ירמיהו

ירמיהו מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2511 מקורות עבור ירמיהו. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה יז

 עשו מלחמה ונפלו.[ז] בבית ארץ אחוזתכם (ויקרא יד, לד), זה בית המקדש, הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם (יחזקאל כד, כא). ובא אשר לו הבית (ויקרא יד, לה), זה הקב"ה, יען ביתי אשר הוא חרב (חגי א, ט). והגיד לכהן (ויקרא שם /י"ד, ל"ה/), זה ירמיה, דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות (ירמיה א, א). כנגד נראה לי בבית (ויקרא שם /י"ד, ל"ה/), זה טנופת עבודה זרה, ויש או' זה צלמו שלמנשה, הה"ד והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה (יחזקאל ח, ה), מה הוא בביאה, אמ' ר' אחא בייא בייא תותבא מפני למריה דביתא. אמ'

142

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה יט

 הר סיני (שמות יט, כ), ויט שמים וירד (תהלים יח, י). ובשפלות ידים (קהלת שם /י', י"ח/), על ידי שנשתפלו ישראל מלחנות במחלוקת לפני הר סיני, ידלף הבית (קהלת שם /י', י"ח/), גם עבים נטפו מים (שופטים ה, ד). ד"א בעצלתים ימך המקרה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיהו, ימך המקרה, ויגל את מסך יהודה (ישעיה כב, ח), גלי דכסה. ובשפלות ידים, על ידי שנשתפלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיהו, ידלף הבית, כי הנה י"י מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים (עמוס ו, יא). לא דמו הדדי. ד"א בעצלתים ימך המקרה, על ידי שאדם הזה

143

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור פרשה כז

 יוחנן בש' ר' מנחם דגליא. לעתיד לבוא כל הקרבנות בטילין וקרבן תודה אינו בטל לעולם. כל ההודיות בטילין והודיית תודה אינה בטלה לעולם. הה"ד קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את י"י צבאות כי טוב (ירמיה לג, יא), אילו ההודיות. מביאים תודה בית י"י (שם /ירמיהו לג, י"א/), זה קרבן תודה. וכן דוד אמ' עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך (תהלים נו, יג), תודה אין כת' כאן, אלא תודות, ההודייה וקרבן תודה. סליק פרשתא.

144

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור פרשה כח

 צריכה תניף אלהים. ר' יהושע דסיכני בש' ר' לוי סנאטורך אנא ולית את יהיב לי סנטירותי. א"ר אלעזר כת' ולא אמרו בלבבם נירא נא את י"י אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו (ירמיה ה, כד), הא יהיבא הא כדו לית את צריך ליה, הה"ד שבועות חוקות קציר ישמור לנו (שם /ירמיהו ה', כ"ד/), ישמור לנו מן השרב ישמור לנו מן טללים רעים. ואלו הן שבע שבתות שבין פסח לעצרת. תני ר' חייא כת' שבע שבתות תמימות תהיינה (ויקרא כג, טו), ואימתי הן תמימות בזמן שאין משמרות ישוע ושכניה באות בהן.שמעון ב"ר עשה סעודה למשתה בנו אזל וקרא לכל רבני'

145

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור פרשה כט

 למדי וממדי ליוון ומיוון לאדום. אמ' לפניו רבון העולמים לעולם. אמ' לו הקב"ה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק (ירמיה ל, י), מגליא ומאספמיא ומחברותיה. ואת זרעך מארץ שביים, ושב יעקב מבבל, ושקט ממדי, ושאנן מיוון, ואין מחריד מאדום, כי אעשה כלה בכל הגוים (שם /ירמיהו ל'/ יא), אומות העולם על ידי שמכלין את שדותיהן, כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם, אבל ישראל על ידי שאין מכלין את שדותיהן, אך אותך לא אעשה כלה. ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך (שם /ירמיהו ל', י"א/), מייסרך אני בייסורין בעולם הזה בשביל לנקותך לעולם הבא. אימתי

