טוביה

טוביה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 921 מקורות עבור טוביה. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

תרגום יונתן הושע פרק ג

 ד) ארי יומין סגיאין יתבון בני ישראל לית מלכא מדבית דוד ולית דעביד שולטן על ישראל ולית דדבח לרעוא בירושלם ולית קמתא בשמרון ולית אפוד ומחוי:(ה) בתר כן יתובון בני ישראל ויתבעון ית פולחנא דיי אלההון וישתמעון למשיחא בר דוד מלכהון ויתנהון לפולחנא דיי וסגי טוביה דיתי להון בסוף יומיא:

122

תרגום יונתן זכריה פרק ו

 להלכא בארעא ואמר אזילו והליכו בארעא והליכו בארעא:(ח) ואכרז עלי ומליל עמי למימר חזי דנפקין לארעא צפונא אמר להון עבידו ית רעותי בארעא צפונא:(ט) והוה פתגם נבואה מן קדם יי עמי למימר:(י) סב מן בני גלותא מחלדי ומן טוביה ומן ידעיה ותיתי את ביומא ההוא ותיעול לבית יאשיה בר צפניה דאתי מבבל:(יא) ותסב כסף ודהב ותעביד כליל רב ותשוי בריש יהושע בר יהוצדק כהנא רבא:(יב) ותימר ליה למימר כדנן אמר יי צבאות למימר הא גברא משיחא שמיה עתיד דיתגלי ויתרבי ויבני ית היכלא דיי:(יג) והוא יבני ית היכלא דיי והוא יטול זין ויתיב וישלוט

123

מלאכת שלמה מסכת אבות פרק ג

 שם בפי' כתיבת יד שכפה לשון תקפה אבל בערוך הביאו בערך תקף:הא אינו מתחייב עד שישב לו כך הגיה הרי"א ז"ל ומחק מלת בנפשו:משנה טסימן היוד בין במשנה בין בפירוש רעז"ל צריך להיות אחר תשלום בבא דכל שרוח הבריות וכו', הקשה החכם הר"ר טוביה הלוי ז"ל בספר חן טוב פ' בחוקותי דף ס"ז ע"ג וז"ל שהדבר קשה להאמין למה תהא כזאת להתבטל חכמתו כיון שלא קדמה לה היראה ומה גם כי אם אין חכמה אין יראה ואין בור ירא חטא אמנם דבריהם הוא כי לא יאמר האדם טוב לשבת פנת יקרת תורת ה' התמימה משיבת נפש להכניע

124

מלאכת שלמה מסכת אבות פרק ד

 משנה דר' ליטס. בלא וי"ו הגיהו הר"ר יהוסף ז"ל שכן מצא ברוב הספרים:ואיתה להא מילתא דר' לויטס ביד ה' דעות פ' שני סי' ג' ועי' בדרשותיו של הרב ר' משה אלשיך ז"ל בפ' בהר סיני דף ר"ג וגם בפ' נצבים דף ש"י, ופי' החכם השלם הר"ר טוביה הלוי בספר חן טוב פ' בראשית דף כ"א ע"ד וז"ל דקדק התנא לומר בפני כל האדם ולא אמר סתם מאד הוי שפל רוח יען חפץ ה' בגאותו של אדם יחשוב עצמו גדול מכל צבא מרום ולא יאמר מי אנכי גוש עפר רמה ותולעה להיות עבד המלך דכתיב כי זה כל האדם

125

מלאכת שלמה מסכת אבות פרק ה

 עוד דגרסי' ברוב ספרים זו אהבת יהונתן ודוד וכן נ"ל עיקר כי יהונתן היה עיקר האהבה וכן הזכיר ג"כ למעלה אמנון ואח"כ תמר וכן למטה גבי מחלוקת שמאי והלל גרסינן ברוב הספרים שמאי ברישא:משנה יזזו מחלוקת הלל ושמאי וראיתי להעתיק הנה כל דברי החכם הר"ר טוביה הלוי ז"ל בספר חן טוב פ' קרח דף רכ"ה וז"ל בפי' משנה זו נתחבטו בה גאוני עולם שקשה מאד שגם מחלוקת שמאי והלל לא נתקיים שהרי הלכה כב"ה ודברי ב"ש אינה משנה וכן היה דבר קרח שבטלו דבריו ונתקיימו דברי משה א"כ כל אפייא שוין ואין חילוק במחלוקת שבכולן א' מן הכיתות

