חקירה

חקירה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2477 מקורות עבור חקירה. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


181

תוספות יום טוב מסכת אבות פרק ה

 הוא כפי מה שהזכיר רש"י ז"ל בתהלים ט' בפסוק [י"ח] ישובו רשעים לשאולה. אמר ר' אבא בר זבדי למדריגה התחתונה של שאול. ואף שעדות הכתוב אין להכחיש. אבל כשהפסוק מודיע הענין איך שנתפרסם ונודע שירדו חיים למדריגה התחתונה של שאול. הלא טוב אף נאה דורש ומבקש הפסוק להודיע. וצריך א"כ חקירה בפסוק איה איפה מודיענו כזאת. שלישית. אמרו וכל העם נסו לקולם. ואין בדרך שומעי קול צועקים אוי ואבוי שינוסו. אבל יתקרבו אל הקול ההוא לשמוע הסבה שצועקים בעבורה. והרי רש"י ז"ל כתב לקולם בשביל קול היוצא על בליעתם. ופירש הרא"ם שהוא הקול היוצא מתוך הבקיעה כדמות רעם שמבהיל את

182

תוספות יום טוב מסכת סנהדרין פרק ה

 ו' פ"ג דמשיירין את הגדול וכו'. והכי נמי תנן לקמן במשנה ג' ואח"כ מכניסין את השני וכו'. וכ"כ הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות סנהדרין אם עמדו בדבריהן. מכניסין את הגדול שבעדים ובודקין אותו וכו':חקירות - נקט חדא מתרתי דקרא. אע"ג דבריש פרק דלעיל נקט תרתי הכא סגי ליה בחדא. ונקט חקירה אע"ג דכתיב אחר דרישה לפי שהחקירה הוא מורה יותר על העמידה על אמתת הענין מדרישה כד"א (איוב כ"ה) ולכל תכלית הוא חוקר:בשבע חקירות - כתב הר"ב כנגד ז' לשונות שנאמר במקרא בחייבי מיתות ב"ד ודרשת וחקרת. בעיר הנדחת. ומ"ש ושאלת אינו מן המנין וכו' דושאלת לא משמע חקירה. אלא עד

183

תוספות יום טוב מסכת עדויות פרק ה

 דוגמא השקוה לא נתכוין לזלזל בכבודן כלל. וכפירוש שכתב הערוך בשם רב האי גאון דה"ק עקביא בן מהללאל לא השקוה מי סוטה אלא היו כמייראין אותה שמא תודה שנטמאת והראו כאילו מי סוטה הן. כדרך שאמר שלמה (מלכים א' ג') גזרו את הילד החי. ושלא לעשות כן. אלא שם דרך חקירה כדי שיתגלה לו הסוד. ע"כ. וסובר ר' יהודה כיון שאף לדברי עקביא להתייראות כדי שתודה היו עושים כן א"כ אין כאן זלזול כלל. אבל ת"ק סובר שהיה זה זלזול. שאע"פ שלהתיראות היו עושים לא היה להם לעשות כן שמא יוציאו לעז על מי המרים וכמ"ש לעיל בשם הראב"ד. ור'

184

תוספות יום טוב מסכת שבת פרק כד

 אבל בשבת דקיי"ל כר"ש כמו שכתב הר"ב ספ"ג לא בעינן מסוכנת הכי מסיק הבית יוסף אליבא דכל הפוסקים מלבד הטור שכתב בפירוש בסי' תקי"ח בהלכות יו"ט דאפי' לר' שמעון בעינן שתהא מסוכנת ותמה עליו הב"י בסי' שכ"ד:משנה הונשאלין לחכם - לפי שהנדר המותר ע"י חכם צריך חקירה על החרטה אם היא מעיקרא ועל הפתח אם פותחין בה הילכך תני נשאלין שהחכם שואל בהם וכיוצא באלה אבל הפרה דלאשה הניחו כל' הכתוב (במדבר ל') הפר יפר שא"צ שאלה:ופוקקים את המאור - כתב רש"י וכן הר"ן כרבנן דאמרי פוקקין פקק החלון בפרק י"ז משנה ז' וכתבו התוס' שם דכלי נמי אע"ג

185

תפארת ירושלים מסכת כתובות - הערות פרק ב

 חזקה במקום שאפשר לברר לחוש לדבריו, ואפילו אם הבעל דין מכחישו [עיין תוספות שם (סו, א ד"ה נטמאו הנמשך מעמוד קודם) וברמ"א (יו"ד סי' קכז ס"ג) ובש"ך (שם ס"ק כד)]. אבל אין מבואר שאינו נאמן במקום שאפשר לברר אפילו כשאינו נגד חזקה. [ובספר מתן שכרן של מצוות להפרי מגדים (סוף חקירה ד) כתב, שאין עד אחד נאמן במקום שאפשר לברר בקל, ע"ש הוכחתו]. ועיין בשו"ת זית רענן (ח"ב יו"ד סי' כב אות י) שרבינו ביאר כן שבהוה אמינא סברו בירושלמי שאין עד אחד נאמן במקום שאפשר לברר, וזה לשונו, 'ובעיקר דברי הירושלמי ביומא הרואה אומר ברקאי, שהקשה דלמה מהימנינן לאחד

