חינה

חינה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 101 מקורות עבור חינה. להלן תוצאות 51 - 60

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


51

שרשי הי"ם הלכות מלוה ולוה פרק יג

 מחוור לע"ד כלל חדא דמילתיה דרב נחמן לא אידכר בירושלמי כלל ואיך מקשי בפשיטות על דברי מי שלא הוזכר שמו שם ואדרבא שם בירוש' קודם לזה אמרו דכשם שאין נפרעין מנכסי יתומים אלא כשרבית אוכלת בהם ה"נ בכתובת אשה גובין מהם משום מזונות ודחו טעם זה ואמרו דכתובת אשה משום חינה מפני שיהיו קופצין עליה לישאנה יע"ש וכיון דידע הירוש' טעם זה דחינה דמש"ה גובה כתובת מהיתומים מאי קא ק"ל הכא לענין נפרעת שלא בפניו כיון דמצי למימר דדוקא בכתובה משום טעמא דחינה אמרו שנפרעת שלא בפניו ואי אדרב נחמן קפריך כדברי הרבנים הנז' מאי קושייא הרי רב נחמן יהיב

52

בית יוסף חושן משפט סימן קח

 דלא לוסיף עלה בנכסי יתומים ודאי אמרו אבל מפני חששא בעלמא שמא של יתומים הוא לא שמענו. וכתב עוד ומה שכתבת שבעל האשה עשה שטר מתנה לבנו קטן מהבתים שהיו לו ולפי זה אם זכה אותו קטן באותם הבתים הוה ליה נזקקין לנכסי יתומים בודאי וכיון שמתה אשה זו בטל חינה והוה ליה כשאר חוב דעלמא דאין בית דין נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו, אם קטן זה לא זכה במתנה זו כלומר שלא זכו אחרים בשבילו שהיה כשטרי מתנות שלפעמים האב כותב לבנו ומעכבן בידו נראה לי שאע"פ שיש בה קנין לא זכה בה קטן זה שיש לי ראיות ברורות

53

כנסת הגדולה מהדורה בתרא הגהות טור חושן משפט סימן קי

 בזה שהערב אינו נפרע מהם אלא לכשיגדלו אבל הכא אי גבו מהאשה, גובה מהיתומים שאין לה ממון אחר זולת כתוב על נכסי יתומים. אין בכך כלום, דהתם דין ערב כדין אינש דעלמא שאינו גובה מיתומים קטנים עד אשר יגדלו, אבל הכא גבי אשה שדינה ליפרע כתובתה אפילו מיתומים קטנים משום חינה יכולים הב"ח לגבות ממנה והיא תגבה מהיתומים כדינה. ומטעם זה אפילו הרמב"ן ז"ל שחולק בערב וסובר דאפילו בקבלן אין נזקקין ליתומים קטנים הכא מודה שנזקקין לבע"ח שתגבה כתובתה כדינה לפרוע לבעל חוב (שלא) [שלה] הגע עצמך לאשה זו אחר שנתאלמנה לותה שלא לצורך מזונותיה והמלוים רוצים ליתפרע ממנה נאמר

54

בית מאיר אבן העזר סימן פ

 עכ"ל דודאי אף הר"י מודה שאם רוצה לומר א"נ אזי נמי יכולה לומר איני נוטלה מ"כ ואיני נותנה מותר ומטעם דלא ידעה אם יספיקו מ"י ההכרחים למזונותיה ולא בא למעט אלא כשרוצה ליתן נגד עיקר מ"י ואך בהמותר נגד המ"כ רוצה לומר בזה ס"ל דאי מפני שהמותר לתקן לו משום חינה ור"ל דלא יהי' לה איב' דמזונות וא"כ יש ליישב הסוגי' אלא שלשונו דחוק וגם להטור סי' פ"א ל"מ הכי ואולם דברי הטור בל"ז צ"ע וע"ש:סעיף דע' ח"מ והב"ש הארי' לייש' ולית' דא"כ א"י אלו מאן נינהו הא הרמ' מדייק ומצעת לו המטה ובעיקר הדברים ע' במ"ל שהאריך:

55

כסא דוד דרוש א - לשבת זכור

 לעשות לכפר עליכם ופתח אוהל מועד תשבושמות רבה פ' ל"ג. נבחר שם מעשר רב מכסף ומזהב חן טוב נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן א"ר יאשיה מה עשה אותו רשע הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש א"ל הקב"ה חייך נבחר מכסף וזהב חן טוב חינה של אסתר דכתיב ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה.מלך אחד המיוחד ששכר פועלים לבנות ולנטוע ולהשביח פרדס א' שיהיה נטוע נטעי שעשועים וכל אילן דמרגג וכגנה זרועיה תצמיח מסודרת מהודרת מסויידת ומכויירת וי"פקד המלך זו היא נטירה לשמור ולנצור ההוא פרדסא וביתא קמיה משמרת הבית מסחור. וקבע את קובעי"הם