126

מלאכת שלמה מסכת נדרים פרק ג

 קרבן מ"מ כיון דבתורה כולה כתיב ברית ובמילה נמי כתיב ברית ומצות מילה שקולה כנגד כל המצות ע"כ, ובגמ' ג"כ פי' כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית כלומר ברית מילה ששקולה ככל הדברים דהיינו כל המצות ע"כ, אחר זמן רב בא לידי ספר חן טוב שחבר החכם הה"ר טוביה הלוי ז"ל ומצאתי כתוב שם והילך קצת מדבריו אמנם עדיין אנו צריכי' למודעי למה לא אמר במשנה הלשון עצמו שאמר בברייתא ולא יצטרך רבי לכפול דבריו בברייתא ומה למי שגורסי' במשנה ר' מאיר במקום רבי למה לא פירש ר' מאיר דבריו במשנה לומר על שום מילה ואין לומר שנסמך

127

מלאכת שלמה מסכת שבועות פרק ג

 אמר על העמוד של אבן גמרא אמר עולא והוא שניכר העמוד לשלשה בני אדם אז הוי שבועת שוא אבל אם לא ניכר הוי שבועת שקר:ועל האשה שהוא איש ירושלמי חזקיה אמר הדן דמשתבע על תרין דאינון תרין לוקה משום שבועת שוא וכתוב במרדכי והקשה רבנו שמואל בר טוביה ז"ל דממתני' משמע דוקא בשנשבע ע"ד שאינו אמת אבל נשבע ע"ד אמת אין כאן שבועת שוא ותירץ היכא דהוי קצת גוזמא להחזיק דבריו אין זו שבועת שוא אבל נשבע על תרין דאינון תרין שאומר מה שאינו צריך ה"ז שבועת שוא ע"כ:אם לא ראיתי גמל שפורח באויר. מפרש לה רבא בגמרא

128

ר' עובדיה מברטנורא מסכת מעשר שני פרק ד

 יהודה אלא בשל מתכת בלבד, דבשל חרס מודו שהוא חולין ומה שבתוכו קרבן. והלכה כחכמים:משנה יאקוף קרבן - הקדש:ד' דמאי - לקוח מעם הארץ:בשעת הסכנה - שגזרו שלא לקיים המצות:שמות בני אדם הן - אותיות של ראשי שמות, קוף קהת, ד' דניאל, ט' טוביה. והכל חולין:אשתקד היתה מלאה פירות תרומה ופינה - ורבנן סברי אם איתא דפינה לתרומה מגרר הוה גריר לה ולא היה מניח שם תרומה כתוב שם. ואין הלכה כרבי יוסי:משנה יבהרי אלו חולין - מה שמצא הוי חולין שאני אומר מעשר שני ניטל:הרי שם מנה - אמר לו אביו הרי שם מנה של מעשר שני

129

תפארת ישראל - יכין מסכת מגילה פרק ג

 ואפילו של כפרים, אם לא יבנו אחרת תחתיה, אסור למכרה [קנ"ג ס"ז], ונקרא כפר, כל מקום שאין מתקבצין שם רבים להשהות שם זמן מה, כביריד [מעססע בל"א] וכדומה [מג"א שם סקי"ג], מיהו האידנא, אפילו של כרכים נמכר בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, ודוקא כשבנוה משלהן [שם סקל"ז], וכל שז' טוביה מוכרין בפרסום והקהל שותקין, הו"ל כאילו עמדו שם [שם ס"ז], ובסתרו ישנה לבנות חדשה, מותר למכור אבנים ועצים של הישנה שנסתרה אפילו לדבר חול, אבל רק בז' טוביה ובמעמד הצבור [שם סקכ"ז]:ג) מטפחות. [מענטעלכען] של ס"ת:ד) ספרים. ר"ל כל שכתוב כל חומש לבדו, וכ"כ ס"ת שיש בו

130

תפארת ישראל - בועז מסכת גיטין פרק ד

 סימן דרבנן א"צ טב"ע, דהרי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. אמנם נ"ל דהר"ן סוף נדרים הקשה באומרת טמאה אני לך שאינה נאמנת, שלא תהא נותנת עיניה באחר. והקשה הר"ן אם מדינא נאמנת, האיך התירוה לו חכמים. ותירץ משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינוהו וכו'. והקשה לי הגאון מה' משה טוביה זצוק"ל אבד"ק האנוי, א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן, דעדיין תוכל להפקיע עצמה מבעלה, שתאמר טמאה אני ונטולה מיהודים, דאי נימא אפקינהו וכו' א"כ לא יוכל להפר נדרה שאמרה נטולה אני מיהודים. אח"כ מצאתי קו' זו בכנ"י של אאמ"ו הגזצוק"ל בשם קו' העולם. אמנם נ"ל במאי דק"ל דאי נימא אפקעינהו

1234567891011121314151617181920