טלית

טלית מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 4742 מקורות עבור טלית. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

דברי דוד דברים פרשת כי תבוא פרק כו

 אבל אם הבשר טמא אין איסור, קמ"ל קרא דכאן. והרא"ם כתב דאיצטריך 'לא תוכל' למלקות, דמכאן אין ללמוד רק איסור לחוד. וקשה א"כ גבי הבשר טמא מלקות מנא לך ובאמת אין חילוק ביניהם לפי משמעות דברי רש"י:[ולא נתתי ממנו למת] לעשות לו ארון ותכריכים. ולענין נתינה לחי לעשות לו טלית וחלוק האריך הרמב"ן בזה19:(טו) [השקיפה ממעון קדשך] עשינו מה שגזרת. איכא למידק מנלן שבקשה זו של השקיפה עלינו היא בדרך זה להקדים תחילה 'עשינו כו''. ותו מ"ש 'עשה אתה מה שעליך' מהיכא תיתי שלא יקיים הקב"ה מאמרו. ותו למה מביא ראיה מפסוק 'ונתתי גשם20 כו'' גשם

132

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת נח פרק ט

 על פי ששתיהן מצוה אחת (הקדמת הרמב"ם לספר המצוות סוף שורש יא). ואף על גב דמדיבור "מחוט" אין לזכות אלא בחוטי ציצית מדה כנגד מדה ולא לצבעם - של תכלת, מכל מקום כיון דמדיבור "מחוט" זכו לחוט, אין חוט של מצוה אלא חוט של תכלת, שכורכו על הלבן. דכהאי גוונא גבי טלית "שזכו בה משום כסויו של שם" אמרו שהוא טלית של מצוה ולא טלית סתם. וליכא למימר שבחוטי לבן קמיירי, שגם הם מצוה כחוטי התכלת, מפני שחוטי הלבן כבר נכללו ב"טלית של ציצית" שזכו בו מפני כסויו של שם.[ופניהם אחרנית] למה נאמר פעם שניה. אבל בבראשית רבה (בראשית רבה

133

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

 לסימן להודיע שיהא שופך דמים, כמנהג כל האדמונים, דאם לא כן בשלמא "כלו כאדרת שער" להודיע שהטעם שנקרא שמו עשו המורה על העשוי - הנגמר בשערו - הוא מפני ש"כלו כאדרת שער", אלא "אדמוני" מה בא להודיענו.[כלו כאדרת שער] מלא שער כטלית של צמר. פירוש: כאלו אמר "כלו שער כאדרת", שהיא ה"טלית של צמר". כי לא יתכן לפרשו כפי מצבו, מפני שהשער בכל מקום הוא שער האדם, אבל שער שאר בעלי חיים אין שמו שער אלא צמר או נוצה, והאדרת אינה נעשת אלא מן הצמר. ולכן כתב "כטלית של צמר". ופירוש "שערך כעדר העזים" (שיר השירים ד, א) - דק ומנופץ כנוצת

134

רבי אליהו מזרחי במדבר פרשת שלח פרק טו

 אשר תכסה בה" ריבה. ומה ראית לרבות בעלת חמש, ולמעט בעלת שלש. מסתברא לרבות בעלת חמש, שיש בכלל חמש ארבע. היא העקר, כדמשמע מההיא דסוף פרק הקומץ רבה (מנחות לז ב), דקאמר התם: מי שחתך אחת מן ארבע כנפות כסותו כדי לפטרו מן הציצית, לא עשה ולא כלום, מפני שעשאה טלית בעלת חמש, שחייבת בציצית, רבי משה הדרשן סובר כההיא בריתא דזבחים, שפוטרת בעלת חמש. ורש"י ז"ל הביא את דבריו וליה לא סבירא ליה. ועם זה הדרך נתרץ גם מה שכתב אחר זה: "ושמנה חוטין שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים", שהוא סותר

135

רבי אליהו מזרחי במדבר פרשת קרח פרק טז

 לפרשת קרח הוא דמפיק לה, כמו שאמרו בתנחומא: "מה כתיב למעלה מן הענין (טו, לח) 'דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת', קפץ קרח ואמר למשה רבינו עליו השלום: הלא אמר הקב"ה 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת' טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית. אמר לו: חייבת. אמר קרח: ראו מה הוא אומר, טלית שכולה תכלת אינה פוטרת את עצמה, וארבעה חוטין פוטרין אותה". ומה שאמר "חייבת בציצית או פטורה" אינו רוצה לומר חייבת להטיל ציצית בכנפיה או פטורה. דמה ענין ציצית עם התכלת. מצות ציצת

