חולה

חולה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 11209 מקורות עבור חולה. להלן תוצאות 111 - 120

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


111

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וזאת הברכה

 הימים= א כט) כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה, והלא כבר נאמר (תהלים לז) קוה אל ה' ושמור דרכו ומה ת"ל ואין מקוה אמר דוד רבש"ע לכל המדות אדם מקוה אם הוא עני הוא מקוה עד שיעשיר אם הוא חלש מקוה לחיות גבור חולה מקוה עד שיתרפא חבוש בבית האסורים מקוה עד שיתירוהו אבל יום המיתה אין לו תקוה שינצל ממנו שהרי הקב"ה דבר עם משה פנים בפנים ולא יוכל להציל עצמו מן המיתה, וכן אמר שלמה הכל כאשר לכל וגו' (קהלת ט), אמר רבי חנינא רוח פסקונית יש לה רשות לדבר לפני

112

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות פב

 פב(דף מ"ח, ע"א). ר' יצחק נפחא פתח מזבח אדמה תעשה לי וגו', אבא אליך וברכתיך (שמ' כ', כ'). אמ' הב"ה: מי שהוא זובח עולה או שלמים אני נגלה אליו ומברכו, אברהם שזבח עצמו לפני עאכ"ו. לכך נאמ' וירא אליו י"י באלוני ממרא. ילמדנו. בנוהג שבעולם כשהתלמיד חולה והרב הולך לבקרו, התלמידים הולכים תחלה ואו' שליחות הרב לחולה שהרב הולך לבקרו, ואח"כ בא הרב לבקרו. והב"ה אינו כן, כשמל אברהם והיה מצטער מן המילה, אמ' הב"ה למלאכי השרת: נלך ונבקרו, עד שהמלאכים הולכים לבקרו, קדמן הב"ה, שנ' וירא אליו י"י באלוני ממרא ואח"כ וישא עיניו וירא וגו', (בר' י"ח, ב')

113

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קפג

 מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קפג(לבר' מ"ח, א' - ב'). הנה אביך חולה. מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה ומצוה בשעת מיתה, אלא כשהיה בא עת פטירתו היה מתעטש ונפשו יוצאה מנחיריו, עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים על זאת, אמר לפני הב"ה: רבון כל העולמים, אל תקח נפשי ממני עד שאני מצוה על יוסף ועל בני ביתו, ונעתר לו, שנ' ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. לפיכך חייב אדם לומר לחברו בשעת עטישותיו: חיים, שנהפך מות העולם לאור, שנ' עטישותיו תהל אור (איוב מ"א, י'). פרקי ר' אליעזר, ובשוכר הפועלים, ובחופת אליהו, ובילמדנו, ובבראשית רבה,

114

אגדת בראשית (בובר) פרק לח

 אגדת בראשית (בובר) פרק לחפרק ל"ח נביאים.[א] והמלך דוד זקן בא בימים (מ"א =מלכים א'= א א) זש"ה וקוי ה' יחליפו כח (ישעי' מ לא), אמרו רבותינו שלש עשרה שנים עשה דוד חולה ומוטל במטה, ושבעה כרים היו מחליפים מתחתיו בכל יום, ממה שהיו ממסין, שנאמר יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה (תהלים ו ז), אלו שלש עשרה שנים שהיה מתיסר, בשביל שעשה אותו מעשה, וכל שונאיו היו אומרים אימתי הוא מת זה שנאמר אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו (שם /תהלים/ מא ו), עד שביקש רחמים מלפני הקב"ה, ואמר לפניו רבונו של

115

אגדת בראשית (בובר) פרק פד

 כשאון מים וגומר (ישעי' יז יב), ולא עוד אלא כמה א"ה הורגין בהן בישראל בשביל להחזירם מאחר הב"ה, וכנסת ישראל אומרת להן אין אני יכולה לכפור בו, שנאמר ומעי המו עליו (שה"ש =שיר השירים= ה ד), נפשי יצאה בדברו (שם שם /שיר השירים ה'/), משדבר בסיני שמע נפשי, והרי לבי חולה עליו, שנאמר כי חולת אהבה אני (שם /שיר השירים/ ב ה), אמרו לו א"ה מה דודך מדוד וגו' (שם /שיר השירים/ ה ט), אמרה להן הרי אני מונה לכם שבחו ופורטת לפניכם מעשיו, ואתם יודעים שלא לחנם חוזרני אחריו, דודי צח ואדום (שם שם /שיר השירים ה'/ י), צח

