המגיד

המגיד מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 16207 מקורות עבור המגיד. להלן תוצאות 21 - 30

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


21

רש"י הושע פרק ג

 בן עשרים שנה והיה ערכך עשרי' שקלים הרי עשרים וחמשה אחר כל החיבה הזאת אמרתי לה ימים רבים תשבי לי לא תזני לאלהים אחרים כי אם תזני ימי' רבים ישבו בניך אין מלך ואין שר ואין זבח במקדש ביהודה ואין מצבת הבעל בשומרון למלכי ישראל ואין אפוד של אורים ותומים המגיד להם נעלמות ואין תרפים הם דמות הנעשים בכוון שעה אחת העשויה לכך ומדברים מאיליהן ומגידים נעלמות וכן ת"י ולית אפוד ומחוי:(ה) אחר - ימי הגולה:ישובו בני ישראל ובקשו את ה' וגו' - תנא משום ר"ש בן יוחאי בג' דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד

22

גור אריה בראשית פרשת ויחי פרק מח

 לומר שהוא קצור לשון המקרא כמו שמפרש לקמן על "ויגד" (פסוק ב), כי לקמן נוכל לפרש 'ויגד המגיד' מי שהיה, שהרבה בני אדם היו נכנסים אל יעקב והיו אומרים לו "הנה בנך יוסף בא אליך" (שם), ולכך על "ויגד" לא דרשו כלום, אבל יעקב שהיה רחוק מיוסף, ולא שייך לפרש המגיד מי שהוא, שהרי אין שכיחים רבים שיבאו מגושן למצרים למקום שהיה יוסף, ולא שייך לומר 'אחד מן המגידים' על דבר שלא נמצא שנעשה ברגילות ושכיח שיהיה, לכך הוצרכו לדרוש (תנחומא ויחי, ו) שהיה אפרים, ולא סגי בפירוש הראשון. ומה שאמרו דווקא אפרים ולא מנשה, כי אחר שאפרים יהיה יותר

23

גור אריה שמות פרשת שמות - וארא פרק ו

 למלך בלבד, בשביל שאין דרך לדבר ערל שפתים אל המלך. והשתא הוי קל וחומר שפיר. ואין להקשות דלמא סברא ד"קוצר רוח" עדיף יותר משתי סברות "ערל שפתים" והוא לרעתו של פרעה, אין זה כך, דהא "קוצר רוח" בשביל שרוחו קצרה קץ בנפשו עד שאין הדברים נכנסים באזנו, והכי נמי כאשר המגיד הוא "ערל שפתים" קץ השומע מפני המגיד, ואין דבריו נכנסים באזניו. והשתא הוא שוה כאשר קץ בנפשו עד שאין הדברים נכנסים באזניו מפני קוצר רוח, או שהמגיד ערל שפתים שאז גם כן קץ בו השומע מפני המגיד, והשתא הוי שוה לגמרי, ועוד יש סבה אחת - שהוא לרעת פרעה, ולא

24

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת ויצא פרק לא

 רבה עד, ה): "אמרה: מה אנא אזיל לי ואשבוק הדין סבא בקלקוליה". והוציאו זה מייתורא ד"אשר לאביה", שלא היה לו לכתוב אלא 'ותגנוב רחל את תרפיו'.(כג) [דרך שבעת ימים] נמצא רחוק מלבן ששה ימים. שהרי כל אותן שלשה ימים שבין יעקב ללבן שהלך המגיד להגיד לו היה הולך יעקב לדרכו, נמצא שכשנתרחק יעקב ממקומו שלשה ימים היה המרחק בינו ובין צאן לבן מהלך ששה ימים:ובשביעי השיגו. למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד. פירוש מה שהלך יעקב בשבעה ימים, אלו היה הולך ממקום צאן לבן, הלך לבן ביום אחד. ופירוש "וירדוף אחריו דרך שבעת

25

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת וישב פרק לח

 עניינים: אמר "הוציא" במקום "ויתן", מפני שמלת "ויתן יד" משמע שכיון העובר לתת לה ידו, ואין כן האמת רק שהעובר הוציא את ידו לחוץ. גם הוסיף אחר "ויתן יד" מלת "האחד", מפני שלא פירש הכתוב מי משניהם היה המוציא. ולא אמר 'המוציא' או 'הנותן', כמו שאמר גבי (מח, ב) "ויגד - המגיד" וגבי (מח, א) "ויאמר - האומר", משום דהתם לאו באנשים מיוחדים קמיירי, אלא סתמא מאן דהוא, אבל הכא בתאומים שבבטנה קמיירי, אלא שלא פירש הי מנייהו, לפיכך אמר "האחד", שפירושו האחד משניהם. גם הוצרך להוסיף עוד אחר זה "ולאחר שקשרה על ידו השני החזירה" מפני שלא יתכן לומר "ויהי כמשיב