136

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת כי תצא פרק כב

 על דעתך שיתנהו לו בלתי שיאמר הסימנים שהיו לו.והשיבו, שאין הדרישה הזאת על הסימנים, אלא אם הוא רמאי אם לא, שאפילו אם אמר הסימנים של אבדתו, אין נותנין אותה לו, דחיישינן שמא רמאי הוא, ששמע האובד מתאונן בין שכניו, טליתי נאבדה, וזה יודע את סימניה, וכשישמע את מוצאה מכריז: "טלית מצאתי", קם זה ונותן סימניה.(ד) הקם תקים זו טעינה להטעין משאוי שנפל מעליו. ד"נופלים" דקרא, "דרמו אינהו וטעוניהו באורחא משמע", כדאיתא בפרק אלו מציאות (בבא מציעא לב א) אליבא דרבנן. וקרא (שמות כג, ה) ד"רובץ תחת משאו", דטעוניהו עלייהו משמע, ובפריקה קא מיירי.ואם תאמר, תרתי למה לי,

137

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת כי תבוא פרק כו

 ממנו למת', לאו לסיכה קאמר, אלא כך הוא מתודה, לא קניתי ממנו ארון ותכריכין למת, אפילו כשנטמא, דלא יכולתי לאכלו, לא שניתיו לדבר שאינו לאכילה, והוא צרכי המת. הא לחי דומיא דמת, נתתי. ואשמעינן, דאף על גב דמעשר טהור לא ניתן אלא לאכילה, ושתיה וסיכה, אם נטמא מותר לקנות ממנו טלית וחלוק". ומשני: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ['ממנו'] מגופו. רב אשי אמר: 'לא נתתי' דומיא דלא אכלתי, מה להלן מגופו, אף כאן מגופו". פירוש: וליכא לאוקומי קרא ד"ולא נתתי ממנו למת" לארון ותכריכין, דהני לאו מגופו הוי. יש לומר, דהא דמשני "ממנו - מגופו" אינו רוצה לומר, דלא מצינן

138

אברבנאל במדבר פרשת שלח פרק טו

 וכנפי המעיל מתפשטים אנה ואנה וצוה יתברך שהציציות תהיינה תלוים בהם וזהו ענין וראיתם אותו. ואמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם. להגיד שאף בהמשך הדורות אם לא ינהגו בני ישראל ללבוש מעילים יעשו עכ"פ בגד מד' כנפות ויעשו להם ציצית. ומזה התבאר טעות האומרים שאם ירצה שלא ללבוש טלית בעל ארבע כנפים אינו חייב במצות ציצית. ואמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת להגיד שיהדרו המצוה ההיא בשומם פתיל תכלת לקלוע בו הציצית וארז"ל שהתכלת דומה לים ולרקיע ולכסא הכבוד והוא היפה שבגוונים ונעשה מדם חלזון והוא דג קטון והוא מצוה מן המובחר. אבל אם אין לו תכלת

139

אדרת אליהו ויקרא פרק כז

 כז) ואם בבהמה הטמאה. בבהמה טמאה ממש: ופדה בערכך. לפי שנאמר בשקל הקדש יכול אין לי אלא סלעים של קדש מנין לרבות כל המטלטלין ת"ל ופדה לרבות כל דבר המיטלטל א"כ למה נאמר בשקל הקדש להוציא עבדים ושטרות וקרקעות. ד"א בשקל הקדש שצריך לשום בכסף. כיצד אמר טלית זו תחת חמור זה יצא לחולין החמור וצריך לעשות דמים (פי' אם אינו שוה הטלית כמו החמור צריך להוסיף עליו עד כדי שויו אבל אינו מעכב לצאת לחולין): ויסף חמישתו עליו. שיהא הוא וחומשו חמשה: ואם לא יגאל. בבעלים: ונמכר בערכך. לכל אדם:(כח) אך כל חרם אשר יחרם. יכול יחרים כל

140

אדרת אליהו במדבר פרק יט

 פתחו וזהו כלי חרס וכלי נתר אבל לא כלי שטף שהטומאה נכנסת לו דרך גבו: אשר אין צמיד פתיל עליו. הא יש צמיד פתיל טהור פי' צמיד הוא הדבק שהכסוי דבק בכלי וכמ"ש ויצמד ישראל כו' (וכן פי' הרד"ק בשרשים). פתיל הוא הכסוי עצמו וכמו שכתוב חתמך ופתילך שקאי על טלית שהיה מתכסה בו: עליו. ללמד דווקא בכלי חרס בעינן שיהיה צמיד פתיל עליו אבל האהל אם הוא פתיל לבד אע"פ שאין צמיד. מציל באהל המת. דהיינו הבור והדות: טמא הוא. לאפוקי כלי שטף שאין מצילו הכלי חרס [והוא אסמכתא בעלמא שאינו מציל בצמיד פתיל כלי שטף שבתוכו ועיין פ"א

1234567891011121314151617181920