טווה

טווה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 238 מקורות עבור טווה. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

תוספתא מסכת נגעים (צוקרמאנדל) פרק א

 עיני הכהן: הלכה חבית האפל וחלונותיו מוגפות מפתחין לאותן חלונות ורואין את נגעו סדין המקומט מפשטין את קומטיו ורואין את נגעו נראית הנגע בחדרין או בסדקין אין נזקק לו סילקו הרי הוא כקמוט שנפשט ובית הסתרים שנתגלה מאורגת בעומדין לשחי דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר טווה פשתן לשמלת אמר ר' נראין דברי ר' מאיר בימין ודברי ר' יהודה בשמאל: הלכה טכשם שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו שנ' והתגלח ונאמר גבות עיניו מה גבות עיניו במראה פרט לבית הסתרים אף כל שערו שנראה פרט לבית הסתרים: הלכה יכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו דברי ר' מאיר

2

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מועד קטן פרק ג

 ר' חננאל ושלחיה לגבי ר' אבא בר נתן א"ל הב לי תפילך וזיל כתוב לך א"ל רב איזיל כתוב ליה. מתניתא פליגא על רב כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו הא לאחר לא פתר לה בכותב להניח. וטווה על יריכו תכלת לציצתו. רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר"י טווה ואפילו בפלך. רב אמר טווה בפלך בין לו בין לאחר. מתניתא פליגא על רב וטווה על יריכו תכלת לציצתו הא לאחר לא פתר לה בטווה להניח:הלכה המתני' הקובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירת שבעה שמונת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירת שלשים מפני

3

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק ז

 היא. תני רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר הצבעים שבירושלים היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה. על דעתיה דר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מ' מלאכות אינון. וניתני. לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עלמא מודיי בהן. ההן דעביד חבלין ההן דעביד ממזור חייב משום טווה. ההן דעבד קונטרן נפן ומחצלן חייב משום מיסיך. הדא איתתא כד משתייה בקוביה משום מיסכת. כד יהבה קדמה משום עושה בתין. כד מקימה לון משום בונה. כד מחייא משום אורגת. כד מקטעא בנימייא משום מחתכת. כד גמרה מלאכתה משום מכה בפטיש. ההן דעבד קופין כד צפר משום מיסיך. כד

4

ויקרא רבה (וילנא) פרשת מצורע פרשה יז

 אין חרצובות למותם ובריא אולם לא הרהרתים בחלאים ולא צביתים בעונות אלא ובריא אולם עשיתים בריאים כאולם כדתנן פתחו של אולם ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה וחמשה מלתריות של מילא היו על גביו, ר' דוסתאי כר' ינאי בשם ר' מאיר ורבנן, ר' דוסתאי אמר בשם ר"מ האשה הזאת היא טווה מעה אחת עבה ומעה אחת דקה אלו הציבום לעונות ואלו לאיספליטון, רבנן אמרי אין להם ציבום של עונות שימותו בהם אלא אלו הבריאים ליום הדין הה"ד (מ"א =מלכים א'= ז) ואולם הכסא אשר ישפוט שם אולם המשפט (תהלים עג) בעמל אנוש אינימו לא לחרוש ולא לזרוע ולא לקצור ועם

5

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה יז

 ובריא אולם (שם /תהלים ע"ג/ ד), לא הרהרתם בחלאים ולא צביתם בעוונות אלא ובריא אולם, עשיתים בריאים כאולם, דתנן פתחו שלאולם ארכו ארבעים ורחבו עשרים אמה חמש מלתעות שלמילא היו על גביו. ר' דוסתי בר' יניי מש' ר' מאיר ורבנין. ר' דוסתי בר' יניי בש' ר' מאיר אמ' האשה הזאת טווה מעה אחת עבה מעה אחת דקה, אילו לציבים ולעונות אילו לאיספליטין. רבנין אמ' אין להם ציבים ציבים שלעונות שימותו בהן, אלא אילו הברואים ליום הדין, הה"ד ואולם הכסא אשר ישפט שם אולם המשפט (מ"א =מלכים א'= ז, ז). בעמל אנוש אינימו (תהלים עג, ה), בשיפוטן שלבריות אינימו, לא לחרוש

