כוונה

כוונה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7755 מקורות עבור כוונה. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

בית הלוי שמות פרשת בא פרק יב

 המוכרחת להיות היא גרמה לגאולה הראשונה הגם דלא הגיע זמנה כלל והעתידה היא העיקרית והיא הכריחה להראשונה להיות. וא"כ הרי אינו יודע איזה עיקרית אשר היא הגורם לחברתה להיות. ובמסכת ברכות (דף י"ב) אמרו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שיעבוד בבל עיקר ויציאת מצרים טפל וכו' יעו"ש. ועל כוונה זו אמר במדרש דמשל לשני מטרונות שוות שמהלכות כאחת ואינו ידוע איזו גדולה מזו, ורק מדחזינן דאוכלי פסח צריכין להזות עליהם מקודם מאפר פרה וכמו שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת מוכרח דפרה העיקרית דגם מצות פסח נזקקה שיהיה מקודם לה מצות פרה ש"מ דפרה גרמה לפסח, וזהו שאמר

142

בית הלוי שמות פרשת בשלח פרק יד

 שבועתך קיימת, א"ל הקב"ה כלום אמרתי (בראשית טו) כי גר יהיה זרעך בארץ מצרים בארץ לא להם אמרתי וגלוי וידוע לפני שמשנולד יצחק כבר נעשו גרים וכבר שלמו ת' שנה אין לך לשעבד על בני כלום. ויש להבין אריכות הלשון והקדמת הדברים שטען השר של מצרים כך שבועתך קיימת לאיזו כוונה היה. גם יש להבין עיקר טענתו על ישראל דנהי שלא ידע זה דהחשבון התחיל מלידת יצחק והיה סבור דקושי השיעבוד צריך להיות ת' שנה מ"מ במאי טעה שיהיה הוא התובע והרי הגזירה נאמרה סתם בארץ לא להם וא"כ אין למצריים טענה עליהם יותר מאחרים. ואם כבר היו אצלו פ"ו

143

בית הלוי שמות פרשת בשלח פרק יז

 וזהו ואין עוזר שאין דבר שיושיע לי לעשות להם טובה ותושע לי זרועי וחמתי היא סמכתני ואבוס עמים באפי, דהחמה שיש לי על המצריים ועמלק זהו המושיע לי לגאול את ישראל. וכבר נתבאר ענין זה באריכות קצת בספר בית הלוי דרוש (טז) יע"ש שהסברנו בזה כמה מאמרי חז"ל יעו"ש. ועל כוונה זו אמר במדרש הנ"ל בחמשה מקומות דוד מקים להקב"ה, פירוש דבחמשה מקומות התפלל דוד ואמר קומה ה' באפך הנשא בעברות צוררי, התפלל דאפילו אם אין ישראל זכאין להוושע עכ"ז יקום ה' להושיעם ע"י האף שעל המצריים וכשדיים. והנשא בעברות צוררי שיתנשא ויתגלה כבודך ע"י העברה שעל צוררי ועי"ז תהיה

144

בית הלוי שמות פרשת יתרו פרק יט

 בהם ימצא בה טעם חדש שלא ידעו מקודם, וכמאמר הכתוב (משלי ב) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, לא אמר הכתוב כי ה' נתן חכמה רק אמר יתן דבכל שעה שהאדם לומד ומייגע עצמו בה ה' מוסיף לו חכמה ועליה אמר הכתוב ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים, ועל כוונה זו אמרו ישראל אז נעשה ונשמע, דנעשה קאי שקיבלו עליהם לעשות כל האמור להם אז, ונשמע קאי על להבא דקיבלו על עצמם לשמוע עוד לדברי החכמים שבכל דור ודור כל מה שיתגלה אח"כ בחידושי התורה:והנה ידוע דעת הרמב"ם (הלכות מכירה פי"א הלכה ט"ז) דהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב

145

בית הלוי שמות פרשת תרומה פרק כה

 ועונש החסד שעושה לפעמים חטאת הוא לו שאינו עושה אלא להתגדל ולא לשם מצוה כי אינו מאמין בשכר ועונש, ובישראל המאמין גם אם אין מכוין בהנתינה לשמה רק כוונתו כדי שבזכות הנתינה יגיע לו טובה היא מצוה גמורה וקרי ליה הגמרא צדיק גמור, אבל בהאינו מאמין צריך שיצורף להנתינה גם כוונה טובה, ואם יש לו בהנתינה פני' לגרמי' עוד נחשב לו לחטאת. וזהו שאה"כ דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. דבישראל המאמינים לא הטיל שום תנאי רק יקבלו מכולם מכל מי שיתן. ואמר עוד מאת כל איש דהיינו ערב רב אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, הטיל בהם תנאי

