כוונה

כוונה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7755 מקורות עבור כוונה. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

אמת ליעקב בראשית פרשת תולדות פרק כז

 עשו להיות שם שמים שגור בפיו וזה אמר כי הקרה ה' אלקיך עכ"ל. עיין ברמב"ן שכתב על זה וז"ל: ואני תמה כי לא היה עשו רשע בעיני אביו. ואולי היה חושב כי בעבור היותו איש שדה ולבו על הציד, איננו מזכיר שם שמים מפחדו שלא יזכירנו במקום שאינו טהור ומבלי כוונה ונחשב לו זה בעיני אביו ליראת שמים עכ"ל.והנה מצינו מחלוקת בין רבותינו האחרונים אי מותר להזכיר את שם ה' בשעה שלומד את הברכות בגמרא, עיין במגן אברהם [או"ח סי' רט"ו סק"ה] שפסק שבשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלי הזכרת השם וכו' עיי"ש. אמנם בשערי תשובה [שם סק"ד] הביא

122

אמת ליעקב בראשית פרשת ויגש פרק מו

 מסופק המותר לו לצאת לחו"ל, וידע שבשעה שיצחק רצה לצאת מא"י למצרים נגלה אליו ד' ואמר לו אל תרד מצרימה, הרי שפחד יצחק הוא [השם] של אלקי הארץ, ודו"ק.]והנה12 במדרש הנ"ל מבואר שיעקב אבינו קצץ את הארזים האלה שנטע אברהם ולקח אותו עמו למצרים, עיי"ש. ונראה שהיתה ליעקב כוונה מיוחדת בזה, דהנה באמת יעקב אבינו היה מאד ירא מלרדת למצרים, כי חשש פן חס ושלום ישתקעו בני ישראל במצרים ויטמעו בין הגויים ושוב לא יצאו משם [וכפי שאכן כמעט היה], ולכן הוצרך הקב"ה להבטיחו אל תירא מרדה מצרימה13. ומחמת חשש זה רצה יעקב לעשות איזה קשר מהותי

123

אמת ליעקב שמות פרשת שמות פרק ד

 בחידושי לספר שמואל [ל' פכ"א] שפירוש המלה תלויה במי פגש את מי, כלומר כשהולכין שנים א' לקראת חבירו, כשמגיע הא' לחבירו אותו המצב נקרא פגישת הא' עם חבירו, אבל [עדיין אין אנו יודעים] מי הוא הפועל ומי הוא הפעול - שהרי שניהם הולכים, ולפיכך אם כל א' הולך לדרכו ונפגשו בלא כוונה אז הוא בבנין נפעל, שהרי כל א' לא פעל מאומה בזה והפעולה מעצמה נעשית וממילא, אבל כשהולכים בכוונה אז תלוי בזה: אם הא' אין לו בהליכה זו רק כוונת הפגישה והב' הולך לו לדרכו אז הא' הפועל והב' הנהו הפעול, ולפיכך להלן בפסוק כ"ז שכתוב: ויאמר ה' אל אהרן

124

אמת ליעקב שמות פרשת כי תשא פרק לב

 לגבי סיסרא לא הביאו בפירושו, משמע דאיהו סבר [דהכא] זהו פשוטו של מקרא, ודו"ק20.(טו) ויפן וירד משה מן ההר.צריך טעם מה שהדגיש הכתוב שפנה משה ברדתו מן ההר. וחזינן שיש בזה כוונה מיוחדת, שהרי במשנה תורה [דברים ט' פט"ו] הדגיש שוב משב רבינו ואמר "ואפן" וארד מן ההר וההר בוער באש וגו', הרי שהשמיענו הכתוב שאע"פ שעדיין היה שם כבוד ה' [שהרי מצינו בפרשת יתרו [י"ט פי"ח]: והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ד' באש וגו'] ואף על פי כן פנה משה. וצ"ל דמספר הוא שהלך בזריזות בשליחותו של מקום עד שלא הלך מלפני המקום

125

אפריון שמות פרשת משפטים

 הדברים אשר דבר ה' נעשה, ואח"כ הוסיפו ואמרו נעשה ונשמע. ונראה לפע"ד די"ל עפמ"ש המפרשים ז"ל, טעם שהשית"ש נתן לנו את התורה מיעוטה בכתב, ורובה בעל פה ע"י משה רבנו ע"ה. זהו מפני שכל מה שהוא כתוב על הספר, לעולםא יש לפרש בו כמה וכמה פירושים, זה יאמר בו כוונה זאת וזה יאמר בו כוונה אחרת, משא"כ כשאומרים את הדבר בעל פה יכולין לברר את הדבר באר היטב בלי ספק. ולפי"ז י"ל כי מתחלה דכתיב ויבא משה ויספר לעם וגו', היינו שאמר להם הדברים בע"פ, השיבו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה, כי הדברים אשר נאמרו בע"פ הרי המה

