חקירה

חקירה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2477 מקורות עבור חקירה. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

תורה תמימה הערות במדבר פרק ט

 אותן אנשים מי היו, מה איכפת לן מי היו, והלא מכיון שנטמאו למתים, יהיו מי שיהיו, דינם שוה לעשות הפסח, ויותר קשה דבר השקלא וטריא בגמרא, חד אמר דנושאי ארונו של יוסף היו וחד אמר מישאל ואלצפן היו שנתעסקו בנדב ואביהוא, וחד אמר טמאי מת מצוה היו, ומה טיבה של חקירה זו.וי"ל ע"פ מש"כ רש"י ר"פ תשא [הובא בנמוקי רמב"ן שם] דבין שני מניני הפקודים מאחד בתשרי ומאחד באייר לא מת איש, והרמב"ן תמה הרבה על זה, דהכתיב מפורש ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, ולפי"ז י"ל לדעת רש"י מדוייק שאלת הגמרא אותם אנשים מי היו אחרי שלא

162

תורה תמימה הערות דברים פרק יג

 עליהם מה שאמרו, וה"נ צריך התראה לכל אחד ואחד מהם, עכ"ל רש"י. ומבואר דקאי זה על המדיחים ולא על הנדחים, שאליהם שולחין התראה כללית לכל הצבור כדמשמע מרמב"ם פ"ה ה"ו מעבודת כוכבים וכמש"כ שם הכ"מ, וע"ע שם ה"ו:מז) כי ודרשת וחקרת משמע יפה יפה, אבל ושאלת לא משמע חקירה עד דכתיב היטב בהדיא הא תלתא, וביחיד העובד עבודת כוכבים כתיב ודרשת היטב הא תרי, דאלו ודרשת בלא היטב משמע ג"כ דרישה מעליא, ועם היטב - הרי תרי, ועם הקודמים - חמשה, ובעדים זוממין כתיב ודרשו השופטים היטב והוו ג"כ תרי, ובס"ה הם שבע חקירות, ואע"פ דכולהו כתיבי בענינים שונים, אך מדכתיב

163

תורה תמימה הערות דברים פרק טז

 בזה דלא נימא דמצות ראיה ושמחה נפרדות הן ואין נוגעות זו בזו, אלא דתכלית הראיה היא השמחה לפני ה' ומכיון שאינו שמח גם אינו עולה לרגל:סג) ועיקר הטעם הוא ע"פ המבואר בבבלי פסחים ק"ט א' דאין שמחה אלא בבשר שלמים. וע' בתוס' מו"ק י"ד ב' ובש"א סי' ס"ז חקירה ארוכה אם שמחת הרגל בזה"ז מדאורייתא או מדרבנן, כיון דעיקר שמחה בשלמים, ובזה"ז כיון דאין שלמים אין שמחה.ולי נראה דעיקר הכונה שאין שמחה אלא בבשר, והשלמים אינם רק אמצעי לאכול בשר קודש, אבל אין ה"נ דאם אין בשר קודש החיוב לאכול בשר חולין, יען דבודאי אין הענין יוצא מידי

164

תורה תמימה הערות דברים פרק כא

 מיתה בצבור ואע"פ שמתו מתכפרין בחטאת, עכ"ל. והא דרק חטאת צבור אינה מתה ולא גם חטאת יחיד, אחרי שבכלל המתים צריכין כפרה, הוא משום דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא הלכתא גמירי לה כנודע במס' תמורה י"ז א' ובכ"מ.ואני תמה בכלל מה כל צורך בראיה לזה שאין מיתה בצבור, ובגמרא חקירה ארוכה בזה מנ"ל לרב פפא, והלא לפי פשטות הענין הוי הכונה אין מיתה בצבור שאין כל הצבור מתים, ואפילו אם מתו קהל גדול לא יתכן שלא ישארו מהם בחיים, וכיון שזה החטאת הביאו צבור נקרא שעדיין בעליהם חיים, וכ"מ הפירוש ברמב"ם פ"ד הי"א מפסולי מוקדשין שכתב בטעם דבר זה

165

תורה תמימה הערות דברים פרק כב

 הרשע (כ"ה ב') מה התם מלקות אף הכא מלקות, עכ"ל. ולא אדע בכלל למה כל אריכות דרשה זו ולא ויסרו דהכא מן ויסרו דבן סו"מ ותו לא, אחרי דויסרו דבן סו"מ כבר ילפינן דהיינו מלקות בגז"ש בן בן מן והיה אם בן הכות הרשע, וצ"ע. -ועיין במס' מכות ב' ב' חקירה ארוכה בהא דמוציא ש"ר לוקה ומשלם כנגד הכלל דקיי"ל בעלמא אין אדם לוקה ומשלם, יעו"ש. אבל בירושלמי כתובות פ"ג ה"א איתא דאין מושיבין מן מוציא ש"ר דחדוש הוא שבדבורו מתחייב כלומר דלא מצינו בכל מקום שיתחייב אדם עפ"י דבורו, ואעפ"י דעדים זוממין נמי בדבורייהו מתחייבי אך התם עכ"פ ע"י

