חרש

חרש מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 6872 מקורות עבור חרש. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת גיטין פרק ב

 חכמים שהן בשיטת ר' אליעזר. די פתר לה שטר על המחק ועדים על החלק. שמואל אמר זה וזה על המחק. יאות א"ר יהודה ומה טעמא דרבנין. א"ר אבא ניכר הוא אם נמחק פעם אחת ואם נמחק שתי פעמים:הלכה המתני' הכל כשירין לכתוב את הגט אפי' חרש שוטה וקטן האשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן סומא ונכרי: גמ' רב הונא אמר והוא שהיה פיקח עומד על גביו. רבי יוחנן אמר והכתיב [דברים כד א] וכתב לה לשמה. שמואל אמר צריך שיניח תרפו של

122

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת גיטין פרק ה

 שתרצה. הן אומרים בידינו ליקח והלוקח אומר לאו. אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת הבעלים שהמוציא מחבירו עליו הראייה. רב אמר אנא הוינא ממינייא ולאו שנייא היא הוא רביע קרקע הוא רביע מעות. א"ר יוסי בי רבי בון קרקע דינר אגרמא רביע מעות סרימיסין:הלכה חמתני' חרש רומז ונרמז בן בתירה אומר קופץ ונקפץ במטלטלין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין: גמ' בן בתירה אומר קופץ ונקפץ שוכר ומשתכר. אפיוטות פרייא. אמר רבי יוחנן מפני חייהן. אמר ר' מנא אף על גב דרבי יוסי לא גבי עיצומין מודה באילין דיהבון בניהן לאומנות' דאינון גביי עיצומין מפני חיי הבריות:הלכה

123

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת גיטין פרק ז

 למחר ונעשה קורדייקוס תפלוגתא דר' יוחנן ודריש לקיש. אמר ר' זעירא מתניתא פליגא על ריש לקיש ולית לה קיום. הרי שהיה צלוב או מגוייד ורמז ואמר כתבו גט לאשתו כותבין ונותנין בחזקת שהנשמה תלויה בו. ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת. הדא פליגא על ריש לקיש ולית לה קיום. תני חרש שתרם אין תרומתו תרומה. אמר רשב"ג בד"א שהיה חרש מתחילתו אבל אם היה פיקח ונתחרש כותב ואחרים מקיימין כתב ידו. ר' יעקב בר אחא רבי חייה בשם רבי יוחנן [דף לט עמוד ב] חלוקין על השונה הזה אמרין. והא מתני' פליגא נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית ויכתוב

124

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת דמאי פרק ו

 ככר ואני נותן לך דמים צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך א"ר זעירא נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. א"ר הילא פועל זכה לב"ה משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון היה החנווני חרש על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש על דעתיה דרבי הילא חושש תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא אומר הוא לו פרשני מן האוצר וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא אומר הוא לו

125

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חגיגה פרק א

 הואיל והאנשים באין ללמוד והנשים לשמוע הטף למה באו אלא כדי ליתן שכר למביאיהן אמר להן אין הדור יתום שר' לעזר בן עזריה בתוכו אתיא דרבי לעזר בן עזריה דלא כבן עזאי דתנינן תמן מיכן אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה: חרש: חברייא בשם ר' לעזר [דברים לא יב] למען ישמעון ולמען ילמדון עד כדון במדבר ואינו שומע חרש שומע ואינו מדבר ר' אילא בשם ר' לעזר למען ילמדון ולמען ילמדון א"ר יונה הדא אמרה דלית כלליי דר' כללין דתנינן תמן חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום וסברינן מימר מדבר ואינו

126

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חגיגה פרק ב

 הרי משא אם מגע הרי מגע כמה דאת אמר במשא עד שינשא רובו ודכוותה במגע עד שיגע ברובו גופו של פרוש מהו שיעשה כזב אצל התרומה התיב רבי יוחנן [דף יד עמוד ב] והא תנינן המניח ע"ה בתוך ביתו לשומרו בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין האוכלין והמשקין וכלי חרש פתוחין טמאין אבל המשכבות והמושבות וכלי חרש מוקפין צמיד פתיל טהור אין תימר עשו גופו כזב אצל התרומה אפילו מוקפין צמיד פתיל יהיו טמאין א"ר יודה בר פזי תיפתר בעם הארץ אצל הפרוש ולית שמע מינה כלום א"ר מנא כן א"ר יוסה ר' כל מה דאנן קיימין הכא בתרומה

127

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חגיגה פרק ג

 עצמה פליגא על רבי יוסה צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו פתר לה שלא בשעת הבד אית לך מימר שלא בשעת הגת א"ר יצחק בי רבי לעזר או קודם עד שלא בצרו בה ג' בני אדם נגעו בו טהרות בשעת הגיתות והבדים הטהרות טהורות עברו הגיתות והבדים הטהרות טמאות ויש כלי חרש משהוא מיטהר חוזר ומיטמא ולית כל אילין מילייא כן אלא כיני נגעו בו טהרות קודם לגיתות ולבדים הטהרות טהורות ויש כלי חרש משהוא מיטמא חוזר ומיטהר ולית כל אילין מילייא כן אלא כיני נגעו בו טהרות בשעה שהוא מלא הטהרות טהורות פינהו הטהרות טמאות ויש כלי חרש משהוא מיטהר

128

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק א

 דברים אחרים הרי זו בעילת זנות וקרוב להיות הוולד ממזר [דף א עמוד ב] מה אבא שאול כר' עקיבא דר' עקיבא אמר יש ממזר ביבמה מה דא"ר עקיבא ביבמה שזינתה מה דאמר אבא שאול ביבמתו אתיא כר' יוסי בר חלפתא דרבי יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו חמש חרישות חרש וחמש נטיעות נטע ודרך סדין בעל אילו הן רבי ישמעאל בי ר' יוסי ר' לעזר בי ר' יוסי ר' מנחם בי ר' יוסי ור' חלפתא בר' יוסי רבי אבדימוס בי ר' יוסי. כתיב [ויקרא יח טז] ערות אשת אחיך לא תגלה משמע הוא בין אשת אחיו מאביו בין אשת

129

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק ו

 שתאכל בתרומה. רבי בא בשם שמואל נראין הדברים אם היתה אוכלת בתרומה בחיי בעלה אוכלת ואם לאו אינה אוכלת. ר' יוחנן אמר אפילו לא אכלה אוכלת. רבי יוסי אומר [דף לה עמוד ב] אפילו נראית לאכול. מתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לשמואל בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה. מת ונפלה לפני היבם אם היתה פיקחת אוכלת חרשת אינה אוכלת. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שיחרש הוא או עד שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אפילו חרש אוכלת. בזה יפה

130

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יבמות פרק ז

 משלמות את החומש. מה אנן קיימין אם בבת כהן שנישאת לישראל אפילו יולדת הימינו בנים אינה זרה לו. אלא כן אנן קיימין בבת ישראל שנישאת לכהן אם אומר את העובר עשו אותו כממש לפסול ולא עשו אותו כממש להאכיל למה משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש. וישלמו קרן וחומש. חרש פוסל. לא כן תני ר' חייה אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת. רבי אבא מרי ורבי מתניה חד אמר בחרש פוסל. וחורנה אמר בחרש ייבם. ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו כמי שהוא בן תשע שנים ויום אחד לפסול. ספק שהביא שתי שערות

1234567891011121314151617181920