טוביה

טוביה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 921 מקורות עבור טוביה. להלן תוצאות 131 - 140

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


131

תפארת ישראל - בועז מסכת כלאים פרק ח

 תפארת ישראל - בועז מסכת כלאים פרק חורבותי פירשו שהוא חיה בצורת אדם ומחובר לארץ בחבל שיוצא מטיבורו, ומסוכן מאד (ועי' במעשה טוביה) וכשנפסק החבל מיד מת, ואולם הגם שאין לתמוה שאינו בנמצא בספרי הטבע, כי כמו כן נמצא בתחתית ארץ עצמות מכמה ברואים שנאבד זכרם כעת כמאמוט וכדומה ואולי לרוב הסתכנותם, ביערום הקדמונים מהארץ, וגם אין לתמוה האיך דבר חי יגדל מהקרקע, י"ל דהרי מצינו דוגמתו (חולין פ"ט מ"ו) בעכבר שגודל מארץ, ועי' מ"ש בס"ד בפירושינו שם, אבל יש לתמוה מאין לוקחת פרנסתה באכילה ושתייה, והרי אין לנו שום בע"ח בת קיום שא"צ אכילה, והוא כדי להשלים ע"י האכלה

132

מהרי"ט אלגאזי הלכות בכורות פרק ו

 דהוי מין בפ"ע אלא45 ספיקא, ואין כ"כ דוחק לומר דאפילו למ"ד ספיקא הוי אינו אלא על הרוב דרובא הוו ספיקא אבל איכא מיעוטא דהוו מין בפ"ע, וחכמי המחקר כתבו דהיה מעשה באנדרוגינוס שהיו נישאות לאנשים ותלדנה בנים ובנות, ואח"כ נשאו להם נשים והולידו ג"כ בנים ובנות, וכמ"ש בספר מעשה טוביה בחלק עולם קטן פ"ה יעו"ש46, וע"כ באנדרוגינוס כזה שיש לו ב' כוחות לילד בנים כאשה ולהוליד בנים כאיש אינו בסוג ספק זכר ספק נקבה, ועכ"פ סוג זה הוי מין בפ"ע ובריה חדש הוא ואינו לא איש ולא אשה47.והנה כי כן י"ל דרבנן דהכא כר"י דברייתא ס"ל

133

רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ו

 מזוג יש בו משום יין נסך אלא דלענין ברכה כיון שיש בו ספק בדבר כמה יין יש בו מברכין עליו שנ"ב אבל לענין מגע עובד כוכבים יש (לו) [לנו] להחמיר עד שיהא כל כך גרוע שאין דרך בני אדם לשתותו:סימן יי אמר רב זוטרא בר טוביה אין אומרים קדוש היום אלא על היין שראוי לנסך על גבי המזבח ואסיקנא לאפוקי שריחו רע ולאפוקי מגולה ואע"ג דעבריה במסננת אפילו הכי הקריבהו נא לפחתך אבל יין מגתו מקדשין עליו דתני רבי חייא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה מקדשין עליו [דף צז

134

רא"ש מסכת כתובות פרק ח

 אפילו מקצתן נמי כיון דאיכא תנאי*.(ח) ועוד דאי איכא עדים אמאי בעי רבא לפלוגי בין ברתא לאחריני ועוד כי כתב ידן יוצא ממקום אחר מה מועיל מה שהודיעה לעדים לא אתי בעל פה(ט) ומרע ליה לשטרא. ועוד אמרינן בפרק מי שמת (דף קנא א) אימיה דרב זוטרא בר טוביה כתבה לנכסה לרב זוטרא בר טוביה דבעיא לאנסובי לרב זביד ואינסבה ואיגרשה. אתאי לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר משום אינסובי הוא והא אינסיבה פי' והמתנה קיימת. אמר רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתון ממולאי אמריתו מילי מולייתא. אפילו למ"ד מברחת קנה הנ"מ היכא דלא גליא דעתה דמשום

135

רא"ש מסכת כתובות פרק ט

 ישתמשו בו וכן מסתבר דאדם שלא אמיד ונמצא ממון ברשותו לא אמרי' שיהא מונח עד שיבא אליהו ושמא יבא אדם ויתן לו סימן אלא ודאי אמרי' שמא מצא מציאה כל זמן שלא בא עליהן בטענת ודאי בסימן מובהק:סימן טט ההוא דאמר נכסי לטוביה שכיב אתא טוביה א"ר יוחנן הרי בא טוביה ואפילו יש טוביה אחר שראוי להסתפק בו לא נטרינן דאמרי' ודאי זה שבא תחילה ודאי ידע שהיתה דעתו קרובה אליו ונתנה לו לכך מיהר לבא. אמר לטוביה ואתא רב טוביה. לטוביה אמר לרב טוביה לא אמר ואי איניש דגייס ביה הא גייס ביה אתו תרי טוביה שכן

