כוונה

כוונה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7755 מקורות עבור כוונה. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

חידושי הגרי"ז סימן עח

 יהיו ישראליות, וזהו ביאור כוונת הפסוק "וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה'" שהנסתרות לה' אלקינו כדאי' במדרש, והיינו דהוא יודע שכל הזמן בכל הדורות היה בטעות אצלם מה שחשבו שנושאים נכריות והם באמת נשאו ישראליות, ונשארו צאצאיהם כהנים כשרים, וגם מאלה יהיו כהנים ולוים אעפ"י שהתבוללו בין הגוים. (עוד כוונה ב"אמר ה'" נראה, דהיינו דהיחוס הזה של שבטים לעתיד לבא יהיה ברוח הקדש מדין הלכה מיוחדת, דהרי בכ"מ בעי שני עדים כמוש"כ הרמב"ם בפי"ב מהלכות מלכים ה"ג עיי"ש).וזהו החילוק בין זרעכם ובין שמכם, דזרעכם היינו דישאר רק הזרע ישראל כמו דיהיה בת אחרי בת, ושמכם היינו דישאר גם

152

חידושי הגרי"ז סימן קפ

 אתו ברית זו, וע"ז סיים "כי שפתי כהן ישמרו דעת", דאיתא פנחס זהו אליהו, והוא שומר תורה לישראל ולכן "ותורה יבקשו מפיהו" דממנו יבוקש ויוחזר התורה לישראל.(וכשאמר הרב זה לפני הגר"ח א"ל הגר"ח שגנב זאת ממנו, והוסיף שמה שהמלמדים מבארים לתלמידים ש"תיקו" הוא ר"ת תשבי יתרץ קושיות ואבעיות, היא כוונה לנטוע בלב הילד אמונה זו, בחזרת התורה ע"י אליהו הנביא).ומש"א "בריתי היתה אתו החיים" היינו דאיתא בפרשת פנחס (כ"ה, י"ג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, (והביאור כמש"כ בדרך הב' אבל אם פנחס זה אליהו, הביאור יותר טוב, כמש"כ להלן) והיינו שנכרת אתו ברית על ב' דברים:

153

הכתב והקבלה בראשית פרשת בראשית פרק ב

 בכמה מקומות נקראה התורה בשם עצה, כדאיתא בספרי האזינו, כי גוי אובד עצות המה איבדו ישראל עצה טובה שניתנה להו, ואין עצה אלא תורה שנאמר לי עצה ותושיה. ובע"א י"ז ב' הפליא עצה, עצה זו תורה. ובמכדרשב"י (יתרו פ"ב) שית מאה ותלת עשר זיני עיטא יהבה אורייתא לבר נש. ועל כוונה זו אמרו (רבה פרשת נשא פרשה י"ב) אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, בעצת התורה המלובנת בדברי' ברא הקב"ה עולמו, וכן הוא אומר לי עצה ותושיה, ע"כ. התבונן כי הבינו רבותינו לשון עצה במלת עצי, כי כמו שישמש קרא על חומר האילן לשון עצה, כרתו עצה (ירמיה ו')

154

הכתב והקבלה בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

 ידי משה) הנה לרוב שפעת ברכת הארץ בעטו בעליון ית' כמאמר איוב (כ"א ט') בתיהם שלום מפחד וגו', ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב יבלו בטוב ימיהם וגו', ויאמרו מה שדי כי נעבדנו וטעם המקרא רעת האדם היתה מתרבה בשביל הארץ שהיתה ארץ מבורכת ומרוב שפעת טובה קלקלו מעשיהם. ועל כוונה זו אמר אח"ז, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, כלומר בארץ מבורכת כזו שהיא סבה הגורמת למעשיהם הרעים:יצר מחשבת לבו. תאות לב האדם ורעיוניו נקרא יצר לפי שהוא יוצר ופועל הענינים בלב שהלב מתאוה אליהן רד"ק. ורוו"ה אמר מעשה האדם נקרא יצר מחשבות הלב כי ממחשבת הלב

155

הכתב והקבלה בראשית פרשת נח פרק ט

 אלא אכילה שנאמר וישא משאת מאת פניו אליהם, כי אם אין המאכל נאכל מצד ערבותו אל חמר הגוף רק לתכלית היותו משמש להבריא את הגוף להיותו מוכשר לעבודת השם ית', המאכל עצמו נתרומם ונתנשא ממדרגתו הפחותה למדרגה רמה ונשאה, ודומה למאכל משרתי ה' הנקרא בשם תרומה, לשון רוממות והתנשאות - ועל כוונה זו סובב והולך מאמר מקרא שלפנינו, כי מלת כל הוא נרדף עם מלת שלם, שלם ענינו גמר הדבר בשלמותו, כן מלת כל ענינו כלו של דבר (גאנץ) שמתאחדים בו כל הנצרך אליו ואין חסר בו עוד להשלימו, ואין הבדל בין אמרו ותשלם כל המלאכה (מ"א ז') לבין ותכל כל