126

רבינו בחיי בראשית פרשת נח פרק יא

 יתברך. והנה הפסוקים סוגרים הדלת בעד המחשבות הרעות שהיו חושבים בלבם ולא רצו לפרסמם. ואל הענין הזה רמזו במדרש שאמרו: (ב"ר לח, ו) ודברים אחדים, אחודים, כלומר סגורים, מעשה דור המבול נתפרש מעשה דור הפלגה לא נתפרש, ע"כ. ושמעתי כי בוני המגדל היו שבעים, ואין ספק כי היה להם בזה כוונה ידועה.ועל דרך הקבלה: ונעשה לנו שם, היה חטאם חטא אביהם הראשון שקצץ בנטיעות, כן האנשים האלה קצצו בנטיעות והפרידו הפרי מן האילן, זהו שאמר "ונעשה לנו שם", כלשון הכתוב בדור אנוש שהיו עובדי ע"ז שהזכיר בו "שם", שנאמר: (בראשית ד, כו) "אז הוחל לקרא בשם ה'", ו"הוחל" מלשון

127

רבינו בחיי בראשית פרשת ויצא פרק ל

 ולכן נקרא בהמ"ק של מטה זבול, והוא הבן הששי כנגד וי"ו שבשם, וזהו לשון: כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבולן.(כא) ואחר ילדה בת. ואחר שילדה לאה ששה בנים ילדה בת אחת. ולשון "ואחר" באורו: ובאחרונה, כמו: (בראשית לג, ז) "ואחר נגש יוסף". ואולי כוונה בזה כנגד ה' אחרונה, וע"כ יאמר "ואחר" שילדה לו ששה בנים, שהם שש קצוות עליונים שהם כנגדם קצוות תחתונים שהם חתומים בשמו, ילדה באחרונה בת, כי השכינה כלולה משש קצוות והנה היא מדת הדין, וזהו: ותקרא את שמה דינה, שתי אותיות אמצעית הכנוי משולבות עם שתי אותיות של שם הרחמים כי היא

128

רבינו בחיי בראשית פרשת וישלח פרק לה

 רבינו בחיי בראשית פרשת וישלח פרק לה(א) ויאמר אלהים אל יעקב וגו' ושב שם. טעמו שיתישב שכלו שם ושיעשה מזבח באותה כוונה לאל הנראה אליו.(ב) הסירו את אלהי נכר. הם פסילי שכם של כסף וזהב שלקחו במלחמה שהזכיר. ואע"פ שהכל היה מותר בהנאה, לפי שכבר בטלוה, וע"ג מבטל ע"ג בעל כרחו, כדאיתא בע"ז: (ע"ז מג א) סטרו ובטלו, וכיון שנתבטלה הותרה להם, ומה שצוה להסיר אותה מביניהם עשה זה לטהרת הקודש, כדי שיהיו ראויים לעבוד את ה' יתעלה בטהרה ולהקריב לפניו קרבן, כמו שאמר: "ונקומה ונעלה בית אל", כענין שכתוב: (קהלת ד, יז) "שמור רגלך כאשר תלך אל

129

רבינו בחיי שמות פרשת יתרו פרק יח

 כל אשר עשה אלהים למשה":עם חותן משה לפני האלהים. לפני משכן האלהים, והוא עמוד הענן ועמוד האש ששם משכן האלהים. וסעודה זו עשאוה לכבוד יתרו שנתגייר במילה וטבילה במים, כדין הגר הבא לחסות תחת כנפי השכינה. ואין ספק כי הסעודה הזאת לאהרן ולשבעים זקנים וסעודת המטעמים ליצחק אבינו, כוונה אחת להם, כדי שתחול השמחה בנפש האוכל ותשרה עליו רוה"ק, לפי שכחות הנפש נקשרים בכחות הגוף, ובהתעורר כחות הגוף אז יתחזקו כחות הנפש לאיזה ענין שיכוין אליו האוכל, וזה ענין הכנור בנביאים הבאים להעיר עליהם רוח ממרום, כענין שכתוב: (מלכים - ב ג, טו) "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'".

130

רבינו בחיי שמות פרשת משפטים פרק כא

 סם חיים ואם לא, נעשה לו סם המות. ודומה לזה מה שדרשו רז"ל: (פסיקתא זוטרתא עקב) בפסוק: (דברים יא, יח) "ושמתם את דברי אלה". מלשון סם, הוא שאמרו זכה אדם בדברי תורה נעשים לו סם חיים, לא זכה נעשים לו סם מות.(ב) כי תקנה עבד עברי. כוונה תורה להתחיל הדין הראשון בעבד עברי, מפני שיש בו זכר ליציאת מצרים וזכר למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים, שהיו ישראל עבדים להם והקב"ה הוציאם מתוכם להיות עבדים לו לבדו, והוא שכתוב: (ויקרא כה, נה) "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", והזכיר בדינים דין עבד עברי ראשון

1234567891011121314151617181920