חקירה

חקירה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2477 מקורות עבור חקירה. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


121

פנים יפות במדבר פרשת במדבר פרק א

 תרבה נחלתו, וכמו שיבואר בפ' פנחס בפ' וידבר משה לאמר וגו' מבן עשרים שנה ומעלה, דהיינו שחקרו עליהם אם הוא מבן עשרים שנה ומעלה, וכן היה בהליכתן במדבר סיני לירש מיד א"י, והיינו דכתיב שם [ד] כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים ע"ש, וכאן היה צריך חקירה יותר שלא יאמר מי שהוא יותר מבן ששים, שהוא פחות מבן ששים, כדי שיטול חלק בא"י שלא נחלקו אלא ליוצאי צבא, משא"כ בפ' פנחס לא היה צריך חקירה כי אותן שהיה יותר מששים כבר מתו במדבר, כדכתיב [לקמן כו, סד] ובאלה לא היה איש מפקודי וגו' לכך היה צריך

122

ראשון לציון יהושע פרק ב

 תפנו אל האללים וזאת יותר גדולה ממ"ש שהע"ה יד ליד וגו' ח"ו. אכן מצד הכרח שליחותם להעלים עצמם ביותר דשום אדם לא יחשוד בהם כי ידועים הם בני ישראל פרושים מן העריות ובראות' כי נכנסו בית זונה אין לחשוב עוד בהם מי הם האנשי' וחששו עוד הם שמא יעשו להם חקירה ודרישה באכילת דבר איסור לזה כיון שיראו אותם נכנסים לבית הזונה ובפרט למקו' הידוע לכל אין לבדוק להם וכמעשה דר"מ דאיתא בש"ס ולרחב אמרו כי באו להתאכסן אצלה ולא הגידו לה דבר ולא תקשה למה לא חששו שיראו אותם שנכנסו ב' דאפשר דתלו לומר א' גדול בהם והב' משרתו

123

רד"צ הופמן הערות מוקדמות כלליות

 היחס שבין הפשט והדרש. למעלה כבר הערנו, כי הרבה הלכות לא נזכרו בפירוש בתורה הכתובה ונמסרו לנו בקבלה, וחז"ל השתדלו למצוא נקודות אחיזה להלכות אלו בתוך התורה הכתובה. והצליחו בכך הודות להסתכלותם העמוקה, שחדרו לתוך תוכו של הרעיון המובע במלים שבתורה, או הודות לחקירתם המעמיקה בצורת ההבעה של אותו רעיון. חקירה זו מכונה בשם "דרש", ואותם הכללים שעליהם מתבססים החוקים המסורתיים נקראים "מדרש"2). השקפה זו על המדרש, שגם הרמב"ם ועוד גדולי ישראל הביעו אותה, אנו מניחים ביסוד ביאורנו לתורת משה. השקפה זו אומרת, שאין ההלכות מחודשות ע"י הדרש, אלא הן מקובלות, ובדרוש ביקשו חז"ל רק אסמכתא, או ביקשו למצוא

124

רד"צ הופמן בראשית פרק ג

 השומרוני מתקן כאן "עלי", לשון רבים, אך זוהי טעות, כי רק בשפת התקופה שלאחר החורבן מצינו את הרבים של עלה (נחמיה ח, טו), ואילו בשפה הקדומה יותר הרי עלה הוא שם קיבוץ.פסוקים ח - יג.עתה מתהלך האלהים ובא למשפט, אלא שהוא מקדים לו למשפט זה מעין חקירה. תכליתה של חקירה זו היא, לעורר באדם ובאשתו את תודעת האשמה ולהניעם לחרטה. הנחש, שאצלו אין מקום לחרטה, אינו נחקר. הוא נשפט מיד. - וישמעו את - קול. כאשר השכינה התקרבה לאדם ולחוה, הם שמעו תחילה רעש - רחש עובר בגן. חושיו היו צריכים לבשר לו לאדם על התקרבות השכינה. בדומה לכך שמואל ב' ה,

125

רד"צ הופמן ויקרא אחידותה ושלמותה של תורת הקרבנות

 אחידותה ושלמותה של תורת הקרבנות.בבירור שלהלן תעבורנה תחת שבט הבקורת קודם לכל המסקנות אשר מרקס הסיק בחקירה חריפה בענין תורת הקרבנות שבויקרא א - ז (בכתב - עת של הילגנפלד לתיאולוגיה מדעית ש' 1863), שעליהן חזר בדברי הסיום שלו לפירושו של טוך לס' בראשית, עמוד 116 (1871). באותה חקירה נעשה נסיון לבתר לבתרים רבים שאין להם קשר זה לזה אותם החלקים של התורה, אשר לפי דעת כמעט כל המבקרים חוברו בלי ספק יחד בזמן אחד, ואשר הם מאוחדים בספר המכונה "כתב היסוד1). אם בדיקה מדויקת של אותן המסקנות כשהיא לעצמה אינה מיותרת, הרי הבירור שלפנינו יכול מלבד זה לסייע במדה

