כוונה

כוונה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7755 מקורות עבור כוונה. להלן תוצאות 171 - 180

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


171

הכתב והקבלה שמות פרשת וארא פרק ז

 לבקש שלומם שיתרצו אל שליחות בני ישראל חפשי, וטעם לא ישמע ונתתי, סבת מניעת שמיעתו בקולי תהיה נתינת ידי בהם (וי"ו של מלת ונתתי היא לנתינת סבה אל הקודם, כוי"ו במאמר הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעלת בעל, שפירוש הוי"ו כמלת כי או במקום שי"ן שהיא. ואפשר על כוונה זו לפרש ונתתי מן לא יתנו מעלליהם (הושע ג') דתרגומו שבקו לשון עזיבה, כתרגום ורש"י שם, וכמ"ש באחרי בונתן אותם על ראש השעיר. וטעם ונתתי את ידי אניח ואעזוב מעט כחי לבלי השתמש בו כפי היכולת ליסרם בעונשים חמורים שיכריחום לשלוח מיד, אבל אתעכב מעט בכחי ולא אענישם תחלה

172

הכתב והקבלה שמות פרשת וארא פרק ט

 כל מגפותי ר"ל תשלום מגפותי (דיא לעטצטען שלאגע); ויותר יתכן לפרש מלת כל ענין כלל הכולל כמה פרטים תחתיו כמו ולא תעשו את כל המצות האלה (שלח ט"ו כ"ג) שהמכוון בו מצוה אחת כוללת כל שאר המצות וכן כאן מכה אחת כוללת כל שאר המכות (דאס הויפט מיינער פלאגען); ועל כוונה זו אמר אח"ז כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר, מלת שלחתי הוא פועל עבר תלוי, כמו כי עתה הרגתיך (במדבר כ"א), כלומר היה ראוי להכותך עתה בדבר והוא מיתת הבכורות, ומקרא זה הוא מבאר בפרטית כללת המקרא שלפניו, וכבר קרא המשורר את מכת בכורות בשם

173

הכתב והקבלה שמות פרשת בא פרק יב

 שפירושו בתשלום ימי תגמול הנער אביאהו, וכן אשר יריב לו יומת עד הבקר, (שופטים ו' ל"א) דתרגומו ארכא יתיהיב לי' עד צפרא. וכן פירש"י שם עד הבקר המתינו, וכן כאן עד בקר באש תשרופו פי' עד הבקר ימתינו ואז תתחילו בשריפתו, אמנם בחר קרא לשון זה כדי לכלול בו גם כוונה שני' להקדים שאסור באכילה מעלות השחר, (כמ"ש רש"י בלשון ראשון). ונ"ל עוד לדעת רבותינו לפרש מלת עד על הסמוך והקרוב בזמן (נאכסטענס) כמו ונשים עד נופח אשר עד מידבא (חקת כ"א למ"ד) דתרגומו דסמיך למידבא, והוא סמיכת המקום (נאהע) וכן עד יגמל הנער והביאותיו יש לפרשו על סמיכת הזמן

174

הכתב והקבלה שמות פרשת בשלח פרק טו

 ויקרא רבה פ' כ"א) שמיחסים למלת זאת כמה מן המצות, מילה שבת תרומה מעשר וקרבנות, ע"ש. כי במלת זאת המכוון רום המעלה והחשיבות, ואין לנו חשיבות יתרה בעולם ממעלת מצות ה'.(ג) איש מלחמה. ת"א מרי נצחן קרביא, פירש לשון מלחמה גם על הנצחון (זיעג) דמצאנוהו על כוונה זו (קהלת ט') לא לגבורים המלחמה, שטעמו אין נצחונו מצד גבורתו, ומענין זה כי לחמנו הם (שלח י"ד ט').(ו) ימינך. פי' כח וגבורתך (כבתהלים קמ"ד), וימינם ימין שקר שפי' ר"ש ב"מ כחם וגבורתם שקר, לפי שהכח הוא בצד ימין יכנה הכח בימין, ולכוונה זו קרא יעקב את בנו האחרון בשם בנימין

175

הכתב והקבלה שמות פרשת משפטים פרק כא

 וכ"א במכילתא יכול שונין ולא יודעין ת"ל ואלה המשפטים וגו' כענין שנאמר אתה הראית לדעת, ע"כ. דעתם בקרא הראית לדעת, להורות לנו לפרש מלת לפניהם על הדעת והכוונה, ותרגומו (צו איהרער איינזיכט), וזה מסכים מאד עם מה שפרשנו (ביתרו בלאכל לחם לפני האלהים, ובנח בכי מלאה הארץ חמס מפניהם), ועל כוונה זו אמר ר"ע (עירובין נ"ד) אשר תשים לפניהם שחייב להראות להם פנים, יעו"ש.(ב) לחפשי חנם. שאם חלה העבד ברשותו אינו יכול לתבעו מעות כנגד שכר בטולו או שכר מזונות ושכר הרופא לכן אמר חנם בלא מעות (רב"ח).(ג) בגפו יצא. שאם לא היה נשוי מתחלה אין רבו מוסר