156

הכתב והקבלה בראשית פרשת לך לך פרק יב

 שהמקרה המתדבקת ומתעצמת עם עצם נושאה עד שלא תפרד ממנו בשום פעם אז גוברת עליו בענין גם בשם, וטעם אני תפלה. כ"כ אני דבוק בתפלה עד שכל הקנאים הפוגעים בי אינם מזיזים אותי ממקומי ומעניני לבלי התפלל. ומצד זה ההתעצמות תאר א"ע בשם תפלה במקום תאר מתפלל, לתדירות תפלתו, ועל כוונה זו אמרו רבותינו הקב"ה נקרא משפט לא שופט (עמ"ש בעיון תפלה, המלך המשפט, ובראשית ד' ז' חטאת רובץ) כן אמר כאן ברכה במקום מברך. להורות שהברכה תתדבק ותתעצם בך עד שלא תפרד ממך בשום פעם.(ג) ונברכו בך. לא מצאנו לשון ברכה בכל המקרא כ"א בבנין הכבד הדגוש ובהתפעל

157

הכתב והקבלה בראשית פרשת לך לך פרק יז

 ואין בעשייתו רק הכנה אל תכליתה העקרי, לכן לא הוציא הכתוב צווי זה במאמר הפועל המוסב על המוהל, רק במאמר הנפעל הוציאו הכתוב המוסב על הילד הנמול, הנה לסבה זו שאין המדובר במקרא זה על הפועל העושה מעשה המילה אין לנו לחוש כלל על כוונתו במעשה זו, ואף שיכוין בה כוונה שאינה רצויה מה שעשה עשוי, התינוק נעשה נמול ונתקיים בו מאמר הכתוב ימול בנפעל (בעשניטטען זיין) ושפיר אמר ר' יוסי ימול הכותי לשם הר גריזים דהיכן מצינו בתורה מילה לשמה, ולשון התוספתא היכן מצינו בתורה מילה שאינה לשם ברית, כי על מעשה המילה עצמה לא הקפיד קרא מדלא הוציאו

158

הכתב והקבלה בראשית פרשת חיי שרה פרק כד

 קדמאה איננה לידיעה כ"א להוראת מלת אשר, כמו ההלכו אתו (יהושע יו"ד) הנמצאו פה (דה"א כ"ט) שטעמם אשר הלכו אשר נמצאו, כן האהלה, אשר אהלה, כלומר אשר נתמלא אור. לפי"ז אין המקרא יוצא מידי פשוטו. אהלה שרה טעמו למשכן דירה של שרה (צעלט דער שרה) ונתוספה ה"א קדמאה להורות על כוונה שניה שבמלה זו שהוא לשון אור, ונכלל פי הוראות שתים במלת האהלה, וטעמו משכן שנתמלא אורה (העלל געווארדענעס צעלט). ויב"ע אמר בתרגומו ואעלה יצחק למשכנא דשרה אמי' ומן יד נהרת בוצינא דטפת בזמן דמיתת שרה. ולפי המבואר מכוון זה בלשון המקרא עצמו:ויאהבה. מה לו לכתוב להזכיר אהבת איש

159

הכתב והקבלה בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

 המדות, כמו ותאחז במשפט ידי (האזינו ל"ב) שיחזיק במדת המשפט, וכן ויאחז צדיק דרכו (איוב י"ז ט') וכן אתה מוצא שנתקיים בו שם יעקב ר"ל התהלוכותו מהלך השלמות התכליתי עד שזכה לקרוא אותו בשם היותר נעלה, ישראל, ולרבותינו עוד יותר גבוה בשם אל בית אל - ומבואר כי שם יעקב על כוונה זו הוא באמת מעלת אדם על מלאכי מרומים, כי הם אינם רק עומדים במדרגה שנבראו בה, והאדם מצד בחירתו נקרא הולך, כי יתהלך במעלות נפשיות יום יום מעלה מעלה. התבונן כי נגד מה שנקרא הראשון בשם עשו, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כמ"ש רש"י (וכנודע בהבדל בריאה יצירה עשיה)

160

הכתב והקבלה בראשית פרשת תולדות פרק כו

 לך שבנקבות רבות ידבר בלשון יחיד, ולא כן בזכרים ולא נתברר טעם השנוי הזה, (רל"ש). ואפשר כיון שמטבע הנשים להיות דעתן קלה עליהן ורובן מעשיהן ודבורן אינם באים מישוב דעת עצמן כ"א ע"ד הדמיון, כל מה שרואה ושמעת מחברותיה תעשה ותדבר גם היא, לכן עשיית נשים רבות ודבורן, אחרי שאין כוונה מיוחדת לכל אשה בפ"ע בעשייתה ודבורה רק מחמת התלותה בחברתה, מעשי כולן אינה חשובה כ"א למעשה אחד (ע"ד אמרם, סוטה מ"ז, אפי' מאה נשים כאחד דמיין), וכן אנשים רבים שיש במעשיהם כוונה אחת מיוחדת נאמר בלשון יחיד, כמו ויחן שם ישראל.

1234567891011121314151617181920