המגיד

המגיד מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 16207 מקורות עבור המגיד. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

אברבנאל ויקרא פרשת אחרי מות פרק טז

 את השעיר היה מוציא אמורי הפר והשעיר שהכניס דמם לפני לפנים ונותן אותם בכלי להקטירם על המזבח והשאר מגופיהם משלח לבית הדשן לשרפה כי כמו שהשעיר היה משולח חוץ לחומה כן פר החטאת ושעיר החטאת היו נשרפים חוץ לחומה והנושא אותם והמשלח את השעיר היו מטמאים וטעונים כבוס בגדים. ובבא המגיד שהגיע השעיר המשתלח המדברה היו יודעים זה מהרה עם היותו י"ב מילין מירושלם לפי שהיו בדרך מגדלים וצופים עליהם ומניפים בסודרם זה לזה באופן שבזמן מועט היה נודע הדבר בירושלם אע"פ שהאיש עתי לא היה חוזר באותו יום וגם אחז"ל שהיה לשון של זהורית תלוי בפתחו של היכל ובהגיע

42

אברבנאל דברים פרשת ואתחנן פרק ו

 לא צוו הם מאוכלי הפסח. ולענין החקה אשר במצוה הזאת השיבו ויצונו ה' לעשות את כל החקי' האלה וכמו שפירשתי. ולהיות החקים ההם מהעדות והחקים והמשפטים נכללים במצות הפסח כלם. לכן אמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת בלשון יחיד רוצה לומר מצות הפסח. האמנם אמר המגיד אף אתה אמור לו כהלכות הפסח. רוצה לומר אף מלבד אותה התשובה הנאמרת בפרשת אתה אמור לו שאר ההלכות שיש בענין הפסח עד הדבר הקטן שהוא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ובזה הבן החכם יבין וישכיל כי יש לאלוה מלין ושיש במצוה ההיא כפלים לתושיה ממה ששאל:

43

אברבנאל דברים פרשת כי תבוא פרק כו

 הבאת הבכורים והוא למה הטריח הקדוש ברוך הוא לבעלי הנחלות לבא מדרך רחוקה עם דבר מועט מהפירות. ומה כל החרדה אשר זכרו חז"ל במסכת בכורים פ"ג ובפרק קמא (ד' ל"ג) דקדושין שהיו חרדים לקראתם בכל עיר ועיר אשר היו מגיעים שמה. וכמו שיתבאר בפי' הפרשה:הספק השני בדברי המגיד. אם ראשונה באמרו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ. ולא הגיד דבר עד פה עד שנדחק הרמב"ן לפרש בפי' הזה שהבאתי הגדתי ומה בא להודיע בהגדתו כי באתי אל הארץ. ושנית באמרו והניחו לפני ה' כאלו המניח הוא הכהן. ואחרי זה בא' ההגדה ואמר והנחתו לפני מזבח וגו'. כאלו

44

אברבנאל דברים פרשת וזאת הברכה פרק לד

 לקבל השפע. והענין שמשה לא היה מנבא על ידי כח המדמה. ובלעם היה כל ענינו דמיוני. וכן זכרו ההבדל השני שהוא מצד המשפיע ר"ל היות נבואת משה מהסבה הא' בלי אמצעי. וזהו הנרמז באמרו פה אל פה אדבר בו. אמנם בלעם היה לבד שומע אמרי אל שהוא כנוי לכח הקסם המגיד אליו העתידות או אמור אל השכל הפועל הדובר בו והסתכל אמרו פה אל פה ולא אמר פה אל אזן כי העיר על שלילת האמצעי כי כמו שמרע"ה היה מדבר בפיו מבלי אמצעי. ככה דבור הש"י אליו היה ממנו בלי אמצעי. ואל זה הדמוי אמר פה אל פה. וזכרו עוד

45

אברבנאל שמואל א פרק יג

 כן שאול בעת המשחו בן ששים שנה, לפי שאי אפשר שיהיה בעת הולידו את אישבשת (אחרי שכבר היו לו שלשה בנים ושתי בנות) כי אם בן כ"ד שנה, ואם היה שאול בן ששים שנה בהמשחו איך קראו הכתוב בחור וטוב? והיה הוא עדין בבית אביו והוא שלחו לבקש האתונות, ואמר המגיד והנה נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני, וכל זה באמת לא יסבול היותו מבן ששים שנה, ואי אפשר אם כן שתהיה המלכתו על ישראל שתי שנים ולא עוד:השאלה השנית במה שייחס שמואל לשאול עון פלילי במה שהעלה העולות בגלגל, ואמר נסכלת כי לא

