טוביה

טוביה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 921 מקורות עבור טוביה. להלן תוצאות 101 - 110

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


101

מצודת דוד נחמיה פרק יג

 כלי בית המקדש:מצות הלוים - מה שאנו מצווים לתת ללוים:והמשוררים והשוערים - אמר זה להאשים את אלישיב ביותר וכאומר איך מלאה לבו לפנות מצות משרתי ה' להיות מקום פנוי לטוביה העמוני:(ו) ובכל זה - בעת שנעשה הדבר הזה אשר פינה אלישיב את כל אלה בעבור טוביה:באתי אל המלך - ואז נעשה הדבר הרע הזה:ולקץ ימים - ולסוף ימים ולא פירש כמה:נשאלתי - שאלתי מעמו לתת לי רשות ללכת לירושלים:(ז) ואבינה ברעה - נתתי לב להבין ברעת המעשה אשר עשה אלישיב בדבר טוביה לתקן ולפנות לו לשכה באחד מחצרות בית ה':(ח) וירע לי - הדבר הזה היה רע בעיני:את כל

102

עקידת יצחק שמות שער נג (פרשת כי תשא)

 שכן שכחש מעשה שעשה בעגל ומה שצר אותו בחרט ומה טעם ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. וסוף דבר כיון שנאמר וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן יש לתמוה איך לא הענישו. וכ"ש ממה שנאמר ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן טוביה חטא זיגוד מנגד (פסחי' קי"ג ב). ומה רצה באומרו מלאו ידכם וגו': יד. באומרו אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב כי לא הזכיר מה שידע מפיו תחלה ולפי מה שאמרו חז"ל (יומא פ"ו ב) שצריך לפרט החטא הי' לו לומר עגל זהב. ועוד אחר שנאמר

103

פני דוד דברים פרשת דברים

 שלישי שיבנה במהרה בימינו. ודי זהב שיהיו ישראל על גפי מרומי ההצלחות עד שיבלו שפתותיהם לומר די:ג) ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. אפשר לרמוז מ"ש בח"מ סי' רנ"ג ש"מ שאמר נכסי לטוביה ובאו שני טוביה ת"ח קודם או שכן או קרוב. וז"ש לאמר שמוע בין אחיכם. אמירה שמשמעה בין אחיכם לאחד מהם ולא נודע למי. אז ושפטתם צדק. בין איש דהיינו צדיק וחכם כמשז"ל על פסוק כלם אנשים שאם האחד איש באנשים גברא בגוברין שהוא חשוב מצד חכמתו וצדקתו הוא קודם. ובין אחיו שאם האחד קרוב כמו

104

צרור המור בראשית פרשת וישב

 וכן חשודים על העריות לפי שהיו נותנים עיניהם בבנות הארץ. היה נראה לו כאלו הם חשודים על העריות. ואם כן למה נענש אלא כי לפי צדקותו וישרותו היה חשוב לו כהוצאת דבה. כאומרם וסביביו נשערה מאד. או שנענש לפי שהיה דבר עריות ולא היה ראוי שיעיד לבדו כאומרם במסכת מכות טוביה חטא וזיגוד מינגד כו'. וסבת שנאת אחיו היתה לפי שישראל אהב את יוסף מכל בניו לפי שהיה חכם ובן זקונים. וזהו כי בן זקונים הוא לו. ולכן עשה לו כתונת פסים ואחיו חשבו שאביו אהבו בעבור הדבה. וזהו ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו מצד

105

רבינו יונה משלי פרק כד

 ופיד שניהם מי יודע32.(כח) אל תהי עד חנם ברעך. להעיד על עבירה שראית בו. חנם - שלא לצורך, כגון שאתה בא להעיד עליו יחידי, שאינו נפסל בכך לעדות, ונמצא שאין כונתך זולתי להוציא שם רע, ואמרו ז"ל33 על ענין כזה: טוביה חטא, וזיגוד מנגיד. ואע"פ שאמרו34 כי רשאי התלמיד לגלות על עבירה שראו עיניו ביד חבירו, בזמן שהתלמיד נאמן לרבו כשנים35, לא הותר זאת בזמן שיראה תלמיד חכם שחטא, כמו שאמרו ז"ל36: כסהו כלילה. ואף בקרב לבו אין להרהר עליו, כמו שאמרו ז"ל37: אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום כי