56

כסא דוד דרוש ו - לשבת זכור

 לישראל ורב חסד כי זה הכסף נהפך לך העץ ונצולו ישראל ובזה אפ' מאז"ל ש"ר פ' ל"ג נבחר שם מעושר רב נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן מכסף ומזהב א"ר יאשיה מה עשה אותו רשע הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש א"ל הקב"ה חייך נבחר מכסף וזהב חינה של אסתר דכתיב ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה וי"ל הרבה ומהביאור יובן ונמצא דהמן היה רוצה לפגוע הדין אך להשביע עיני אחשורוש עשה המצאה כי עשרת אלפי ככר כסף נתן זהב בתוכם להמשיך הדין. וכתב הר"א מגרמיזא כי מרדכי היהודי גי' שדי וידוע כי שדי משדד כחות

57

רוח חיים דרוש י שבת זכור

 שי ובספר דברי אמת כ"י להרב עיר וקדיש מהר"ר שלמה עדני ז"ל כתבו בריש) ולפי דברי מהר"י לומברוזו שהעידו עליו שהיה מופלג בדקדוק צריך להבין למה כתוב בדלת. גם נבין מאמר (ש"ר פל"ג) נבחר שם מעושר רב נבחר שמו של מרדכי מעושרו של המן וכו' מכסף ומזהב חן טוב נבחר חינה של אסתר וכו' ע"ש. ונקדים אשר כבר כתבנו בכמה דוכתי מ"ש הגאון מהר"ר יונתן ביערות דבש (ח"ב דף פ"ח) במשז"ל (מגילה טז, א) דאמר המן למרדכי אתא מלא קומצא דידכו ודחי עשרת אלפים ככר כסף דידי דיש להבין מה ענין קומץ של קרבן לה' לעשרת אלפים ככרי כסף שנתן

58

סידורו של שבת חלק א שורש א ענף ג

 כפשוטו שהוא הרחיצה מכל ליכלוך וטינוף ואח"כ הסיכה ולהתלבש בבגדיה שהוא כדי להתנאות לפניו. והי' קשה לרז"ל בגמרא דידן על מה שהוצרכה להזהירה שתשים שמלותיה עליה ואח"כ לירד הגורן וכי ס"ד שהיתה הולכת ערומה אליו אל הגורן. וע"כ ארז"ל אלו בגדים של שבת שהוא ללבוש שמלות הנאות המיוחדים לשבת להגדיל חינה עליו. ולכן לא הקשו בגמרא דידן וכי ערומה היתה כי היתה ערומה בעת הרחיצה. וע"כ היתה צווי נעמי אליה כפשוטה לרחוץ ולסוף וללבוש בגדי שבת כדי שתשא חן וחסד לפני בועז כנ"ל ורש"י ז"ל נקט ל' המדרש כי לדברי המדרש נכון להקשות כן כאשר יבואר. והשני שהוא שתרד עמה

59

עבודת ישראל ליקוטים לאבות פרק ו

 להתקשט בהם בכל עת ורגע, ובכל יום ויום בקישוטים שונים כדי להעלות נחת רוח לפניו יתברך ויעלת חן, כדאיתא (יומא לה ב) בגדים שלבשה בהם שחרית לא לבשה ערבית (צריך לומר שרמז מה דאיתא בזוה"ק (תיקו"ז תיקון כב) לבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא וכו' עיין שם) כדי להגדיל חינה ואהבה יתירה יתרבה תמיד, ודבר זה מושרש בכל אדם. לכן אם האדם אינו עוסק בתורה ועוזבה, נמצא שהיא אשה יפה בעבור שדבר זה מושרש בו ומחויב בדבר ועבורו נברא. וסרת טעם, בהיותו מפסיד ועוזב כל זאת ואינו משגיח כלל בדבר. אבל צריך האדם להיות שקוד על זאת ויבחין תמיד

60

ארעא דרבנן הקדמה

 כן לא תמצא שום חילוק בדבריהם, דליכא למימר מה לפלוני שכך וכך יש בו, תאמר בזה שאין בו, משום דאמרינן היא גופא תיתי וישוו בכל, אלא בכל דבר גזרו לפי הנראה בעיניהם, ואין ללמוד זה מזה, וכמ"ש התוס' דנדה [לג ע"ב ד"ה ורמינהו] ובכתובות פ"ד [ע"א] ד"ה לכתובות אשה [משום חינה], ע"ש. ומהאי טעמא אין דנין ק"ו מהלכה לדעת הרמב"ם ז"ל דהלכה למשה מסיני הוי בכלל דברי סופרים כמו שיתבאר במקומומ. עוד כלל גדול השמיעונו בעלי התוס' במנחות דף ל"ח [ע"א] ד"ה אם הקדים, דבדאורייתא אין חילוק בין לכתחילה לבדיעבד כמו שיש בשל דבריהם, ויש סוגיאות בש"ס הפך זה

1234567891011