186

תפארת ישראל - יכין מסכת סנהדרין פרק ה

 יבקשו ערמימות להעלים שקרותן:ז) מקום. דס"ל דאין צריך רק ג' חקירות כשידוע מאיזה יום ידבר, ולרבנן אפילו כשאומר אמש הרגו או עכשיו הרגו שודאי ידוע מאיזה זמן ידבר אפילו הכי צריך ז' חקירות בפירוש כדי לאיים על העדים:ח) מכירים אתם אותו. להנהרג שהיה ישראל, וזה וודאי חקירה היא ולא כבדיקה [רמב"ם פ"א ופ"ב מעדות ודלא כהר"ב הכא] ואפילו הכי לא נמנה, מדאינו בכל חטא:ט) התריתם בו. דבלא התרו בו פטור אפילו היה תלמיד חכם, ואופן ההתראה שיאמרו לו פרוש, שעבירה זו חייבין עליה מיתת ב"ד או מלקות" וצריך שישיב "על מנת כן", אבל בשתק, או אפילו השיב "

187

תפארת ישראל - בועז מסכת יומא פרק א

 ג) [ולפענ"ד דקראו לפניו. דוקא הנך ג'. משום דידוע בחכמת [רהעטאריק] [היא המודיעה כל הכללים הנצרכים לדורש ברבים באיה אופן יוכל אדם לכבוש ע"י דבריו אוזן ולב שומעיו. להטותם לשמוע דבריו]. שע"י ג' מיני דיבור ישנסו ויתחדדו מחשבות השומעים. לשמוע בחביבו' דברי המדבר. אם כשהם על דרך חקירה ולימוד [דידאקטיש. בעלעהרענד בל"א]. או על דרך הערת ורכיכת ההרגשות. [פאטהעטיש. ריהרענד בל"א]. או ע"י נעימות שעשוע סיפורים יפים. [עסטהעטיש. אונטערהאלטענד] בל"א. ובלתי ספק גם דרשות הכוה"ג ביו"כ היו בא' מאלו או מכל הג' ביחד. ולהכי בקריאה שאחר דרשתו. בקשו למשוך גם לבו בג' אלו. דהנה באיוב זרזו מחשבותיו להתפלא בעסקי החקירות.

188

מהרי"ט אלגאזי הלכות בכורות פרק ח

 חוב טורף מהם, ואיך יכול להרשות את אחרים על זה, דהרשאה לא שייך אלא במרשה לגבות ממון שחייבים לו אחרים, לא למה שהוא חייב והוא אינו יכול לטרוף מלקוחות בעצמו201. אך מה שתירץ דמיירי במכירי כהונה הוא תירוץ נכון וכן כתב הריטב"א בחידושיו לקדושין שם יעו"ש202.ונראה דליישב חקירה זאת דהיכי מצי טריף הכהן ממשעבדי כיון דממון שאין לו תובעים הוא, פירש הטור בי"ד סימן ש"ה דהא דלר"י טריף ממשעבדי לאו היינו מלקוחות אלא מן המשועבדים ששעבד נכסיו לבע"ח בשטר, שכתב וז"ל, ואם אין לו אלא ה' סלעים פודה את עצמו בהן, שיעבד כל נכסיו עד שלא נשאר

189

מהרי"ט אלגאזי בכורות - הערות פרק ב

 וכ"כ החת"ס בחיו"ד סי' ש"י לענין מכירת חמץ וז"ל, מה לי אם דעת הגוי לקנות או לא, אנן לא בעינן להקנות לגוי אלא להוציא מרשותו של ישראל. (והוסיף שם דלא דמי למכירת בכור שעיקר הכוונה שיזכה הגוי בבהמה עיי"ש, וכבר תמה עליו בספר שבילי דוד (זילברשטיין) בסוף חיו"ד בקונטרס הקנינים חקירה ד' דמאי שנא).אמנם החת"ס גופא דחה דברי עצמו בתשובה חיו"ד סי' שי"ד, ובאר השיטות דסברי דקנין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא, משום דקנין דרבנן מועיל להפקיע מרשותו של זה אבל לא שיזכה בו חבירו אלא א"כ אתי לרשותו וזכה מההפקר שהפקירו חז"ל, ופירש שם דאין הכוונה בהפקר בי"ד דהכא

190

מהרי"ט אלגאזי חלה - הערות

 הי"ג גם חקר בזה וכתב נפ"מ אם תרם תרו"ג ממעשר ראשון זה שהקדימו בשבלים קודם שתרם תרומת מעשר, דאי אמרינן שגזיה"כ הוא דפטור מתרו"ג מסתבר דאין תרומתו תרומה, אבל אי נימא שרק התרומת מעשר פוטרתו מתרו"ג, מסתבר דכיון שהקדים והפריש תרו"ג קודם שתרם תרומת מעשר שפיר הוי תרומתו תרומה, ועפ"י חקירה זו ביארו דברי הירושלמי עיי"ש. ועיי"ע בישועות מלכו תרומות פ"ג הי"ג ובנועם ירושלמי חלה דף ע"ב ע"א ובשו"ת חזון נחום סי' ק"ז ובספר אבני שוהם (לוריא) חלה סי' ז'.4. בשו"ת בית הלוי ח"א סי' כ"ה אות ח' כתב להוכיח דדעת הרמב"ם כשיטת רש"י עיי"ש. וכ"ה בתוס' סוכה לה,

1234567891011121314151617181920