חקירה

חקירה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2477 מקורות עבור חקירה. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


151

תולדות יצחק בראשית פרשת מקץ פרק מד

 אשר עשיתםהלא זה אשר ישתה אדוני בו וגו'. פירוש כל גנב צריך לשמור שלשה תנאים לשלא תמצא הגניבה בידו, אחד שלא יגנוב כלי שמשתמשים בו תמיד, שמיד ידעו כי גנוב הוא; שנית שלא יגנוב דבר מבית האדון שיחקרו מאד עליו; שלישית שלא יגנוב דבר שיהיה שיוויו גדול, שיעשו עליו חקירה גדולה, וימצא הגנב. לזה אמר להם חטאתם בכל השלשה תנאים. כנגד התנאי הראשון, גנבתם דבר שמשתמשים בו תמיד, והוא כוס או גביע ששותים בו תמיד, וזה הוא שאמר הלא זה אשר ישתה; גם טעיתם בתנאי השני אדוני בו; גם טעיתם בתנאי השלישי, ששיוויו גדול שהוא כלי שמנחש בו ויודע

152

תולדות יצחק ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 שאמר שם לא יהיה לך חידש כאן אל תפנו אל האלילים, פירוש אפילו לאמצעיים והוא נגזר מן רופאי אליל, פירוש אמר איוב לחביריו, כמו שהעושה הצלם אינו עושה כלום מן האיברין הפנימיים, אלא חיצוני הגוף, כן אתם אינכם יודעים דברים פנימיים אלא החיצוני והשטחי, או פירוש שהרופא שאינו בקי עושה חקירה מהחולה מה צוה רופא פלוני ולומד, וגם ירצה שעושה חקירה קודם שילך לבית החולה כשהוא מסוכן, אם מת שאין חכמתו מגעת לזה וזהו שאמר [איוב יג ד] רופאי אליל, מלשון אלילים שהוא תרגום מרגלים, וכן האמצעיים עושין חקירה מהש"י ומשפיעין לעובדיהן, ולזה אמר אל תפנו אל האלילים. ולפי שאמר

153

תולדות יצחק דברים פרשת ואתחנן פרק ה

 הנביא שנבואתו לשינבא לישראל לא ימות אף על פי שינבא אלף פעמים, אבל הנביא שהקדוש ברוך הוא מדבר עמו, לפי שיאמין בנבואה ראוי שימות אחר שנבא פעם אחד, לפי שאין מטבע המין האנושי לשמוע קול יי' אלא שימות לפי שהנבואה עובר חושו ושכלו וימות, שכבר יעד החכם בג' מספר הנפש חקירה אם אפשר בשכל אשר בנו שיכיל הדברים הנפרדים והוא בנו, או אי אפשר אלא כשישולל מהגוף, ולא הגיע לנו חקירה זו, ולכן הבאים אחריו הלכו בדרכים מוחלפים, קצתם חשבו שאי אפשר שהרי נאמר שם שלא תשכיל הנפש כלל מבלי צורה דמיונית, אם כן הנפש המתאחד עם הגוף לא תשכיל

154

תורה תמימה הקדמה פרק א

 זה ספר תורת ה', מצותיו, חקותיו ומשפטיו, הנתן לנו מסיני - אך בכללו ועיקרו ויסודו נתן לנו, לומר אך כללי ועקרי ויסודי כל מצוה וכל חוק ומשפט, ואותם כתב לנו משה רבנו מפי הקב"ה כתוב הדר לכל ישראל, אבל פרטיו וענפיו ובאורו עם פירושו, להיותם מרובים בפרטים ופרטי פרטים ודורשים חקירה עמוקה ועיון דק ובינה יתרה ודעת רחבה, נמסרו מפי הגבורה למשה רבנו בעל פה, למען ילמדם למי שראוי ללמדם ולהבינם למי שראוי להבינם. וכך קבלנו פירוש מאמרו יתברך (ס"פ משפטים) ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה, תורה - זו תורה שבכתב, והמצוה - זה פירושה. ופירוש זה הוא הנקרא תורה שבעל -

155

תורה תמימה הערות הקדמה פרק א

 פרק אא) ואשר ע"כ אמרו (הוריות י"ד א') הכל צריכין למרי חיטי [לבקי], ויש לכוין ברבוי לשון הכל, אפילו זה שמשתקע עצמו ללמוד פרשה או הלכה אחת במקומה, אי אפשר לו בכ"ז להחליט על פיה הלכה למעשה טרם ידרוש את הבקי אם לא נמצא עוד המשך או חקירה ובאור בענין זה במק"א שלפיהו אפשר להתחדש דבר באותה ההלכה. ויש עוד לכוין בזה מ"ש (סוטה כ"ב א') שהמורים הלכה מתוך משנתם הם מבלי עולם, שהפירוש מתוך משנתם במקומם לבד, מבלי לחקור אם נמצא עוד המשך לענין הלכה זו במק"א, כמש"כ:ב) הנה אמנם אף כי לא נעשה כדבר הזה בספרותנו,