166

תורה תמימה הערות דברים פרק לב

 כמו כאשר, כלומר, אז כאשר אקרא בשם ה' אתם הבו גודל, ומבואר בגמרא שעל יסוד זה נהגו הקהל לענות ברוך שם כבוד מלכותו אחר הכה"ג כשהיה קורא את השם בביהמ"ק. ועיין בפסחים נ"ו א' חקרו בגמרא טעם למנהגנו שאנו אומרים אחר שמע ישראל ברוך שם כבוד מלכותו ולכאורה צ"ע בכלל חקירה זו, והלא מבואר שמדינא צריך להיות כן אחר הזכרת השם כמו בכה"ג ביוהכ"פ. ונראה דענין החקירה הוא משום דהחיוב לומר זה הוא כשאחד מזכיר השם והצבור עונים, אבל אנו שאומרים הא והא, הזכרת השם וגם ברוך שם כבוד מלכותו צריך טעם לדבר וזו היא חקירת הגמרא. -ודע דמאוד הדבר

167

תורה תמימה הערות קהלת פרק יב

 שייכות להחקירה בכלל אם קורקבן בכלל בני מעים או לא, ובזה ניחא דברי הט"ז וש"ך ביו"ד סי' ע"ה שחקרו הרבה לענין דין מליחה דקיי"ל אין מחזיקין דם בבני מעים אם גם קורקבן הוי בכלל בני מעים, ולא הביאו דברי רש"י אלו, יען דכפי מש"כ אין שייכות דברי רש"י אלו לאותה חקירה, כמש"כ, אלא שדבריהם תמוהים מאוד שלא הביאו גם הסוגיא דזבחים שהבאנו, ואין המקום כאן להאריך בזה:כט) מפני חלישות השינה, ובמ"ר כאן הגירסא הזקן הזה כששומע צפרים מצפצפין אומר לסטים באים, וזה מפני חלישות העצבים וקלות ההרגש:ל) ר"ל אפילו קול השיר נדמה לו כשיחה בעלמא, מפני שכבר אבדו

168

תורת משה שמות פרק א

 בפתקה של חוה, מזה ראי' שהבנים כשרים דהרי איתא בגמ' (ע"ז נ"ד ע"ב) ראוי היה דלא יולד ממזר כלל ולא יקלוט הזרע אלא אמר הקב"ה עולם כמנהגו נוהג ועלי לשלם לעושה רשעה, ואמנם פשיטא שהקב"ה לא ישנה מדרך העולם שתלד בנקל, אע"כ בנים כשרים הם כולם הזכרים והנקבות.ועד"ז ישבתי חקירה לפמ"ש ר"פ בן סורר ומורה (ס"ט ע"ב) דבת שבע ילדה כבת שבע שנים, וכ' המפרשים דגם בדורות הראשונים הי' מיעוטא דמיעוטא וקושי' לאלקינו ית"ש מ"ט יצתה כזאת מלפניו שתלד בת שבע שלא בטבע כדי לחלל שמו הגדול לפרסם חטא דהע"ה ועי"ז נסתבב הסיבה גם כן שנהרג אורי' החתי, שאלולי

169

תורת משה ויקרא פרק י

 כעס על השריפה דעכ"פ לא הי' לו לשרוף, ולהיות מסופקים בדבר אם נילף שעה מדורות או לא, ואיך החליט לשרוף, ומדכעס טעה ואמר אכול תאכלו אותה, וזה טעת שאפי' אינם גדולים יותר ממשה ואהרן רק אנינות בניו אין לאכול, דדילמא לא ילפינן שעה מדורות, ונמצא דברי שניהם אמת.אך צריך חקירה איך קרה למשה רבינו ע"ה ששכח דבר ממה שנאמר לו. נ"ל כדמצינו (תוספתא סוטה פי"ב ה"ה) ביום סילוקו של אליהו הנביא נתמעט השגת הנביאות ורוה"ק שלהם, ה"נ מחמת סילוקן של נדב ואביהוא נתמעט קצת כחו של מרע"ה וגרם לו שכחה, ונמצא כשנזכר שנאמר לו להדיא לשרוף ושכח, בזה נודע

170

תורת משה דברים פרק יח

 ימצא בקרבך מעביר בנו ובתו באש, כי מי שלא הרהר לא יוליד מודה בה.נשאלתי מ"ט חזינן דמי שהמיר דתו מיד הוא שונא ישראלים בלב ונפש יותר מכל הגוים, ואמרו חז"ל (סנהדרין צ"ד ע"א) גיורא עד עשרה דרא לא תבזי ארמאה באפי', ומ"ש מומר שמיד מבזה ישראל ושונאם. ועמדתי על חקירה זו ואמרתי עפ"י דברי רמב"ן הנ"ל, שזה המומר הוא כבר יותר מדור העשירי, שהרי השרש הי' כבר באבות אבותיו, ואפי' במעמד אתם נצבים כבר פרה ראש ולענה שלו, וכבר עברו עליו כמה דורות.

1234567891011121314151617181920