טלית

טלית מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4742 מקורות עבור טלית. להלן תוצאות 61 - 70

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


61

מדרש שמואל (בובר) פרשה ז

 אזל קלא, טפח בתרתיהון ואזל קליהון, כיון דשמע רבי יוחנן נפק לאיפרכיא דידיה וקרא לפניו זה הפסוק אשר הלכו אלהים לפדות לו עם ולשום לו שם (שם /שמואל ב'/ ז' כ"ג), אמר לו דייך דומה לבוראך.[ו] רבי אמי הוה מקיל לאילן דמיתמני בכסף, תאני רבי יאשי' טלית שעליו כמרדעת של חמור, תאני רבי אשיין זקן שהוא מתמנה בכסף אין קורין אותו רבי, ואין עומדין מפניו, אלא בארץ יהא מוטל, וטלית שעליו כמרדעת של חמור, רבי זעירא וחד מן רבנין הווי יתבין לעיי באוריתא קדם בית מדרשא דטבריא עבד חד מן אילין דממני בכסף, אמר ההוא דמן רבנין לר' זעירא

62

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צ

 באה עם אליעזר, וכיון שראתה אותו רבקה, ראתה אותו הדור ביותר, לבוש ומעוטף בציצית, ודמותו כמלאך אלהים, אמרה לאליעזר מי האיש הלזה (שם שם /בראשית כ"ד/ סה), מאי הלזה, [הדור כמו] הלוז, וכל כך למה, בזכות אביו וזכות עצמו, שנאמר יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם, ואין הדרך אלא טלית הדור, הדומה להדור שלך, שנאמר הוד והדר לבשת (תהלים קד א), דאמר ר' חזקיה ואית דאמרי בשם ר' מאיר, תכלת דומה לים, וים דומה לעשבים, ועשבים דומים לאילנות, ואילנות לרקיע, ורקיע לנוגה, ונוגה לקשת, וקשת לדמות, שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה (נוגה) [הנוגה] סביב (

63

מדרש משלי (בובר) פרשה יא

 מפי הגבורה שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם, וכדי שיהא חוט אחד תכלת, שנאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת (במדבר טו לח), באותה שעה היתה משחקת ואומרת לו ראו כמה הוא יושב ומשחק בכם, תדע שכן הוא אומר על כנפי בגדיכם (שם שם /במדבר ט"ו/), אם עושה אני לך טלית שכולה תכלת, מה עשתה, עמדה ועשתה לו טלית שכולה תכלת, נתעטף בה ועמד לפני משה, אמר לו מה המעשה אשר עשית, א"ל אתה אמרת מעט ואני עשיתי הרבה. השיב וא"ל כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (דברים ו ט) בית שהוא מלא ספרי תורה, צריך מזוזה או לא, א"ל

64

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת שלח פרק טו

 סימן לח[לח] ועשו להם ציצית וגו'. ואין ציצית אלא כנף, שנאמר ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח' ג'): על כנפי בגדיהם. ולמה צוה לתת הציצית על כנפי הבגד, כדי שיזכרו הטובה שעשה להם הקב"ה בזמן שהוציאם ממצרים, שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' (שמות י"ט ד'). ולמה טלית של ארבעה כנפות חייבת בציצית, ולא בעלת שש, ולא בעלת חמש, ולא בעלת שלש, אלא כנגד ארבעה גאולות שנאמרו במצרים, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (שמות ו' ו' ז'): ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ולמה היו הציצית של חוטין משל לבן, ולא של תכלת, התכלת הי' כנגד מכת הבכורות שהיתה בלילה,

65

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת קרח פרק טז

 אלא תדעו לפי שהיה שונא אותי, ולא ביקש יתן לי הנשיאות, לכך חלק קרח על משה: ולמה נסמכה פרשה זו לפרשת ציצית, שבשבילה פתח לחלוק על משה, אמר קרח למשה בית מלאה ספרים צריך מזוזה או לאו, אמר משה צריך, אמר קרח דבר זה לא צוה הקב"ה, וכן אמר לו טלית שכולה תכלת צריכה פתיל תכלת, אמר לו משה הין, אמר לו קרח כל אלו הדברים שאתה אומר מדעתך הם, אלא חוט של תכלת פוטר, ואם הציצית כולה תכלת לא תפטור עצמה, אין דבריך אלא דברי שקרים, מיד מה עשה קרח צוה ועשה ר"נ טליתות שכולן תכלת, ולא הטיל בכנפיהם