106

רד"צ הופמן ויקרא פרק כג

 חג הקציר גרידא, אלא גם חג היסטורי. במשנת מנחות ד, ג מסכימים כל התנאים, שבני ישראל חגגו את חג השבועות גם במדבר, ושם לא ייתכן שהיה חג הקציר. גם לא פקפקו בתקופת בית שני בכך, שאף בני ישראל שבגולה חגגו את החגים באותם הימים שחגגו אותם בארץ הקודש, והסיפור בספר טוביה ב' א מניח, שאת חג השבועות חגגו בגולה, ממש כמו שחגגו אותו קודם - לכן על אדמת המולדת. ודעות כאלו אפשר להצדיק רק אם היו קושרים את כל אחד מן החגים עם זכרו של מאורע היסטורי; אילו היה חג השבועות חג הקציר בלבד, אי - אפשר היה בהחלט לחוג אותו בסיון

107

רד"צ הופמן דברים פרק יד

 לב, שמצינו לרבותינו בשלשה מקומות (מכילתא לשמות כג, יט; ספרי לדברים יב, כג והלאה; ברייתא בחולין קטו, ב) שהם מקשרים אותה עם איסור הדם, שנאמר בפסוק "ולא תאכל הנפש עם הבשר, לא תאכלנו וגו'" (דברים יב, כג והלאה; ספרי: "לא תאכלנו לרבות בשר בחלב", השוה מלבי"ם שם). כבר פירש רבינו טוביה ברבי אליעזר בפסיקתא זוטרתא לשמות כג, יט: "שהרי דם נעכר ונעשה חלב". כלומר, החלב נוצר על ידי הפרדת והשתנות הדם, ואילו היה חוזר להתקשר עם הבשר בצורה הדוקה, היה חוזר דינו להיות שוב כמו דם. נימוק זה המתבאר באריכות על ידי רבינו בחיי בן אשר, מסביר גם את הסמיכות

108

רד"צ הופמן דברים פרק כה

 זה הבכור, שהוא גדול האחים שנזכרו בפסוק ה, הבכור הזה יקום על שם אחיו המת, בין לענין ייבום בין לענין ירושה. "אשר תלד" מפרש הרמב"ם כמו "אשר ילדה", ונושא - המשפט היא אמם של האחים הנזכרים בפסוק ה (השוה תוספות - יום - טוב יבמות שם ומגיד משנה לרמב"ם). כן פירש גם רבי טוביה בפסיקתא זוטרתא. - "הכתב והקבלה" מקשה על פירוש זה, שהיבם אינו צריך להיות אלא אחיו מן האב ולא מן האם. אבל יש להשיב על קושיתו, שדבר הכתוב בהווה, שסתמא דמילתא הם אחים בין מן האב בין מן האם. אפשר לפרש גם שיש להשלים במחשבה "אשר תלד" ע"י נושא סתום, והיא.

109

רד"צ הופמן דברים פרק כו

 השמיטה שאין המעשרות נוהגים בה אינה עולה בחשבון. לענין מעשרות מתחלקות השנים למחזורים של שלש שלש שנים, ואחרי המחזור השני מדלגים על שנה אחת. - והנחת... ונתת ללוי. ראה תוספות חולין קלא, א, ונדרים פד, ב.פסוק יג.בתרגום יונתן נזכר כאן מעשר שלישי, וכן נזכר גם בספר טוביה א, ז - עיין גייגר ("המקרא ותרגומו" ע' 114 /5) וסתירת דבריו אצל פינלס ב"דרכה של תורה" עמוד 173 והלאה. הביאור הנכון של המקרא הוא, שלא בא הכתוב אלא לומר, שבמקום מעשר שני יש לתת בשנה השלישית מעשר עני, ואין צורך להאריך בזה. - ואמרת לפני ה'. במצות וידוי יש זירוז לכל אדם לדקדק

110

פירוש הריב"א על התורה במדבר פרשת בהעלותך פרק יב

 פירוש הריב"א על התורה במדבר פרשת בהעלותך פרק יב(ב) אשר בצאתו מרחם אמו. פרש"י אמנו היה לו לו' וכו' מצאתי כתוב בשם רבי טוביה מבישנ"א שמצא בספרי אשר בצאתו מרחם אמו כי הנגע היוצא מן הבטן אין לו טהרה עולמית וזאת אחותינו דומה לו לפי שאין כהן בעולם שיוכל להסגירה ולטהרה כי כלם קרוביה ומוכח התם בסנהדרין גבי על פיה' יהיה כל ריב וכל נגע דאין כהן יכול לטמא ולטהר נגע קרוביו על כן לזאת אין רפואה אלא בתפלה שתתפלל למקום אשר טמאה שיטהרה כדקתני התם במסכת זבחים אמר הקב"ה אני מסגירה אני חולטה אני פוטרה וזהו דאמרינן התם

1234567891011121314151617181920