חובל

חובל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 2886 מקורות עבור חובל. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

משנה מסכת בבא מציעא פרק ט

 עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר (דברים כ"ד) ולא תחבול בגד אלמנה החובל את הרחים עובר בלא תעשה וחייב משום שני כלים שנאמר (דברים כ"ד) לא יחבול רחים ורכב ולא רחים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר (שם /דברים כ"ד/) כי נפש הוא חובל:

2

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת בבא מציעא פרק ט

 שם ושם שיש לו. א"ר לא הוא גרם לעצמו על כל שם ושם שיש לו. מישכנו וחזר ונתן לו מידת הדין בידו שיהא גובה מנכסין משועבדין ואם מחזיר לו לאי זה דבר שמישכנו הוא ממשכנו. פירש ר' שמא תבוא שמטה וישמיט או שמא ימות הלה ונמצאו המטלטלין ביד היורשין. תני חובל כסות יום בלילה וכסות לילה ביום מחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה. כר וסדין שדרכן לכסות בלילה חובלן ביום ומחזירן בלילה קורדום ומחרישה שדרכן לעשות בהן מלאכה ביום חובלן בלילה ומחזירן ביום. א"ר לא זימנין דתיפתר ההן קרא לא תבא עליו השמש לא תדנח עלוי שמשא וזימנין דתיפתר

3

ספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשה יב תחילת פרק כב

 שאיפשר לדעתן דברי' שאי אפשר לדעתן כגון המערב מים ביין, גלוביא בשמן, מי מעיין בדבש, חלב חמור בקטף, קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון, מנין, תלמוד לומר על שקר, על כל דבר שיש שקר.(ח) או מה אילו מיוחדים שאין נזיקים של ממון דברים הנזיקים כגון חובל אדם באדם קנין בקנין, אדם בקנין, קנין באדם מנין, תלמוד לומר על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה.(ט) או מה אילו ואילו מיוחדים דבר שמשלמים עליהם את הקרן תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה והאונס והמפתה והמוציא שם רע מנין, תלמוד לומר ומעלה מעל בה' ריבה.(י) אחת בה ובהנה או הרי

4

ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רעב

 ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רעב (ו) לא יחבל ריחים ורכב, אין לי אלא ריחים ורכב המיוחדים מנין לרבות כל דבר תלמוד לומר כי נפש הוא חובל, אם כן למה נאמר ריחים ורכב, מה ריחים ורכב מיוחדים שהם שני כלים ומשמשים מלאכה אחת וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו כך כל שני כלים שמשמשים מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. כי נפש הוא חובל, להגיד מה גרם סליק פיסקא

5

ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רפא

 צריך והלא כבר נאמר +דברים טז יט+ לא תטה משפט ולא תכיר פנים אלא מלמד שכל המטה דינו של גר עובר בשני לאוים ואם היה גר יתום עובר בשלשה לאוים. ולא תחבל בגד אלמנה, בין עניה בין עשירה ואפילו היא כמרתא בת בייתוס. רבי שמעון אומר דברים שאתה חובל באיש אין אתה מחזיר לאשה שלא תהא הולך ובא אצלה שלא להשיאה שם רע סליק פיסקא

6

מדרש תנאים לדברים פרק יט

 ר' יהודה אומר כת הראשונה נהרגת והשניה פטורה שאין זו אלא אסטסיס: והנשא' ישמ' ויר' מלמד שצריכין הכרזה: ולא יוסיפו לעשות כד' הר' הז' בקרבך באחד מבתי דינין:פסוק כא(כא). ולא תחוס עיניך נפש בנפ' עין בעין הרי זו אזהרה שלא לחוס על הורג חבירו או חובל בו אין לי אלא דיני קנסות דיני עונשין מנ' ת"ל ולא תחוס עיניך: ומנ' שהמבייש משלם ממון נאמר כאן ולא תחוס עי' ונאמר להלן (כה יב) לא תחוס עי' מה להלן ממון אף כאן ממון: ולא תחוס עי' נפש בנפש עין בעין כי תצא למלחמה מיכן היה ר' עקיבה אומר אין בעלי

7

מדרש תנאים לדברים פרק כד

 נאמר לפי שהו אומר (שמות כב כה) אם חבל תח' של' רע' שומע אני אף הרחים ורכב במשמע ת"ל לא יחבל רח' ור': לא יח' רח' ור' לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אין לי אלא רחים ורכב המיוחדין מנין לרבות כל דבר ת"ל כי נפש הוא חובל אם כן מה ת"ל רחים ורכב מה רחים ורכב המיוחדין שהן שני כלים ועושין מלאכה אחת וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו כך כל שני כלים שמשתמשין מלאכה אחת חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו הרי שהיו לו חמש רחיות ואינו צריך (לאחת) [

8

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א

 טובים, ר' אחא בשם רבי תנחום ברבי חייא, שני שמנים הם, שמן כהונה ושמן מלכות, ורבנן אמרין שתי תורות הן, תורה שבכתב ושבעל פה, א"ר יודן שמן תורק שמך, שמן מתגדל על כל מי שהוא עוסק בשמנה של תורה, היא דעתיה דרבי יודן דאמר (ישעיה י) וחובל עול מפני שמן, חובל עולו של סנחריב מפני חזקיהו וסייעתו שיהיו עוסקין בשמנה של תורה, דבר אחר שמן תורק שמך, מה השמן הזה מר מתחלתו וסופו מתוק, כך והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד, מה השמן הזה אין משתבח אלא ע"י כתישה, כך ישראל אין עושין תשובה אלא ע"י יסורין, מה השמן הזה

9

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כט - בכה תבכה בלילה; איכה ישבה בדד; נחמו

 על ירושלים, בכיה על נהרות בבל כמ"ש על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו' (תהלים קל"ז א') בכה תבכה בוכה על עצמה ובוכה על שפירש מהם ירמיה, למה, שהיה מיקל את העול מעליהם, מה היה עושה, היה נותן את הקולר על צוארו, והיה נבוזראדן מסירו והיה אומר לו (חבול) [חובל] אתה בנפשי, שלא ישמע המלך ויאמר לי וכי לא פקדתיך עליו, שנאמר קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו וגו' (ירמיה ל"ט י"ב), א"ל שלשה דברים אני רואה בך, נביא של שקר, ורוצח, ומבעט ביסורים, אמר לו לא על ילדיך אמר הקב"ה שהמקום צריך ליחרב, אמר לו על ידי

10

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני

 משקין ולא כלים במשא והנושא ולא הנישא לכך נאמר המה מטמאין ולא אחרים:[יא, כט] וזה לכם הטמא. תנן התם במסכת טהרות אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וכו' ותנן במסכת שבת שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהן חייב [דף לב עמוד א] לפי שיש להן עורות וכשהוא חובל בהן בשבת חייב שהוא צובע את העור. החולד והעכבר הזכירם בפרט לפי שאלה מטמאין אדם וכלים. וזה לרבות שיטמא דמו כבשרו. החולד והעכבר. מה חולד שהוא בארץ אף עכבר שהוא בארץ יצא עכבר שבים שנא' על הארץ ומנין אפילו ירד לים שהוא טמא שנא' השרץ. (כשרץ) [בשרץ] להביא עכבר שחציו בשר

1234567891011121314151617181920