66

מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת ואתחנן פרק ה

 ביד ארבעה מלכיות: אל קנא. מקנא הוא בעובדי ע"ז: פוקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים. כנגד ארבעה דורות.סימן יא[יא] לא תשא. לא תשבע היה לו לומר, אלא למדנו מכאן שאסור להוציא שם שמים לבטלה: ד"א לא תשא. כדי שלא תהיה עוטף [טלית] ומניח תפילין והולך ועושה עבירות: כי לא ינקה ה'. בית דין של מעלה אין מלקין אותו ומנקין: ודע כי בקריאת שמע כל עשרת הדברות כלולות בה, כיצד אנכי כנגד ה' אלהינו (דברים ו ד). לא יהיה לך כנגד ה' אחד (שם). לא תשא כנגד ואהבת (שם שם ה'), דמאן דרחים למלכא לא משתבא

67

משנת רבי אליעזר פרשה טז

 לו, הלא כל חיבה שחיבב הקב"ה את הגר לתת לו לחם ושמלה. אמ' לו, וכי דבר [עמוד 301] קטן הוא בעיניך, דבר שנתחבט עליו אותו הזקן, שנ' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבש. בא לפני ר' יהושע. התחיל מפייסו. אמ' לו, לחם זו תורה, שנ' לכו לחמו בלחמי, ושמלה זו טלית, שנ' שמלה לכה קצין תהיה לנו. ולא עוד, אלא שבנותיהן נישאות לכהונה ויולדות כהנים, והן זוכין ללחם ושמלה, לחם זו לחם הפנים, ושמלה אלו בגדי כהונה. הרי במקדש. ומניין בגבולין. לחם זו חלה, ושמלה זה ראשית הגז.חביבים הגרים, שכל הנביאים קראו עצמן גרים. אברהם, גר ותושב. משה, גר

68

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בא - בשלח פרק יג

 בהמה. מיכן אמרו חכמים זובחים בכורי בהמה [כנגד בכורי בהמה, ופודין בכורי אדם] כנגד בכורי אדם: על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים. שנאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה (דברים טו כ): וכל בכור בני אפדה. בחמשה סלעים, ואפילו אין לו חמשה סלעים ויש לו מצנפת או טלית והכהן מקבלו בחמשה סלעים יצא, ואם אין לו לאדם אלא חמשה סלעים והוא צריך לפדות עצמו ובנו לפדות, הוא קודם לבנו שמצותיו קודמת והולכת: ישראל שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו פודהו בשויו. ופרה שילדה חמור וכן חמורה שילדה פרה, פטורה מן הבכורה, שנאמר פטר חמור שני

69

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת משפטים פרק כב

 בא השמש תשיבנו לו. זה כסות יום, כגון מלבושו וטליתו, כסות לילה מנין, כגון השמיכות המצועות הכר והכסת, ת"ל השיב תשב לו את העבוט כבוא השמש (שם כד יג), מיכן אמרו מחזירין כסות יום ביום, וכסות לילה בלילה:סימן כוכו) כי היא כסותה לבדה. זו טלית: היא שמלתו לעורו. זה חלוקו: במה ישכב. זה המצע: ר' נתן אומר הרי שהיה חייב לחבירו מנה, ועליו כסות במאתיים, לא יאמר לו מכור כסותך והתכסה בשל מנה ותן לי מנה, לכך נאמר כי היא כסותה לבדה כסותה כאשר הוא שלא יחליפנו, כסותה מלא: והיה כי יצעק אלי ושמעתי. לאלתר: כי חנון אני.

70

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת כי תשא פרק לד

 כענין שנצטוו ישראל בפדויי השלשה והשבעים והמאתים שנתנו חמשת שקלים לגלגולת, והשקל כמו שכתבנו למעלה, ודבר זה נוהג אפילו בחוצה לארץ, שצריך אדם לפדות את בנו הבכור שהוא פטר רחם, ואפי' היה לו כמה נשים וילדו לו זכרים, צריך לפדות כל אחד ואחד. ואם הכהן מקבל אפילו סודר אחד, או טלית, או כל דבר בדמי חמשת שקלים יצא, ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון הבן: ולא יראו פני ריקם. לימד שישראל חייבין להביא בכורות צאנם ובקרם ופדיון פטר חמורים, ופדיון בכור אדם בחג המצות, שנאמר ולא יראו פני ריקם (שמות כג טו), ולמעלה אמר את חג המצות תשמור (שם), לא

1234567891011121314151617181920