146

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת בהר פרשה לג

 כך הכתיב לכם משה בתורה ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם (דברים ד, כח). אמרו ליה מרי מלכא לא למיסגוד אלא למיפלח בפיסין ובזימיונות ובגולגוליות ובארנונות. אמ' ר' שמואל בר נחמן תמן קריין למלכיא אלהיא. וכן באתם לעשות עבודה זרה שלי צדו. ורבנין אמרי חדא, אמ' להן לא כך הכתיב ירמיהו והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר וגו' עד תומי אותם בידו (ירמיה כז, ח), אמ' להון או דאתון מקימין רישיה דפסוקא או דאנא מיקים סופיה. מיד ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר (דניאל ב, כח), אם למלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא, אלא

147

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת בחוקותי פרשה לה

 זקן תחילה.[ד] ד"א אם בחוקותי תלכו, חוקים שחקקתי בהם את השמים ואת הארץ, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג, כה). חוקים שחקקתי בהן את השמש ואת הירח, שנ' כה אמר י"י נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה (שם /ירמיהו/ לא, לד). חוקים שחקקתי בהן את הים, בשומו לים חקו (משלי ח, כט). חוקים שחקקתי בהן את החול, אשר שמתי חול גבול לים חק עולם לא יעברנהו (ירמיה ה, כב). חוקים שחקקתי בהן את התהום, בחוקו חוג על פני תהום (משלי ח, כז), חוק וחוג לגזירה שוה.[ה] ר' לוי בש'

148

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ח

 בעון עובדי עבודת כוכבים ומגלי עריות ושופכי דמים פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין ובעון שאינן נותנין מעשרותיהם כתקנן, בעון עובדי עבודת כוכבים מנין שנאמר (דברים יא) השמרו לכם פן יפתה וגו' ואומר וחרה אף ה' בכם וגו' בעון מגלי עריות מנין שנאמר (ירמיה ג) ותחניפי ארץ בתזנותיך וגו' ואומר (שם /ירמיהו ג'/) וימנעו רביבים ומלקוש וגו' בעון שופכי דמים מנין שנאמר (במדבר לה) כי הדם הוא יחניף את הארץ כי הדם הוא יחן אף על הארץ, בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין מנין שנאמר (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין למה (שם /משלי כ"ה/) איש מתהלל במתת שקר, בעון שאין

149

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט

 דינם אלא על הניאוף שכן ירמיה צווח לפני האלהים בימי מנשה עשו ישראל רעות יותר מהם לא החרבת אותם אלא בימי הה"ד (ירמיה ד) מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו' אמר לו הקב"ה בימי מנשה אף על פי שהכעיסו אותי היו הבנים בני אבותם עכשיו בני זמה הם הה"ד (שם /ירמיהו ד'/) כי אויל עמי וגו' מה כתיב בסוף הפרשה (שם /ירמיהו/ ה) סוסים מיוזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו אע"פ שעברו על המצות כולם וכפרו בהקב"ה כמה דתימא (שם /ירמיהו ה'/) כחשו בה' הוא מאריך אפו ועל הניאוף נחתם עליהם גזר דין שכן כתיב אחריו (שם /ירמיהו

150

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י

 כמותן בעולם הה"ד (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (שם /משלי ג'/) בדעתו תהומות נבקעו זה הים חכמה היא יראת ה' כמה דתימא (איוב כח) הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה דעת זה המכיר את בוראו כמה דתימא (הושע ד) ואין דעת אלהים בארץ ואומר (ירמיהו ט) השכל וידוע אותי מראהו כלבנון זה שכר בעל תשובה שהוא נקרא סור מרע שעליו אמר הכתוב (שם /הושע/ יד) ארפא משובתם וגו' (שם /הושע י"ד/) ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון בחור כארזים זה הירא והמכיר בוראו שהוא נקרא צדיק ועליו אמר הכתוב (תהלים צב) צדיק כתמר יפרח

1234567891011121314151617181920