבשחר אנו נעשים בריה חדשה, דכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתיך, צריכים אנו להודות לו ית' על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך

187

הכתב והקבלה ויקרא פרשת תזריע פרק יג

 השערות שהם בעומק. ומלת מן הוראתו מה שממנו. (דיא ערשיינונג דעס נתק טיעף פאר דער הויט ענטשטעהענד). כן נ"ל לבאר לשון המקרא לדעת רבותינו שהורונו שבנתק אין עמקות המראה מעלה ומוריד כלל, כ"א שתהי' בידי שמים. אמנם מה שנאמר אח"ז בפרשה זו כמה פעמים אין מראהו עמוק, אין לפרשו על כוונה הנזכרת, וגם לרבותינו המכוון בהם עמקות חמה מן הצל שבשטח החיצון, ואף שבנתק אין העמקות מעלה ומוריד כלל, מ"מ אתי קרא לאשמעי' דבר אחר, והוא, כי אף שהראש והזקן אינו מתטמא בשאר נגעים, היינו כל שיש בהם שער, אבל בנשרו השערות מהם יש בהם טומאת שאר נגעים, כבמתני' פ"ז

188

הכתב והקבלה ויקרא פרשת מצורע פרק טו

 ולא נגע בו מתוכו הכלי טמא. אמנם לדעת הרמב"ם שם דהכלי טהור מטעם שאינו מטמא לאיברים קשה להמציא טומאת הזב באויר הכלי בכל גופו, רק במציאות רחוקה שאין דרך הכתובים לדבר מהם, ונצרכים אנו לומר לדעתו דקרא לא משתעי רק מנדנוד הכלי עצמו, ויהיה מלת בו כמלת אותו, שמצאנוהו על כוונה זו, דבכמה מקומות אמר אשר בחרתי אותו (מ"א י"א) ובחור אותו (ש"א ב') בחרתי את ירושלם (מ"ב כ"ג) ובשאר מקומות אמר, אהרן אשר בחר בו (תהלים ק"ה) וישראל בחרתי בו, וישרון בחרתי בו (ישעיה מ"ד), וטעם אשר יגע בו, כמו יגע אותו, שינדנד ויטלטל הכלי והוציא הכתוב הטלטול והתנועה

189

הכתב והקבלה ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז

 עליו כד"א ונשא השעיר עליו את כל עונותם ועוד בתר דנטיל איהו; ואל יקשה בעיניך חסרון מלת את סימן הפעול שהיה ראוי ונשא את השעיר, כי יש דוגמים לזה הרבה, כמו מים תבעה אש (ישעיה ס"ד), אבנים שחקו מים (איוב י"ד), ובכוונה מכוונת החסירה התורה מלת את, להורות גם על כוונה שנייה שהשעיר יהיה הנושא, וכמאמרם (ת"כ ספ"ד), ונשא השעיר עליו, עליו הוא נושא ואין שאר שעירים עמו, כלומר השעיר לבד הוא נושא את כל העונות ואין שאר שעירים כשעירי ר"ח ורגלים יכפרו מה שיכפר שעיר המשלח; דוגמא לזה מאמר ורב יעבוד צעיר (תולדות), שחסר מלת את סימן הפעול להורות

190

הכתב והקבלה ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 לרשע מומו (משלי ט'), הוכח לחכם ויאהבן (שם), לא יאהב לץ הוכח לו (שם ט"ו), והוכיח לנבון ויבין דעת (שם י"ט), והדומים לזה שכלם עם למ"ד כמשפט, והיה כאן יותר מסתבר לומר הוכח תוכיח לעמיתך, אבל תורתינו הקדושה להיותה אוצר המוסר העמידתנו על ענין מוסרי נעלם, מלבד המכוון במאמר עפ"י כוונה ראשונה והנגלה, וזה כשנשתדל להטות את אחינו מדרך המגונה, רמזה במלת את שאף בזמן שנוכיח את זולתינו, לא נבוא עליו בדרך החלט, כאלו כבר ברור לנו שחטא חברנו, עד שנאמר לו מדוע ככה עשית הלא הוא פעל רע ומגונה, כי בזה האופן נבייש אותו במה שהוא רואה שכבר נודע

1234567891011121314151617181920