136

רא"ש מסכת נדרים פרק ד

 למעלה ממטתו של חולה נאמר ה' יסעדנו על ערש דוי:[דף מא ע"ב] ומרפאהו רפואת נפשות אבל לא רפואת ממון. רפואת נפשות כגון גופו ובמקום שאין נוטלין עליה שכר רפואת ממון בהמתו אע"ג דאין נוטלין עליה שכר מ"מ הוא מהנהו אבל גופו מצוה קא עביד אמר רב זוטרא בר טוביה אבל אומר סם פלוני יפה לו ירושלמי (ה"ב) רבי יודן ור' יוסי(ג) חד אמר כאן במדירו מגופו כאן במדירו מנכסיו וחד אמר כאן בשיש לו מי שירפאנו כאן שאין לו מי ירפאנו אם יש לו מי שירפאנו אפי' רפואת נפש לא ירפאנו שלא מכל אדם זוכה להתרפאות והא דמרפא

137

רא"ש מסכת עבודה זרה פרק ב

 אתי למטעי ולאסור אפי' חולה שאין בו סכנה. להא לא חיישינן אי אתי למיטעי ולהרחיק מן הסכנה. ועוד דבלאו הך מילתיה דרב יהודה לא מישתמע שפיר ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה.מ ועוד דבנדרים (דף מא ב) משני כה"ג ריפוי ממון בהמתו ריפוי נפשות גופו. אמר מר זוטרא בר טוביה כל מכה שצריכה אומד מחללין עליה את השבת. והאי אישתא צמירתא כמכה של חלל דמיא ומחללין עליה את השבת. ומהיכן מכה של חלל פירש רבי אמי מן השפה ולפנים. בעי ר"א ככי ושני מאי. ולא איפשיטא וספק נפשות להקל ומחללין עליה את השבת. אמר שמואל האי פדעתא סכנתא היא

138

רא"ש מסכת שבת פרק ז

 לא(מ) יראה דלא מיחייב אלא דומיא דהואי במשכן מתיר קשר של קיימא ע"מ לקשור[ז] קשר של קיימא כעין ציידי חלזון:סימן זז והתופר שתי תפירות(נ) והא לא קיימי אמר רבה בר בר חנה(ס) והוא שקושרם [דף עה ע"א] אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת. והלומד דבר אחד מן המגוש* חייב מיתה והיודע לחשוב תקופות ומזלות ואין מחשב אסור לספר הימנו:סימן חח [דף עה ע"ב] והמולחו והמעבדו היינו מולח היינו מעבד ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפיק חד מינייהו ועייל שרטוט* א"ר אחא בר חנינא

139

רא"ש מסכת תענית פרק ב

 ח) ובכתובים ובקי בכל הברכות כולן אמר רב [דף טז ע"ב] מיטפל ואין לו היינו ביתו ריקן אמר רב חסדא(ט) ביתו ריקן מעבירה. מאי זקן ופרקו נאה אמר אביי(י) שלא יצא לעולם עליו שם רע בילדותו. נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב) אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רבי אלעזר זה שליח צבור היורד לפני התיבה שאינו הגון [דף יז ע"ב] כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד בהון לפניו אסור לאחריו מותר. תנא ימים הכתובים במגילת תענית הם ולפניהם ולאחריהם אסורין. שבתות וימים טובים הם אסורין ולפניהם ולאחריהם מותרין. ומה הפרש בין

140

קיצור פסקי הרא"ש מסכת כתובות פרק ט

 אם היורשים אומרים אבינו אמר לנו שהוא שלו נאמנין בשבועה ואם לא צוה אי לא אמיד וזה נותן בו סימן ואינו רגיל ליכנס בביתו נותנין לו ואי בציר חד מהני תלת אין נותנין לו ומותרין היתומים להשתמש בו ולמכרו:סימן טט. מי שצוה ואמר נכסי לטוביה טוביה שבא ראשון ינתנו לו [ואם בא רב טוביה לא יתנו לו] ואם היה רגיל עמו יתנו לו. באו שני טוביה אחד שכן ורגיל אצלו במשא ובמתן ואחד תלמיד חכם ת"ח קודם. קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם. שכן וקרוב שכן קודם. שניהן קרובים שניהם שכנים או תלמידי חכמים שודא דדייני:סימן י

1234567891011121314151617181920