חשבון

חשבון מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 7585 מקורות עבור חשבון. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

פרקי דרבי אליעזר פרק ז

 שבתאי בשעה שנבראו. אין בין מולד למולד אלא שלשים ושש שעות ושתי ידות שעה ושבעים ושלשה חלקים. אין הלבנה חסרה מן השמים אלא כהרף עין. אפלו יש בה כמלא החוט סובבת במזרח ובמערב. ואין כח בעין לראות הלבנה עד שמונה שעות גדולים, בין בראש מולד לבנה בין בסוף מולד לבנה. חשבון ימות שנות הלבנה, שלש מאות וחמשים וארבעה ימים ושליש יום ושמונה מאות שבעים וששה חלקים. כל השעות של חדש הלבנה שבע מאות ושמונה שעות ושתי ידות שעה. כל השעות של שנת הלבנה שמונת אלפים וחמש מאות וארבע שעות. כל המזלות משרתים למולד הלבנה ולתולדות בני אדם, ועליהם העולם עומד.

142

תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה טו

 את עצמן במקרא במשנה במדרש בהלכות (באגדות) [ובאגדות], עליהם הוא אומר החרשים שמעו (ישעיה מ"ב י"ח), משל למלך בשר ודם שיש לו בנים ועבדים הרבה, רובן פסחים, רובן אילמים, רובן סומין, בהם בעלי מקרא, בהם בעלי משנה, בהן בעלי משא ומתן, ויש לו למלך עסק ומלאכה עמהן, כשהוא רוצה לעשות חשבון אינו הולך אצל בעלי משנה ואצל בעלי מקרא (ואצל) [אלא אצל] פקחין שבהן, ועל אילו הוא אומר החרשים שמעו, ועל אילו ואילו הוא אומר והולכתי עורים בדרך לא ידעו (שם שם /ישעיהו מ"ב/ ט"ז).ד"א עור ופסח, אילו בני אדם שבאו לידי מקרא ומשנה ומלוכלכים בדרכים מכוערין [ובדברים שאינן

143

תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה כח

 לאסף, באתה מלכות רומי והרגה את בית תר, באותה שעה הרגו בו ארבע ריבוא בני אדם, עד שהיה הדם יוצא מן הפתחים ומן הצינורות, עד שהיתה בית תר באותה שעה כימות הגשמים. אמרו, שלש מאות קופות של תפלים מצאו בבית תר, כל אחת ואחת מחזקת שלש סאין, כשאתה בא לידי חשבון, את מוצא תשע מאות סאין של תפילין.וחכמים אומרים, מזמור לאסף, בא אדריינוס קיסר ותפש אשה אלמנה [ושמה מרים בת תנחום] ושבעה בניה, אמר לה, מה טיביך, אמרה, אשה אלמנה אני (אם), ותינוקות הללו מניין לך שעומדין אצלך, אמרה לו, בניי הם, [נטלם ואסרם לבד], הביא את הראשון הגדול

144

משנת רבי אליעזר פרשה ב

 ויוי שמע, מוקדם הוא.[עמוד 40] לג. [ממוקדם ומאוחר שהוא בפרשיות כיצד. ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת. אימתי נכתבה פרשה זו, אחר מלחמת המלכים. והמעשה הזה היה קודם שיצא אברהם מחרן חמש שנים, שנא' ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר ר' יוסי, אין אתה מוצא חשבון זה, אלא [משבעים] שנה לאברהם שנגזרה גזרה של ענוי בין הבתרים. הא למדת, שגזירת עינוי היה חמש שנים קודם ליציאת [עמוד 41] אברהם מחרן ונכתבה מאוחרת. כיוצא בו, וידבר ייי אל משה במדבר סיני, ואח"כ כתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וגו'. והלא הקמת המשכן היה מוקדם, שהוקם באחד

145

משנת רבי אליעזר פרשה ג

 דברי עמוס. והלא עמוס בתוך שנים עשר נביאי', ומפני מה לא נאמ' בכלן דברי אלא בו. מלמד שהיו דבריו דברי תוכחות. ומניין שהיו דבריו תוכחות. צא ולמד מן הרכות שבהן, כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. שקל להן הקל שבקלין והכבד שבכבדין. [עמוד 52] אמ' להן הקב"ה, אני עושה עמכם חשבון מדבר שהוא קל כזה ועוד דבר שהוא כבד כזה, קל וחומר בשאר דברים.ד"א מה ענין רוח אצל הרים. אמ' להן, ההרים הללו תלויין על הרוח, וכשהכעיסו יושביהן השליט את הרוח להפכן, שנ' בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים. וכי איזו שורש יש להרים, הוי אומ' שהן תלויין בדבר.