46

אברבנאל שמואל א פרק כג

 כב) ולכן לכו הכינו עוד ודעו וראו את מקומו אשר תהיה בו רגלו, ר"ל חפשו וראו ודעו את מקומו אשר הוא יושב בו בכוון, ולא תסמכו על דברי שומע כי אם מי ראהו שם, והודיעם למה יזהירם כל כך עליו, באמרו כי אמר אלי ערום יערים הוא, ר"ל שאמר אדם המגיד לשאול שאינו שוקט במקום אחד אבל ערום יערים, מתנועע מן זן אל זן והיא ההערמה. או יהיה פירושו שדוד היה אומר פעמים רבות לשאול בעודו עמו כאשר היה שואלו איך היה מכה הפלשתי? ואיך היה נשמר מהם? היה משיבו שערום יערים ובערמה ובתחבולה היה בא אליהם, ואולי יעשה עתה

47

אברבנאל שמואל א פרק כה

 בן בליעל מדבר אליו, ר"ל נבל הוא בן בליעל לשידבר אליו אדם ולהחזירו מכוונתו. וגם יתכן לפרשו על דוד, יאמר עם היות דוד איש תם וישר, הנה הוא מרגיש כ"כ בקלון שיהפך לבן בליעל כשידברו אליו זה, כי יבא עם כל חילו להשמיד להרוג ולאבד. ולא פירשתי בן בליעל על המגיד הדבר לדוד, לפי שהיו עשרה, ואיך יאמר עליהם והוא בן בליעל? (יח) וזכר הכתוב שאביגיל התפעלה מדברי הנער ובמהירות רב לקחה מאתים לחם ושנים נבלי יין וחמש צאן עשויות, רוצה לומר מתוקנות כראוי, או ר"ל בריאות ושמנות. וכתב רש"י בשם ר' קלונימוס מרומ"י שהיו ממולאות בשר דק וביצים, וחמש

48

אברבנאל שמואל ב פרק טו

 לו כתב מצותו לשני אנשים שיבחר שילכו עמו, והיה מראה הכתב ההוא לשני אנשים ואח"כ לשני אנשים אחרים ולא היו יודעים אלו מאלו, כן עשה עד שהיו מאתים איש קרואים והולכים לתומם, קרואים מדוד והולכים לתומם מאבשלום. (ועיין מזה ג"כ בירושלמי דסוטה פ"א דף י"ז ע"ב):(יג) ויבא המגיד אל דוד לאמר וגו'. יגיד הכתוב שכאשר בא המגיד אל דוד הודיעו מה שהיה, ר"ל שמלך אבשלום והיה לב ישראל אחריו, (יד) ודוד אמר אל עבדיו קומו ונברחה כי לא תהיה לונו פלטה וגומר, ולא אמר שימיתהו אבשלום אבל אמר שלא יהיה להם פלטה ממנו שם כי יאסרם ויקחם, ולזה אמר

49

אברבנאל עמוס פרק ד

 אויבו יבא עליו ויכין עצמו כדי להשגב ממנו כן הכון אתה לקראת אלקיך שהוא יוצא להלחם בך, (יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ואמר יוצר הרים כנגד הר שמרון ושאר ההרים סביב לו, ובורא רוח רוצה לומר רוח בני אדם הוא יתן ברוח סנחריב לבא להחריב הר שומרון והוא המגיד לאדם מה שיחו כי הוא המדבר דבריו לנביאים כדי שיתרו בכם, ויהיה לפירוש זה מה שיחו חוזר להקב"ה שהוא מגיד לאדם שהוא הנביא מה שיחו ורצונו של האל יתברך, והדבר הזה אשר יעשה השם יתברך לך הוא שיעשה השחר עיפה כלומר השחר ברב נוגהו ישוב עיפתה כמו אופל צלמות

50

אברבנאל מלאכי פרק ג

 יאשימו על דבר מגונה שדברו בסתר ישיבו ויאמרו לדובר בם מה הרכילות הזה שאמרו לך ממנו, ועל דרך זה אמרו אלה מה נדברנו עליך שהם היו הנדברים והמולשנים מפי הרכלים והמלשינים וגם זה היה מסכלותם כאלו לא היה הקדוש ברוך הוא יודע סתרי דבריהם ומחשבותיהם אם לא יגיד אותם לו המגיד. (יד) ולכן השיבם אמרתם שוא עבוד אלקים כלומר הלא אמרתם שמעשה המצות היה לא לעזר ולא להועיל לא בערך הנעבד יתברך כי בערכו שוא עבוד אלקים ומה איכפת לו בעבודות האלו והוא על דרך אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח (איוב לה, ז), ולא ג"כ בערך

1234567891011121314151617181920