146

בית הלוי שמות פרשת כי תשא פרק לד

 מתן שכר דהשכר הוא מתנה. ובזה יבואר הפסוק (תהלים סב) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. וכבר נתקשו בביאור פסוק זה. והביאור הוא פשוט דהתשלומים עבור המעשה הוא רק בתורת חסד ומתנה דלו יתברך הא אין שום נ"מ במעשיו של האדם כלל, וא"כ השכר הוא חסד חנם, ועוד כוונה שניה נוכל לומר בפסוק זה דידוע מה שכתוב בספרים דעיקר הבריאה הוא משום להטיב לזולתו וכדי שלא יהיה כנהמא דכיסופא היתה הבריאה בזה האופן אשר האדם בהשתדלו בתורה ומצוה יבא לו המתן השכר כאופן תשלומים שמגיע לו עבור עבודתו. ונמצא דמלבד דעיקר השכר הוא בחנם עוד יש בזה חסד

147

בית יוסף להבה שמות פרשת שמות פרק ה

 כב) וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעות.נ"ל הענין הוא כך, כיון שהקב"ה לא אמר לו הקושי השעבוד, וכאשר הכביד פרעה על ישראל העבודה, וישראל אמרו ירא ה' וישפוט, חשב משה שמא הוא גרם מחמת חסרון איזה דבר, שמא מחמת חסרון כוונה על כן הרע לעם הזה. וזה שאמר למה הרעות לעם הזה, ובמה הרע, למה זה שלחתני. וזש"כ רש"י קובל אני על אשר שלחתני. על כן אמר כי מאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה, ואני גרם זאת, והצל לא הצלת כי עתה אינם צועקים לה', כי אמרו אני גרם שהרע להם. ואמר לו הקב"ה עתה תראה אשר

148

בית יוסף להבה מועדים ראש השנה

 פשוטים דהיינו שנהיה שלמים ויחזור הכל כבראשונה. ולפי"ז בזמן שאנחנו עושין רצונו של מקום ושרויין על אדמתינו, תוכיותינו פשוט דהיינו שלם, וצריכין אנחנו להיות כפוף לפני מקום, ובזמן שאין אנחנו עושין רצונו של מקום אז תוכיותינו כפוף ונשבר וצריכין אנחנו לעשות שנהיה פשוטים ושלמים. על כן אומרים להם חצוצרות על כוונה זו, ובאמת הוא כפוף על שברותינו בעו"ה. והנה במקדש תוקעין בחצוצרות ושופר, כמ"ש (תהלים צח, ו) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'513ב, וקול שופר הוא ג"כ קול פשוט, כי שם צריך להיות כולו פשוט תוכו כברו, מ"מ צריך להיות ג"כ שבור לפני המקום, על כן צריך להריע

149

בית יוסף להבה מועדים סוכות

 אני אמרתי שיהיו ישראל לפני כקח על מים רבים, והם שמו עצמם כצפצפה.הנה הקב"ה בחר בעמו ישראל והרבה לנו תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו534. ופי' הרמב"ם (בפי' המשניות סוף מס' מכות) הכי, מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונות העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה מאהבה, זכה בה לחיי עוה"ב, וזה שאמר רבי חנניא כי המצוות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלימותה ובעשותו אותה מצוה תחיה נפשו באותו מעשה. וזש"א ה' חפץ למען צדקו להצדיק את ישראל, לפיכך הרבה להם

150

חידושי הגרי"ז סימן עה

 קמ"ל ב"וירא אליו" פשיטא דראה אותו כשנפגשו וכי קיים דין ראיה, וכבר עמד על זה הרמב"ן. והנראה דהנה יעקב אמר (מ"ה כ"ח) אלכה ואראנו בטרם אמות, כמו"כ (מ"ו ל') אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך וכו'. ובאמת לא לפי הבנתנו הוא הראיה הזאת, וברור דראיה זו של יעקב היה בה כוונה וטעם. וזהו דאמר כאן דאותו ראיה מיוחדת דיעקב רצה בה קודם מותו ביוסף ראה אותה בפגישתו אתו ודו"ק.

1234567891011121314151617181920