116

מדרש שמואל (בובר) פרשה ד

 עולמן של לוים אלא חמשים שנה, דכתיב ומבן חמשים שנה וגו' (במדבר ח' כ"ה), והא אינון חמשין ותרתין, אמר רבי יוסי בר אבין שתים שגמלתו. (רבי עקיבה פתח אנוש כחציר ימיו (תהלים ק"ג ט"ו). מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבה שהיו מהלכין בחוצות ירושלים והיה עמהן אדם אחד, פגע בהם אדם חולה, אמר להן רבותי אמרו לי במה אתרפא, אמרו לו קח לך כך וכך עד שתתרפא, אמר להן אותו האיש שהיה עמהן מי הכה אותו בחולי, אמרו לו הקדוש ברוך הוא, אמר להן ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאין, אמרו לו מה מלאכתך, אמר להן עובד

117

מדרש שמואל (בובר) פרשה ז

 הבאין מבית שאן, אם (מתפחין) [מתפחמין] אחד (עם אחד) מהן בכמה דמים הוא עשוי, וכלי פשתן הגסין הבאין מארבל אם (מתפחין) [מתפחמין] אחד (עם אחד) (מה) [כמה] הוא (ומה) [וכמה] הן דמיו [משל למה הדבר דומה] לשנים שנכנסו לחנות, אחד אוכל פת נקיה בשר שמן (ויין) [ושתה יין] ישן, ויצא חולה, ואחד אוכל פת קיבר וקיטנית ושתה צונן ויצא בריא, כך ראיתה מימיך חמור וחכא בית עליו, גמל וחכא בית עליו במי היסורין מצוין בבני אדם, תני רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא, תני רבי מאיר לפי מה שהיתה ערמתו של נחש כך היתה מכתו לפי שכתוב והנחש היה ערום מכל

118

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ט

 מיתת צדיקים, בני אל חי, שמוסרים נפשם למיתה על יחוד השם, ואינן דומין למתים אלא לחולין, וכן אמר שלמה השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני (שה"ש =שיר השירים= ה ח), ומה חולי יש כאן, לא מיחוש ראש, ולא מיחוש מעיים, וממה אני חולה, מאהבתו של הקב"ה שנאמר כי חולת אהבה אני (שם /שיר השירים/ ב ה), ולא חולי בלבד, אלא אפילו על מות, על מיתה, שנאמר לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך (שם /שיר השירים/ א ג), שאהבו עליך למות, שנאמר כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מד

119

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור כט

 ה'], שמונה עשרה פעמים, כנגדן תקנו שמונה עשרה ברכות שמתפלל אדם בכל יום, ואין כולן שבחו של הקב"ה, אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות, ושתים עשרה לצרכו של אדם, ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה אלא שבע, כנגד שיש בה שבע הזכרות, אבל בחול מתפלל אדם שמונה עשרה, שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, נזכר ברכת חולה והוא מיצר, והשבת נתנה לעונג לקדושה ולמנוחה, ולא לצער, הדא הוא דכתיב שבע ביום הללתיך (תהלים קיט קסד)].

120

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור מא

 מאכילה כל מעדני עולם, ועבר עליה יום אחד ואינה אוכלת, היא מעונה, ורוצה לצאת מן הגוף, כיון שאתה משביעה, מיד היא מתיישבת ונוחה ועומדה, מעלה עליך הכתוב כאילו אתה נתתה לו.[ה] [מא, ד] ה' יסעדנו על ערש דוי. וכי יש ערש של דוי, ומהו ערש דוי, אדם חולה יום ראשון, צריך תפלה, וכן ביום שני, וכן ביום שלישי, ביום רביעי אמר לו דוי הוא, אותה שעה אמר הקב"ה הרי נעשה דוי בעיני כל אדם, עכשיו אני מעמידו, לכך נאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. מהו כל משכבו הפכת בחליו, כל מה שחטא כל הימים שהוא עומד על רגליו, הקב"ה

1234567891011121314151617181920