126

רד"צ הופמן ויקרא פרק ז

 לעצמם להקים במות יחיד שרק חזקיה הצליח לעקרן. על - כל - פנים ברור, כי ה"הוכחה" הראשונה נגד חזקת חוקי הקרבנות מתבטלת לאור המסורה התלמודית. ואפילו אם היו נוטים לזלזל במסורת התלמוד ולראותה כהנחות מזמן מאוחר, שכוונתן היתה לתאם את דרישות החוק להיסטוריה באופן הארמוניסטי, הרי גם אז מתבטלת הטענה ההיא בפני חקירה מדויקת. הרי כבר הנגסטנברג (בספרו des Pentateuchs Authentie חלק שני, עמוד 39 ואילך), הראה בעליל, כי לפי המסופר בתורה היו מקריבים קרבנות רק באותם המקומות ששם נגלה ה', מקום כזה נחשב למקדש, והאיש שהשם נגלה לו, היה זכאי לעבוד שם את עבודת כהנים. ומלבד זה הרי לאחר שהארון נשבה,

127

רד"צ הופמן ויקרא פרק יט

 להשיג שיחרורה בשתי דרכים: או שהיא נפדית או שהאדון שלה משחרר אותה בשטר. במסכת גטין לט, א מוסר ר' שמעון בשם ר' עקיבא, שתשלום הפדיון אינו גומר את השיחרור, אלא לשם שיחרור גמור דרוש עוד שטר שיחרור. אך ההלכה לא נקבעה על - פי דעתו של ר' שמעון. - "בקרת". בעצם פירושו חקירה, מכאן עונש ופורענות, בדומה ל"פקד"= בדיקה וגם הענשה. השוה רמב"ן. לדעת הראב"ע נקרא עונש המלקות "בקרת" על שם ה"רצועה של בקר" שהשתמשו בה במלקות ארבעים (משנת מכות ג, יב). השוה גם בחוקי עמורבי סעיף 202. כאן לא נקבע מי ייענש. המסקנה ממלת "תהיה" שבתורת כהנים ובתלמוד היא רק דרש,

128

רד"צ הופמן ויקרא פרק כג

 אוכל נפש ביום ראשון ושביעי של פסח (שמות יב, טז) גם כל שאר החגים (מלבד יום הכפורים)112). אם נעמיק לבחון, הרי נמצא שחכמינו צדקו. אם גם לכאורה נראה הדבר כהגיוני, שלימי החגים שבחודש תשרי ניתנה מצות "שבתון", משום שהחודש השביעי הוא חודש של שבת, הרי אין זה עומד בפני חקירה מעמיקה. אילו היו ראש - השנה וחג הסוכות מצטיינים באמת בהשבתת עבודה בתור חגים של החודש השביעי, לא היו הכתובים מסתפקים בשם ריק גרידא, אלא היו קובעים ביחס אל צו ההשבתה גם סיבה ממשית, שמבדילה בין החגים שבחודש השביעי לשאר החגים. אבל לאמיתו של דבר אין שום הבדל בין חגי

129

רד"צ הופמן דברים פרק ד

 שכינה, דהיינו ההתגלויות האלקיות. וכן מפרשים התרגומים, השוה דברי הרב מקלנבורג (בסידור התפילה שלו עיון תפלה, בהגדה של פסח). אולם יתכן ש"מוראים" פירושו כמו "נוראות", השוה י, כא; תהלים קו, כב. - אות ומופת. ראה לפסוק יג, ב. - אתה הראית לדעת. אתה באת לכלל הכרה מתוך ראיה עצמית (לא על ידי חקירה). הכוזרי מדגיש זאת באופן מיוחד ומפרש בזה את תחילת עשרת הדברות: "אנכי... מארץ מצרים". - אין עוד מלבדו. כלומר, אין שום כח מבלעדו, שאינו תלוי בו. השוה בענין זה חולין ז, ב (בנוגע לכשפים). - מן השמים. השוה שמות כ, כב. - ליסרך. יסר - ללמד ולהורות, ח, ה; תהלים צד, יב; ישעיהו

130

רד"צ הופמן דברים פרק יג

 הוא מסית אותך: 1) לעבוד אלהים אחרים "אשר לא ידעת" כלל; 2) "אתה ואבותיך", כלומר שאפילו אבותיך לא הכירו אותם, וכפי פירוש הספרי: הרי זה דבר גנאי לישראל שאומות העולם אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם; 3) "מאלהי העמים אשר סביבותיכם וגו'", כלומר, המסית לא חידש שום ענין על ידי חקירה עצמית, אלא כל מה שהוא עושה בא מתוך רצון לחיקוי גרידא. הוא רוצה לחקות את מה שראה אצל העמים "הקרובים אליך או הרחוקים ממך" וגם אותך הוא רוצה להסית לכך; "מקצה הארץ ועד קצה הארץ", האלילים האלה יהיו בכל מקום שהוא - המסית הזה אינו בוחל בהם. הוא אינו בוחר

1234567891011121314151617181920