6

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור עג

 של צדיקים הדא הוא דכתיב מי יעלה בהר ה' [וגו'] נקי כפים ובר לבב (תהלים כד ג ד), אמר אסף אני לא הייתי יודע שטובים היסורין, וקנאתי ברשעים, ובשביל שקנאתי ואני כמעט נטוי /נטיו/ רגלי, ולמה כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, האשה הזאת טווה במטווה אחת מקוטפת ואחת מעוכה, ואין כל הטווי שווה, אבל הרשעים אינן כן, אלא כי אין חרצובות למותם. אין בהם מום, אלא בריאים הם כאולם, לכך נאמר ובריא אולם. דבר אחר כי אין חרצובות למותם. אמר הקב"ה לא דיי להם לרשעים שאין חרדין ועצבין מיום המיתה, אלא שהם מבריאין

7

תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח

 לשמר, ושמנו דלוק בכל הנרות, כך כל זמן שאשתך בירכתי ביתך (אינה) [ואינה] דומה אלא לגפן זו שאינה זזה ממקומה לעולם (ובאין) [באין] בניה מהן בעלי מקרא מהן בעלי משנה ומהן בעלי משא ומתן, מהן חכמים מהן נבונים ומהן יודעי [בינה] ודבר בעיתו, לכך נאמר אשתך כגפן פוריה. שניה לה טווה בשוק ומדברת עם כל אדם ונותנת עיניה בכל אדם, (וגורמת) [גורמת] לעצמה רעה ומתחייבת בעצמה ובבניה, מיכן אמרו, אשה גורמת לעצמה ולבניה שהוין בעלי מומין, כאי זה צד, מתגבהת על בעלה (וגורמת) [גורמת] לעצמה שהוין בניה בעלי מומין, מקללת יולדיו בפניו גורמת לעצמה שהוין [בניה] בעלי מומין, פעם בחוץ

8

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק נ

 מכלל דכולי עלמא אכלי. ואסור בנעילת הסנדל, דכתיב ונעליך תשים ברגליך (שם שם), מכלל דכולי עלמא אסורי. וחייב בעטיפת הראש, דכתיב ולא תעטה על שפם (שם שם), מכלל דכולי עלמא מחייבי: ואסור במלאכה כל שלשה ימים הראשונים, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, מכאן ואילך עושה מלאכה בצנעה בתוך ביתו, ואשה טווה בפלך בתוך ביתה. ושלשה ימים הראשונים אבל אסור בשאילת שלום, משלשה ועד שבע משיב ואינו שואל, מכאן ואילך שואל כדרכו, וכל ג' ימים הראשונים מותר להלוך לבית אבל, אחר מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמין, אלא במקום המתנחמין. ומת שאין לו מנחמין באין עשרה בני אדם כל שבעת

9

ספר הלכות גדולות סימן כ - הלכות מועד

 כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו ולאחרים בטובה דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו, רבי יוסי אומר כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. אורי ליה רב לרב חננאל וכן אורי ליה רבא בר חנא לרב חננאל הלכה כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו.תנו רבנן טווה אדם תכלת לציציתו על יריכו בפלך אבל לא באבן דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים אף באבן, ר' יהודה אומר משמו באבן אבל לא בפלך, וחכמים אומרים בין באבן בין בפלך. אמר רב יהודה אמר שמואל וכן אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הלכה בין בפלך ובין באבן. והלכתא

10

ספר הלכות גדולות סימן כא - הלכות אבל

 וישב, ובא רבי חנניה בן עקביה וישב בצידו, ולחש הוא לרבי חנניה בן עקביה ורבי חנניה בן עקביה לחש למתורגמן ותורגמן השמיע לרבים.תנו רבנן (שם כא ב) אבל כל שלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, משלשה ועד שבעה עושה בצינעא בתוך ביתו והאשה טווה בפלך בתוך ביתה. תנו רבנן (שם) אבל שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום, משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל, מכאן והילך משיב ושואל כדרכו.אמר רב יהודה (שבת קנב א) מת שאין לו מנחמין באין עשרה בני אדם ויושבין במקומו. ההוא שכבא דהוה בשיבבותיה דרב יהודה דלא הוה ליה מנחמין,

1234567891011121314151617181920