יובל

יובל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 1911 מקורות עבור יובל. להלן תוצאות 21 - 30

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


21

ספרא בהר פרשה א עד פרק א

 שיהיה כל אחד ואחד מכיר את כרמו.(ג) נמצאת אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש, הגיע ששה עשר בניסן נתחייבו בעומר, שהו חמשים יום נתחייבו בשתי הלחם, לארבע עשרה שנה נתחייבו במעשרות, התחילו מונים לשמיטה לעשרים ואחת עשו שמיטה, לששים וארבע עשו יובל.(ד) ושבתה הארץ יכול מלחפור בורות ושיחים ומערות ומלתקן את המקוואות תלמוד לומר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, אין לי אלא לזרע ולזמיר לחריש לעידור לניכוש ולכיסוח ולביקוע מניין תלמוד לומר שדך לא וכרמך לא כל מלאכה שבשדך ושבכרמך.(ה) ומנין שאין מזבלים ואין מפרקים ואין מעשנים בעלים ואין מאבקים תלמוד

22

ספרא בהר פרשה ב סוף פרק א

 ספרא בהר פרשה ב סוף פרק א(א) וספרת לך בבית דין, שבע שבתות, יכול שבע שבתות ימים תלמוד לומר שבע שבתות שנים, אי שבע שבתות שנים, יכול יספור שבע שמיטים זו אחר זו, ויעשה יובל תלמוד לומר שבע שנים שבע פעמים הא עד שיאמרו שני כתובים הללו ואם לאו לא שמענו.(ב) מניין שיספור לשני שבוע תלמוד לומר והיו לך ימי שבע שבתות השנים מנין שיספור לשני יובל תלמוד לומר והיו לך תשע וארבעים שנה, מניין עשה שביעית אע"פ שאין יובל תלמוד לומר והיו לך שבע שבתות שנים, ומנין עשה יובל אע"פ שאין שביעית תלמוד לומר תשע וארבעים שנה

23

ספרא בהר פרשה ב פרק ב

 בכל מדינה.(ג) יושביה, בזמן שיושביה עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה, היו עליה אבל היו מעורבבים שבט יהודה בבנימן, ושבט בנימן ביהודה, יכול יהיה היובל נוהג תלמוד לומר יושביה, לכל יושביה, נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות.(ד) יובל אף על פי שלא השמיטו אע"פ שלא תקעו בשופר, או יכול אע"פ שלא שילחו העבדים תלמוד לומר היא דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר יובל אע"פ שלא השמיטו אע"פ שלא שילחו העבדים, או יכול אע"פ שלא תקעו בשופר תלמוד לומר היא, א"ר יוסי אחר שהכתוב תולה אותה לענין תקיעת שופר ואחד כתוב תולה אותה לעניין

24

ספרא בהר פרשה ב תחילת פרק ג

 ספרא בהר פרשה ב תחילת פרק ג(א) יובל היא שנת החמשים שנה, שיכול בכניסתה תהיה מקודשת מראש השנה וביציאתה תהיה מושכת והולכת עד יום הכיפורים שכן מוסיפין מחול על הקודש תלמוד לומר יובל היא שנת החמשי' שנה תהיה לכם, אין קדושתה אלא עד ראש השנה.(ב) לא תזרעו לא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל.(ג) כי יובל קודש, מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה, אי מה קודש יוצא לחולין ודמיו נתפסים יכול אף שביעית כן תלמוד לומר היא, הרי היא בקדושתה נמצית אומר האחרון אחרון נתפס כשביעית

25

ספרא בהר פרשה ג פרק ד

 מכנסו לקיום אמרת לנו בערוהו ומה אנו אוכלים מן הביעור והילך.(ו) וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית אין לי אלא בשישית בחמישית וברביעית בשלישית ובשניה מנין, משנה לחבירתה מנין ת"ל ובשנה, ועשת את התבואה לשלש השני', לשישית ולשביעית ולמוצאי שביעית, ד"א לשלש השנים ולשביעית וליובל ולמוצאי יובל.(ז) וזרעתם את השמינית זו שמינית שלאחר שמיטה כשהוא אומר שנה זו תשיעית של אחר היובל ושל אחר השמיטה, ואכלתם מן התבואה ישן לא (מלמטן) [סלמנטון] עד התשיעית זו תשיעית שאחר השמינית שאחר השמיטה כשהוא אומר שנה זו עשירית שאחר תשיעית [ושאחרי היובל] ושאחר השמיטה עד בוא תבואתה תאכלו ישן שהיא אחת