26

רבי אליהו מזרחי בראשית פרשת ויחי פרק מח

 כן מה צורך להזכיר זה:לפני מותו. סמוך למיתתו שכשהגידו לו שהוא חולה וכבר היה קודם זה כמו חולה מחמת תשות כחותיו כדלעיל (מז, כט - לא), ידע שזהו חליו אשר ימות בו, ומפני שהמנהג לברך את בניו ובני בניו סמוך למיתתו, לקחם כדי לברכם.(ב) ויגד המגיד. דלא שייך הכא לומר "אפרים היה רגיל" כדלעיל (פסוק א) שהרי כתוב אחריו "ויקח את שני בניו עמו" ויחוייב מזה בהכרח שהוא מקרא קצר. ומה שכתב כאן "והרבה מקראות קצרי לשון" שב אל שתי מלות "ויגד", "ויאמר", והמתין הענין פה לכלול שניהם. אי נמי, אינו שב אלא אל מלת "ויגד", אבל לא אל

27

רבי אליהו מזרחי שמות פרשת בא פרק יב

 מן החמץ שנפלה עליו מפולת, שכבר הסיח דעתו ממנו, כמו ששנינו בפרק כל שעה (פסחים לא ב): "חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער" וכיון שכן אין צורך למעוטא "דבתיכם". וחמצו של ישראל ברשות של נכרי, נמי לא הוצרך להביאו, אם מפני שלא היה כתוב בנוסחא שלו, כמו שכתב בעל המגיד משנה בפרק רביעי מהלכות חמץ ומצה (רמב"ם הלכות חמץ ומצה ד, א), ואם מפני שהוא סובר כהרמב"ם ז"ל שחמצו של ישראל אף על פי שהוא מופקד ביד הגוי הרי הוא עובר עליו בבל יראה ובל ימצא, כדמשמע מסתם מתניתין דפרק כל שעה, דתנן (פסחים ל: לא א): "נכרי שהלוה

28

רבי אליהו מזרחי שמות פרשת תרומה פרק כה

 על מה שתרגם מכילתיה שהוא לשון ארמי מלשון "נלאיתי הכיל" שהוא לשון עברי, כי יש הרבה מלות בלשון ארמי שהן מלשון עברי לאלפים. והחכם רבי אברהם בן עזרא טען על רבי נתן בעל הערוך (ערוך ערך קסוה) בעבור שאמר "כי הקשות הם דמות קנים, כי כן יקראו בלשון ישמעאל". ואמר ש"המגיד לו, לא ידע לשון ערבי, ונלעג היה, כי הקנים יקראו קצב בצד"י גם בבי"ת", ואם כן זאת הטענה הוא גם על רש"י ז"ל שאמר ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסוה. ולפי דעתי שאינה טענה, כי הנה הוא עצמו כתב (בראשית א, א) במלת "שמים - וטעם שמים גובה ומעלה,

29

רבי אליהו מזרחי ויקרא פרשת שמיני פרק יא

 הוא דקאמר, ולא לאיסור עשה, דאיסור עשה מהלאו הבא מכלל עשה נפקא. אי נמי יש לומר, דהא דאמרינן אין מזהירין מן הדין אינו אלא במילי דלית בהו אסור דאורייתא בביאור, אבל בהמה טמאה דאית בה איסור דאורייתא בביאור, מכלל הלאו הבא מכלל עשה, מזהירין בה מן הדין. וכן כתב בעל המגיד משנה בפרק ב מהלכות אסורי מאכלות, ונכון הוא.אבל הטעם שנתן הרמב"ן ז"ל במלקות בהמה טמאה שאין בה סימן טהרה, ואמר שמאחר "שאמר הכתוב באיסור הגמל שטעם איסורו הוא מפני שאינו מפריס פרסה ובחזיר מפני שאינו מעלה גרה, למדנו שכל שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה הוא בכלל האיסור הזה

30

רבי אליהו מזרחי במדבר פרשת בהעלותך פרק ח

 יחזקאל מ, ג), מפני שאין הכונה פה רק תבנית, שבאותה התבנית שהראה לו בהר, כן עשה אותה. ונקראת התבנית בשם מראה, מפני שעל ידי הראייה נודעה לו התבנית:ומדרש אגדה על ידי הקב"ה נעשת מאליה. יש מפרשים, שהמדרש חולק עם הפירוש הראשון - כן עשה, כמו (בראשית מח, ב) "ויגד - המגיד" ופירושו "מי שעשאה" מי שדרכו לעשותה, והוא בצלאל (שמות לז, א - יז). והמדרש אמר: "כן עשה - הקב"ה" הנזכר למעלה, שמעצמה נעשת, בלתי פועל נראה, והוא הקב"ה. ויש אומרים, שהמדרש בא לבאר, שמה שאמרו בפירוש הראשון מי שעשאה, מורה על הקב"ה הנזכר למעלה. ואינו נכון, שאם כן לא היה לו לומר

1234567891011121314151617181920