חינה

חינה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 101 מקורות עבור חינה. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

ספר התרומות שער יד חלק א

 אלמנה ניזונית מנכסי יתומים כל זמן שלא גבתה כתובתה. ובערכין קא מקשי והא הפסידה מזונותיה כשתבעה כתובתה בבית דין. ומשני כיון דאיזדקקינן לה מעיקרא מיזדקקינן לה לבסוף. פירוש, כיון שהוזקקנו לשמוע תביעתה להנאת היתומים שתפסיד מזונותיה נזקקין אנו לה לבסוף להגבות כתובתה.ואסיקנא בגמרא דטעמיה דר' יוחנן אף משום חינה, וכדאמרינן מרימר אגבי כתובתה מנכסי דיתמי, אקשו ליה והא אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים כו' ור' יוחנן אמר לכתובת אשה נזקקין, ואף ר' יוחנן לא אמר אלא באלמנה דקא מפסדא מזוני אבל גרושה לא, אמר ליה ההיא דר' יוחנן אף משום חינה מתנינן לה. פירוש, כשתטול כתובתה יהיה

42

מאמר מרדכי - שביעית מאמרים סימן יג

 ורד"). ישנם פרחים שריחם ערב, ועיקר מטרת גידולם הוא לריח, וישנם פרחים שמשמשים לנוי, ואפילו שאין להם ריח וגם לא משמשים לטעם, אבל צבעם וצורתם יפה ונאה - ושלוש המטרות הנ"ל קיימות בפרחי הורדים והשושנים.ובפירוש ר"ע מברטנורא מבאר: "ורד - שושן. והכופר - הוא שקורים לו בערבי: אלחנ"א", והיינו אותו צמח ה"חינה" שמורחים על הידיים בערבי חתונות. גם הרמב"ם בפירוש המשניות הסביר כן, והוסיף שהוא מלשון הפסוק (שיה"ש א', י"ד): "אשכול הכופר". ומביא הר"ע מברטנורא שם פירוש אחר: "וי"א שהוא בושם שקורין: גרופולי", והרמב"ם קרא לו בפירושו השני בשם: "אלקרנפל", והכוונה לציפורן שמשתמשים בו לריח (במוצ"ש) ולמאכל ולכאבי שיניים (ובצרפתית נקרא עד

43

ספר מצוות גדול עשין סימן צו

 במלוה אע"פ שהיא בשטר ואע"ג שגבו קרקע בחוב אביהם (לשון רמב"ם ה"ה). אמנם לגבי אשה חשבינן מלוה מוחזקת בפרק הכותב (כתובות פד, א) דתנן מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהם, ומפרש רבי יוחנן לכתובת אשה משום חינה, רבי עקיבא אומר ינתנו ליורשין שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה, ואם לא שצריכה שבועה הייתה גובה אף לרבי עקיבא אבל לפי שצריכה שבועה גובין היורשין ושוב לא תגבה האשה מהן דהוו להו מטלטלין דיתמי ואם גבו קרקע היא חוזרת כבעל חוב וגובה אותה בשבועה, ואחר תקנת הגאונים

44

בית אלוקים למבי"ט שער היסודות פרק לג

 ומעלה בשאר הספרים יותר מקדושת ב' הספרים הראשונים, גם כי יש בהם מהסיפורים שנראים דברים קלים והם חמורים לפי האמת.והטעם השני להיות קדושה בסיפורים כמו במצות התורה, הוא כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה היא ויש צירופי שמות בסיפורים כמו בשאר התורה, כמו שהוא ידוע ליודעים חינה של תורה, ואני אומר לפי דרך זה כי מה שאמר כי כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, הוא, כי האותיות הנכללות בשמות שאינם נמחקים הם י"ב אותיות יה"ו, אד"נ, ל"מ, ש', צב"ת, ובסדר האל"ף בי"ת הן א"ב דה"ו י' למ"נ צ' ש"ת, והאותיות שאינן נכללות בשמות הן עשרה, ג' זח"ט

45

דרך המלך (רובי) הלכות אישות פרק ג

 בביאה וכס' רבינו ז"ל ומן האמור בזה אתה תחזה כמה תמוהים דברי מרן מאור הגולה רש"י ז"ל שכתב בפ"ק דכתובות ד"ג ד"ה שויינהו רבנן וכו' והמפרש וכו' בא להתיר אשת איש לעלמא בלא גט ולא מצינו זאת בש"ס ע"כ ודברי רבינו רש"י ז"ל תמוהי' היכי כתב שלא מצינו זאת עדיפא חינה הול"ל שבש"ס מבואר מסוגין דיבמות ובקדושין שקדושיו קדשין גמורים וממילא צריכה גט בלי ספק וצ"ע:וראיתי להפר"ח במים חיים ע"ד רש"י הללו הוקשה לו ז"ל מההיא דס"פ האשה שלום דאמרי' התם מאי קידש קידש בביאה וכן ממ"ש בסנהדרין די"א יע"ש הן אמת דמההיא דסנהדרין קו' ליכא כלל דאיכא למימר