176

הכתב והקבלה שמות פרשת משפטים פרק כב

 כשיקיפוהו עדים ורואים אף שהוא בלילה אין רשאי להרגו, והוא האמת לאמתו שלא התירה התורה דם הגנב רק בבואו גם על הרציחה, ומטעם הצלת נפש הבעלים, ולא כשאין כאן סכנת נפשות, אמנם הראב"ד ודעמי' לא באו בדבריהם רק להודיע כי דרז"ל בזה אינו יוצא מפשוטו, ובלשון המקרא עצמו נכללה ג"כ כוונה זו, אלא שהתורה דברה בדבור ההווה ורגיל (כאשר אמרה ובשר בשדה טרפה, דבאמת אין חלוק בין נטרפה בשדה או בבית), לכן חילקה בין גונבי לילה ליום, אבל לא למאמר החלטי כ"א לתנאי, וכמאמר פי' רז"ל. הארכתי בזה לפי שראיתי להרב בעל צד"ל שכתב תמה אני על הראב"ד אם ראה

177

הכתב והקבלה שמות פרשת משפטים פרק כג

 המקולקל ומחוסר בו שלימתו, אין בו התועלות המקווה ממנו, לכן ישמש שם שוא גם על החנם ושלילת התועלת. כלל הדבר כל המקולקל ומחוסר שלמותו נקרא שוא, אמר (ישעיה למ"ד) להנפה בהנפת שוא, אם נקבי' אינם דקים וקטנים היא מחוסרת שלמות הראוי לנפה (מאנגעלהאפטע שווינגע). שלמות המנחה היא כשהמקריב מכוין בה כוונה רצוי', וכשהיא חסרה משלמות זה הנה היא מקולקלת, ואמר עלי' (ישעיה א') לא תוסיפו הביא מנחת שוא, וכן כל מעשה מקולקל המחסר שלמות האדם המעלה נקרא שוא. (מאנגעלהאפט, טאדעלהאפט), מזה אמר (תהלים ל"ה) השיבה נפשי משואיהם, כי ידבר מכאב לב על לישנא בישא שהשונאים משמיעים עליו, כאמרו בחנפי לעגי

178

הכתב והקבלה שמות פרשת משפטים פרק כד

 מחקר ע"י השתדלות העיון, כמו אשרי אדם מצא חכמה, החקר אלה תמצא, לא מצאתם חדתי, שהמובן בכל אלה פעולת השגת הדעת והתבונה (בעגרייפען), ככה שם מצוה המסתעף לפי האמור משרש מצא, הוא שם המופשט, ומורה על ענין ההשגה (דער בעגריף), והיינו הבנת דברים על בורים וביאור מאמר סתום; ואפשר שעל כוונה זו סובבות כמה מקראות שהוזכר בהם לשון צווי, ובהשקפה ראשונה נראים כסותרים, כמו לשמור את מצות ה' אשר אנכי מצוה אתכם (דברים ב') לשמור את מצות ה' וחקותיו אשר אנכי מצוך היום (שם י"ב), וכיוצא באלה הרבה שהזכיר במאמר אחד לשון מצות ה' אשר יורה על המצווה והוא הש"י,

179

הכתב והקבלה שמות פרשת תרומה פרק כה

 אחרי הציר"י, כמו שובינו (תהלים פ"ה) ותכרו על ריעכם (איוב ו'), שלשיתיך (יחזקאל ה'), ואילו היתה כוונת התורה כאן במלת זר, רק על הכתר המקיף ומכתיר דבר (קראנץ), היה מן הראוי למלאות היו"ד אחרי הציר"י ולכתוב זיר, לבלי הניח מקום לטעות, ולא עשתה כן והשמיטה היו"ד ליתן מקום גם אל כוונה אחרת המתכוונת בקריאת זיי"ן קמוצה.(לז) עבר פני'. מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי (רש"י) לפי"ז אין מלת פני הפך האחור (פארדערזייטע) כרשב"ם, כ"א הוא מענין הוא ההיכל לפני (מ"א ו') שהוא התוך והפנימי הפך החיצון, ורגיל בדברי רבותינו לפני ולפנים (איננערהאלב) והאמצעי נקרא פנים נגד הצדדיים החיצונים

180

הכתב והקבלה שמות פרשת תצוה פרק כח

 הכתב והקבלה שמות פרשת תצוה פרק כח(ב) לכבוד ולתפארת. לכבוד האל ית' בהיותם בגדי קדש לעבודתו, ולתפארת שיהיה כהן מורה נורא על כל סביביו שהם תלמידיו החקוקים על לבו וכתפיו.(ג) לקדשו. לשם כך יעשו הבגדים (רע"ס), והיו הבגדים צריכים כוונה ועשיה לשמן, לכן אמר ואותה תדבר אל חכמי לב, שיבינו מה שיעשו (רמב"ן). ול"נ דלא זו בלבד שהיו צריכים כוונה לשם קדושתן, אף הכוונה לשם בעליהם היו צריכים, ע"ז אמר אח"כ ועשו בגדי קדש לאהרן ולבניו.(ה) והם יקחו. אותן חכמי לב שיעשו הבגדים יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת לעשות מהן את הבגדים (רש"י), וכ"כ רמב"ן

1234567891011121314151617181920