יונה

יונה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 16553 מקורות עבור יונה. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ד

 המחובר עד כדון מזיד שוגג ואפילו כריכו ר"ש בן לקיש משום אבא כהן ברדלא אדם זוכה לחבירו במציאה מ"ט [דברי הימים א כב יד] ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף ר' יונה אמר רב הושעיא בעי מה אנן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא אם בחוץ לארבע אמות ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו וקימנוה במקדיש ראשון ראשון אמר ר' אבון מהו בעניי שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם ד"א בעניי שהיה [דף כא עמוד ב] מתענה ומקדיש סעודתו

162

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ה

 הרביעית בשורה הדא אמרת דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה [דף כו עמוד א] נשמעינא מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה ותציל עקורה את שאינה עקורה הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי זו שכחה אמר ר' יונה תיפתר הקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרים: כיצד הוא עושה מביא שתי שיבלין ואומר אם לקט היא הרי זו יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומר שמא אותה שיקבע בה מעשרות לקט היא אמר רבי יונה

163

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ו

 שאדם מפקיר וחוזר וזוכה בו הדא פשיטא שאילתי' דר' זירא דר"ז אמר הוא זמן מרובה הוא זמן מועט מה אנן קיימין או משום דבר מסויים דיו שנים אי משום שורה דיו ג' חד בר רבנן אמר קומי ריש לקיש הדא דר' יוחנן כל שהוא יכול לחלקו ולעשותו שורה כב"ש רבי יונה בעי כל עומרי השדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו כל עומרי השדה של ב' קבין וא' של שמונת קבין:הלכה ב[דף כט עמוד א] מתני' העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש [לבקר] ולכלים ושכחו בש"א אינו שכחה ובה"א שכחה: גמ' וקשיא על דבית שמאי בגפה ובגדיש

164

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ז

 את כל הארץ אבל עכשיו שהזיתים מצויין יש להם שכחה אמר רבי יוסי לא חייב אדם שכחה לזיתים אלא ר"ע דו דריש אחריך אחריך מעתה אין שכחה לזיתים כרבי יוסי דלא דריש אחריך התיבון הרי עומר שכחה הרי לא כתיב אחריך מכיון שכתיב לא תשוב לקחתו כמי שכתיב אחריך רבי יונה בעי ההן זית נטופה הואיל והוא מסויים על דעתי' דר"י אפי' התחיל בו כמי שלא התחיל בו:הלכה ב[דף לב עמוד א] מתני' זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנים ושכחו אינו שכחה זית שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה בד"א בזמן שלא התחיל בו אבל

165

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק ח

 מינה חייה מערבין בה שמואל בר שילת בשם רב פעפועין וגודגניות וחלוגלוג' מערבין בהן בעון קומי' היידין יינון אמר לון קקולין והנדוקקי ופרפחיני':הלכה המתני' מידה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראלים היה מציל נותן מחצה ונוטל מחצה היה ממועט נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן: גמ' רבי יונה פתר מתני' ביותר מכשיעור היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה אבל בכשיעור הוא נותן לפניהם והן מחלקי' ביניהם רבי חזקיה פתר מתני' בכשיעור ביקש להציל ונטל מחצה ונתן מחצה שמתוך שנוטל מחצה ונותן מחצה נעשה דבר מועט הוא נותן ביניהן והן מחלקין ביניהם תני המסבבין על הפתחים אין נזקקים להן לכל דבר

166

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק א

 הדא דתימר במחוללות. אבל באפוצות מעביר עליהן את הנר ודיו. הדא אמרה שחשו לנפילה. א"ר פנחס דיפו אני אומר בשעה שסידרן הכניס שם חמץ:הלכה במתני' אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום אם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף: גמ' א"ר יונה הכין צורכה מתני' מעיר לעיר ומחצר לחצר ממקום למקום ומבית לבית אם חושש את מעיר לעיר את חושש מחצר לחצר אם חושש את מחצר לחצר חושש את ממקום למקום. אם חושש את ממקום למקום את חושש מבית לבית. א"ר יוסה אפי' כמתני' אתיא היא. אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום

167

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק ב

 זכריה חתניה דר' לוי מחלוקת ר"ש וחכמים דתנינן תמן המוסר מפתיחו לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח תני רבי שמעון מטמא. עכו"ם שבא אצל ישראל ובידו חמץ אינו צריך לבער הפקיד אצלו צריך לבער ייחד לו בית אינו צריך לבער. לא ביער לאחר הפסח מהו ר' יונה אמר מותר ר' יוסה אמר אסור אמר רבי יוסה חמיצו של עכו"ם הוא ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו. [דף יד עמוד א] מאן תנא לא יראה לך ר' יודה דתני האוכל חמץ משש שעות ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי

168

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק ג

 אית תניי תני תכשיטי ואית תניי תני טיפולי מ"ד טיפולי כל שכן תכשיטי מ"ד תכשיטי הא טיפולי לא. כתיב [שמות יב כ] כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי שיהו באזהרה יכול יהו בהכרת ת"ל [שם טו] כי כל אכל חמץ ונכרתה. חברייא בעון קומי ר' יונה הכא כתיב כל והכא כתיב כל הכא את מרבה והכא את ממעט אמר לון כאן ריבה באוכלין כאן ריבה בנאכלין התיבון והתני יוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן והוא שיהא רובה דגן ואלו הואיל ורובן חמץ יהא חייב אמר לון שנייא היא דכתיב לחם ואלו

169

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק ד

 שלוחו מניין תלמוד לומר ובשלת ואכלת. מה תלמוד לומר שם תזבח את הפסח בערב אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב אבל אסרו מלעשות מלאכה כהא דתני להן כל איניש דיהוי עלויה אעין וביכורין. האומר הרי עלי עצים למזבח וגיזורים למערכה אסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום. אמר רב יונה אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהוו כל ישראל עולין לירושלם לית כתיב אלא [שם טז] שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין והכתיב [שם יא יד] ואספת דגנך מי אוסף להן את הדגן אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות על

170

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק ה

 כחצי זיתין ושלא לאוכליו כחצי זיתין מה אנן קיימין אם כשהיתה המחשבה לכושר תהא המחשבה לפסול. אם אינה המחשבה לפסול לא תהא המחשבה לכושר. אמר רבי יוסי מתניתא אמרה שהמחשבה לכושר דתנינן תמן לוכל כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין. שחטו שתתכפר בו חצי חבורתו. רבי יונה פוסל נעשה כמתפיש כפרת אלו לאלו מאחר שלא נתכפר לאלו לא נתכפר לאלו רבי יוסה אמר כשר. במחזורה תיניינא חזר ביה רבי יוסי. א"ל רבי פינחס לא כן אולפן רבי כשרו. אמר ליה הא קביעה גבך כמסמרא שחטו קודם לפסח פסול. לאחר חצות מיד כשר קודם לתמיד כשר. ותני

1234567891011121314151617181920