46

עמק המלך הלכות אישות פרק יא

 בעיני כל בני אדם כבעולה אעפ"י שאינה בעולה לפיכך אין זה מקח טעות דבשלמא הנושא אשה בחזקת בתולה שלא נשאת וכ' לה מאתים הרי לשם בתולים לקחה ובשביל בתוליה כתב לה מאתים נמצא כל מקחו מקח טעות אבל נשא בתולה מן הנשואין לא כתב לה אלא כבעולה מפני שכבר בטל חינה ואין אדם רוצה ללוקחה אלא בדמי בעולה לפיכך אין זה מקח טעות שאף אם הי' יודע שהיא בעולה ג"כ הי' נושאה וכ' לה דמים הללו ובלישנא בתרא אמרי אנא אעדים סמכי כלומר אעפ"י שהיתה דינה כבעולה לענין כתובה מפני שאין עלי' קופצים אני הי' סובר שהיא בתולה כמו שאמרו

47

פרי האדמה הלכות מלוה ולוה פרק יב

 על פה אינו נגבה מן היורשים אלא באחד מג' דברים כו' ואין נפרעים מיורשים קטנים בין בנים או אחים וכיוצא אפי' ששטר מקויים ונאמנות ובכל תנאי שבעולם אין גובין אלא אם כן היה באחד מג' דרכים גם זה וכן נפרעי' כתובת אשה עיין סימן ק"י סעיף א' וכתב הסמ"ע משום חינה יע"ש ובאחד מג' דרכים הנז' גובין אפי' מלוה על פה רק דמלוה תוך זמן צריך שנתקבל העדות בחיי אביהם שהיא תוך הזמן שאל"כ אין מקבלין עדות על קטן שלא בפניו ואין נפרעים אפי' מהגדולים אלא מזבורית שם דין ח"י וטעם דאין נפרעים מהקטנים משום חשש התפס' צררי אבל נזקקין

48

קובץ על יד הלכות אישות פרק יא

 נראה עי' בתוס' שם מה שמקש' על ר"א הא איכא עדים כאן שלא נבעלה אפי"ה אינו סומך על דבריהם שסובר דלשבחה אומרים כן ע"ש והרשב"א תי' דהכי קאמר שבחזקת בתולה נשאה כמ"ש העדים ואעפי"כ אין כאן מקח טעות כיון שיודע שכנסה הראשון לשם נשואין הרי היא בעיני כל כבעולה שבטל חינה ולא לקחה אלא בדמי בעולה ע"ש והנה סברת הרשב"א נכונה למ"ד כתובה דרבנן אית לן למימר כיון שנשאת ובטל חינה שוב לא תקנו לה כתובה מאתים אבל למ"ד כתובה מה"ת וילפי' מכמוהר הבתולות באיזה סברא יכול להפקיע ממנה כתובתה המחויב לה מה"ת דהא כל זכות שנתן לה התורה הוא

49

שולחן המלך הלכות אישות פרק יא

 וה"א דכנשואה דמייא קמ"ל עכ"ל. וצ"ל דסבירא להו דתנא לא זו אף זו קתני דאל"כ תיקשי אמאי נקט אלמנה וגרושה ליתני חלוצה וכ"ש אלמנה וגרושה אלא ודאי דס"ל דלא זא"ז קתני. וכן כתב הר"ב ז"ל בשי' מקו' וז"ל בתולה וכו' לא זו אף זו קתני ל"מ בתולה אלמנה דלא בטל חינה כלל אלא אפי' גרושה וכו' ול"מ גרושה וכו' אלא אפי' חלוצה וכו' יע"ש:ולכאורה נראה דזהו הוי הפך מ"ש התוס' בריש האיש מקדש דבשתי תיבות לא שייך לומר לא זו אף זו קתני וא"כ היאך סביר' להו הכא דהוי דומיא דבו ובשלוחו דאמרינן לא זא"ז קתני. ולדעת הרב בצלאל

50

שער המלך הלכות ערכין וחרמין פרק ו

 והיא אינה רוצה כמ"ש רש"י ז"ל לעיל וסיפא מצי איירי נמי בניזונית ממש ואפי"ה אינו קדוש מחיים כיון שאינו מעלה לה מעה כסף וכמו שהקשה הרמב"ן ז"ל והביאו מוהר"ב ז"ל יע"ש: אמנם אם נאמר שדעת רש"י ז"ל דבמותר אינה יכולה לומר איני נוטלת ואיני עושה כו' משום דמותר תקנו משום חינה אתו כהוגן דברי רש"י ז"ל משום דאי מוקמינן לה אפכא באינו מעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף וס"ל לרב דמזונות תקנו תחת מותר אם כן ע"כ סיפא איירי באינו רוצה להעלות לה מזונות דאי רוצה להעלות לה מזונות מחיים נמי קדוש כיון שיכול לכופה ליתן לו המותר כנגד

1234567891011