146

משנת רבי אליעזר פרשה יט

 אחד [אחד], אלא שפקין ארבעה ארבעה, שנים על שתי כתפיו, ושנים על שני ידיו, שנ' את כל עבדתם. וכשהיה ישראל יוצא לשוק טעון ארבעה, היה הארי בא ונוטל אחד, והדוב אחד, וזאב אחד, ונמר אחד. [וכשהיה חוזר, היה המצרי אומר לו, היכן הן בני, וישראל אומר לו, בוא טול לך חשבון, ארבעה בנים נתת לי, בא הארי ונטל אחד, והדוב נטל אחד, [עמוד 349] והזאב נטל אחד, והנמר אחד], שמא יש כאן טעות. ומנ' שהיו מתים בעם, שנא' ושמתי פדות בין עמי ובין עמיך. ואין פדות אלא מיתה, שנ' ויפדו העם את יהונתן ולא מת. ואין לי אלא חיות המשכלות

147

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק א

 עד אחד (דברים יז ו), ולמה שינה לומר אחד, וחזר ואמר שני, ללמדך כי מיוחד היה היום ההוא ואין לפניו יום אחר: ד"א לפי שכבר אמר בראשית ברא אלהים, ידענו כי זה היה יום ראשון, ולא היה צריך לומר יום ראשון, כי כבר אמר ראשית, ועוד תשובה אחרת, כי על חשבון אמר אחד שנים, אבל על ענין סיפור יאמר אחד שני, כמו שבקהלת אומר יש אחד ואין שני (קהלת ד ח): ד"א יום אחד. שאם אמר ראשון, הייתי אומר היום בלבד הוא הראשון, וכשהוא אומר יום אחד, להודיע כי הערב והבקר אחד: ד"א ויקרא אלהים לאור יום. זה מעשה הצדיקים,

148

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויחי פרק מט

 יחזקיהו, מנשה, אמון, יאשיהו, יכניה, לכך נמשלה מלכות יהודה כירח, שנא' כירח יכון עולם (תהלים פט לח), כשם שהוא עולה ומתגבר עד ט"ו יום, ועוד חוזר ומתכסה מעט מעט עד ט"ו ימים, כך מן אברהם עד שלמה ט"ו, ומיכן ואילך ט"ו עד הגלות הראשון בימי יהויכין מלך יהודה. ולכך עולה חשבון יהודה שלשים. ויהודה רביעי לבטן, והמאורות ביום רביעי נבראו, לפיכך נמשלה מלכות יהודה במאורות, שנאמר וכסאו כשמש נגדי (שם שם לז), כשם שאי אפשר לעולם בלא מאורות, כך אי אפשר לעולם בלא זרע דוד, שנאמר כי ברית עולם שם לו ערוכה בכל ושמורה (ש"ב כג ה), ואומר לעולם אשמר

149

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת תצוה - כי תשא פרק ל

 השקל], ר' יוחנן בן זכאי אמר לפי שעברו על עשרת הדברות לפיכך יתנו עשר גירות: תנן התם ואלו הם הממונים שהיו במקדש, יוחנן בן פנחס על החותמות, שהיה נותן חותם והלך זה אצל הגזבר שהיה ממונה על הסלתות ומקבל ממנו החותם ונותן לו הסלת, ולערב באין זה אצל זה ועושין חשבון, וכולה מפורש במס' יומא: לה'. שיהא נותן לשם שמים: בפקוד אותם. זה פקודי המדבר: ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. בכל עת פקודתם צריכין להיות נותנין כופר, מיכן שאסור למנות את ישראל בלא כופר, ואם תאמר היאך נעלם דבר זה מדוד בעת שמנה את ישראל, לפי שאמר זמרות היו

150

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת ויקהל - פקודי פרק לח

 לי, כך וכך הוצאתי, שנאמר אלה פקודי:סימן כאפרשת פקודי כא) אלה פקודי המשכן. וכן הוא אומר ויתן יואב את מספר מפקד העם (ש"ב כד ט), ואע"פ שמשה רבינו נאמן היה לכל ישראל עשה חשבון ליציאת המשכן, שנאמר אלה פקודי המשכן: משכן העדות. מהו משכן העדות, אמר משה רבינו לפני הקב"ה רבש"ע עשינו משכן והותרנו, אמר לו הקב"ה עשה משכן לדברות, לכך נאמר משכן משכן שני פעמים: ד"א משכן משכן, שנתמשכן על ידיהם, הוא שאמרו אנשי כנסת הגדולה חבול חבלנו לך (נחמיה א ז): העדות. עדות הוא לכל באי העולם, שאין סליחה אלא לישראל שנתרצה הקב"ה בו לישראל, שנאמר

1234567891011121314151617181920