26

ספרא בהר פרשה ג תחילת פרק ה

 מצאה ידו, לא ילוה, די השיב לו, ואינו גואל חציים.(ו) והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל, לא בהקדש עד שנת היובל, אלא מוכר ברחוק וגואל בקרוב ברע וגואל ביפה ולוה וגאל חציים.(ז) א"ר שמעון מה הטעם לפי שבהדיוט אם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת היא, אם הגיע יובל ולא נגאלה חליטה היא שדה לבעלים ובהקדש, עד שנת היובל, שלא יכנס בה כלום נמצאת אומר שדות וכספים משמיטים כאחד, יובל מוציא כתחילתו והשביעי' משמטת בסופה, ויצא ביובל אף מן ההקדש, ושב לאחוזתו לרבות האשה.

27

ספרי דברים פרשת ראה פיסקא קיב

 ספרי דברים פרשת ראה פיסקא קיב (ב) וזה דבר השמטה, מיכן אמרו המחזיר חוב בשביעית יאמר להם משמט אני ואם אמר לו אף על פי כן יקבל ממנו משום שנאמר וזה דבר השמטה. [וזה דבר השמטה] שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה שהיה בדין מה שמטה שאין מוציאה עבדים משמטת מלוה יובל שמוציא עבדים אינו דין שישמט מלוה תלמוד לומר וזה דבר השמטה שמטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה, קל וחומר לשמטה שתוציא עבדים ומה יובל שאין משמט מלוה מוציא עבדים שביעית שמשמטת מלוה אינו דין שתוציא עבדים תלמוד לומר +ויקרא כה יג+ בשנת היובל הזאת שביעית משמטת

28

מדרש תנאים לדברים פרק טו

 קרא שמטה לה' בין בארץ בין בחוצה לארץ: וזה דבר השמטה שמוט ר' אומר בשתי שמטות הכת' מדבר אחת השמטת קרקע ואחת השמטת כספים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בזמן שאי אתה משמיט קרקע אין אתה משמיט כספים: השמטה שמוט כל בעל משה ידו שמטה משמטת מלוה אין יובל משמיט מלוה: יובל מוציא עבדים ואין שמטה מוציאה עבדים: שמוט כל בעל משה ידו יכול הכל במשמע המלוה והלווה והחנוני על פינקסו וכתובת אשה ושכר שכיר ת"ל אשר ישה ברעהו יצא שכר שכיר והקפת החנות וכתובת אשה שאינו משמיט עד שיעשם עליו חוב: לא יגש את רעהו זה הגר:

29

סדר עולם רבה (ליינר) פרק כב

 וגו' (שם /מלכים ב'/ יז ג), נמצא אחז מלך יהודה והושע מלך ישראל משועבדים למלך אשור ה' שנים, בשנת שתים עשרה לאחז ויער (ה') אלהי ישראל את רוח [פול] מלך אשור וגו' (דברי הימים א ה כו), נטל עגל הזהב שבבית אל והלך לו, לקיים מה שנאמר גם אותו לאשור יובל (הושע י ו), רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע הרי הוא אומר כה אמר ה' כאשר יציל הרעה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן וגו' (עמוס ג יב), אלו מכל ישראל, בפאת מטה (שם /עמוס ג' י"ב/), מלמד שלא נשתיירו בהן אלא אחד משמנה שבהן, ושאר העם היכן

30

סדר עולם רבה (ליינר) פרק כד

 הרע וגו', כי הוא אמון הרבה אשמה וגו' (שם /דברי הימים ב' ל"ג כ"ג/), בער תורה מישראל, בן שמנה שנה יאשיהו במלכו ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם וגו', (בשנת) [ויהי] בשמנה עשרה שנה וגו' (מלכים ב כב), אותה שנה נמצא ספר תורה בבית ה', ואותה שנה היא היתה תחלה של יובל, ואותה שנה בדק יאשיהו את הבית, הרי מאתים ושמנה עשרה שנה משבדקו יואש ועד שבדקו יאשיהו, ולמה נבדק מהרה בימי יואש, כי עתליהו המרשעת בניה פרצו את בית (ה') [האלהים] וגו' (דברי הימים ב כד ז), ואותה שנה עשה יאשיהו תשובה, וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו'

1234567891011121314151617181920