156

תורה תמימה הערות בראשית פרק לח

 לא שאלו בהוראת דין זה את גדולי הדור ההוא, כמו את יעקב או בבית מדרשו של שם שממנו יצאה אז הוראה לכל ישראל, וכמבואר בדרשא הבאה שבית דינו של שם הי' גוזר גזירות דתיות, ואיך פסק יהודה הדין לעצמו, וביותר קשה לפי מש"כ הרמב"ן כאן שפסק דינה של תמר צריך חקירה רבה לפי יסודי הדין, יעו"ש:כג) ר"ל כשמתחילין לחקור בדין מדיני נפשות מתחילין לשאול בדעת וסברת הקטן שבדיינים, וקרי לזה מן הצד, מפני שכך היה מושב הסנהדרין, הקטנים בחכמה ישבו מן הצד מכאן ומכאן והגדולים באמצע. וטעם הדבר ששואלין את הקטן תחלה, הוא משום דכתיב (פ' משפטים) ולא תענה

157

תורה תמימה הערות שמות פרק יב

 מה התם עד חצות כדכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים אף כאן באכילת פסחים עד חצות. ורמב"ם ושאר פוסקים פסקו כר' עקיבא, ומפרשים דהמשנה דזבחים הנ"ל איירי מדרבנן שבכל הדברים הנוהגים כל הלילה אמרו הם עד חצות למגדר מילתא כדי להרחיק אדם מן העבירה שלא יעבור הזמן האחרון. ובתוס' חקירה וספק בזה כמאן קיי"ל, ותמיהני שכולם לא הביאו התוספתא דס"פ ב' דפסחים מאימתי אוכלן לפסח מצה ומרור משתחשך, לא אכלן משתחשך אוכלן כל הלילה, ומשמע שם דהוי מדאורייתא וזה מפורש כר"ע:קב) ר"ל לאפוקי שלא נפרש חפזון דמצרים שהיו מאיצים בישראל לצאת כמ"ש קומו צאו וגו' ותחזק מצרים על

158

תורה תמימה הערות שמות פרק כ

 ה' וביניכם, מש"כ שם בענין זה:ח) שונה הוא סגנון שתי הדברות הראשונות שהשם הנכבד הוא המדבר, כמו אנכי, על פני, מיתר הדברות וציוויי התורה שהשם בא בהן בתור נסתר, לא ינקה, עשה ה' וכדומה, ולכן אמרו כי אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום. עיין בסה"מ להרמב"ם והרמב"ן שם חקירה רבה אם דרשה זו גמורה היא או רק אסמכתא, ונ"מ בזה לענין שבע מצות דרבנן כגון נר חנכה והלל ומקרא מגילה דכולן נסמכות על לא תסור (פ' שופטים, עיי"ש לפנינו) אם יש לכללן ע"פ זה במנין המצות של תורה, כי אם דרשה זו מוסמכת וגמורה בודאי אין לכללן, אחרי שבלעדיהן

159

תורה תמימה הערות שמות פרק כב

 אין זה מענין לשון הכתוב.ולבד זה הנה בריש מכות ב' ב' הובאה ג"כ דרשה זו ואמרו שם בגמרא סבר רב המנונא למימר הני מילי היכא דאית ליה ממון לדידיה או לדידהו אבל היכא דלית ליה לא לדידיה ולא לדידהו מזבני וכו' ולפירוש הרמב"ם והי"מ שבנמוק"י אין כל המשך ושייכות חקירה זו לדין זה, אחרי דלפירושם אין נ"מ כלל אם יש לו ממון או לא, כמובן, ודו"ק, וצע"ג. -ודע שבתשובת הרא"ש כלל ע"ח ס"ב הביא מתשובת ר"ת דכי היכי דדרשינן בגנבתו ולא בכפלו ולא בזממו ה"נ דרשינן ולא בפרעון חובו ולא במזונות אשתו, ואחרי דקיי"ל שכירות ליומי ממכר הוא, לכן

160

תורה תמימה הערות ויקרא פרק ד

 ראשונה היתה לשם מתנה ולא ע"מ לצאת, וא"א לומר מתנתו ומצותו באין כאחד, דבמתנה לא אמרינן כן כמבואר בש"ך לחו"מ סימן ר"ב ס"ק ג', משא"כ לפירושנו אנו, ויש הרבה לפלפל בזה, ונהירנא, כי בלמדי בימי חרפי בישיבת וולאזין ראיתי קונטרס אחד בשם פליטת סופרים לאחד מגדולי העיר ההיא באה בו חקירה בענין זה:צד) פירש"י סרסהו ודרשהו, את עצמו יקח למקום הדם, עכ"ל:צה) פשוט דמדייק מדלא כתיב ולקח הכהן מן הדם, דהרי קאי אחטאת שבפסוק הקודם, ודריש שהלקיחה תהיה בכונה, שיכוין לקחת מדם חטאת:צו) נראה הבאור דמדייק מדלא כתיב ולקח הכהן באצבעו מדם החטאת ונתן, ומדסמך באצבעו לונתן

1234567891011121314151617181920