המגיד

המגיד מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 16207 מקורות עבור המגיד. להלן תוצאות 91 - 100

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


91

הכתב והקבלה שמות פרשת שמות פרק ב

 הוא מגביה לשבת הוא משפיל לראות גם בארץ להקים מעפר דלי העם ולהרים מאשפות אביוני בני אדם; ומלת וידע הוא פעל סתמי, בלי השקפה מי הוא אשר בא לכלל ידיעה, כמו ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, ויגד ליעקב בנך יוסף בא אליך, שהם פעליים סתמיים בלי השקפה מי האומר מי המגיד; ויש א"כ במקרא זה הודעה כללית בתחלת ספור הפקידה תכליתה וסופה. וטעמו ע"י אשר ראה הוא ית' את בני ישראל, הנה בזה וידע אלהים ר"ל כל אחד ואחד מאנשי העולם בא לכלל דעת שיש אלהים שופט ומשגיח בעולם (מאן ערקאננטע דיא אללגעגענווארט). ועוד יתכן טעם המקרא כי עד הנה

92

הכתב והקבלה שמות פרשת כי תשא פרק לב

 אוכח דכתיב ויקח את העגל אשר עשו וכו', אבל מאן גרם דאתעביד אינון תרין בעוד דאיהו לקח מידם אינהו הוו עבדי חרשייהו ומלחשי בפומייהו וכו' וכן אמר בתנחומא השליך אהרן לאש ובאו החרטמים ועשו בחרטמיהם, וי"א מיכה. ולפירוש זה ויעשו הוא פעל סתמי כמו ויגד ליעקב (ויחי מ"ח) שפירש ויגד המגיד, כן ויעשוהו מי שעשאו ולא פירש מי, וכן כתב רע"ס ויעשהו רצונו עשה אותו העושה כענין וסמך את ידו ושחט, שרצונו וסמך המקריב ושחט השוחט. וכן העיד הכתוב אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן, שהם עשו את העגל אשר בו עשה אהרן מעשה הציור והשלכתו באש. וגם לפי'

93

הכתב והקבלה במדבר פרשת נשא פרק ה

 ויקרא ה' כ"ד) בפסוק לאשר הוא לו, ונראה לי כי פעל ונתן כאן אינו חוזר על האיש המחויב בהשבה, ואין תרגומו (ער זאלל געבען), אבל הוא מן הבלתי מיוחדים (אינדעפניטע), כמו ויגד ליעקב ויאמר ליוסף ר"פ ויחי, וכן ושחט את בן הבקר, והפשיט את העולה, שאינו מיחד את איש פרטי המגיד והאומר השוחט והמפשיט, וביאורם אחד פרטי, יהי מי שיהיה ותרגומם (מאן בעריכטעטע), כמו כן מלת ונתן כאן אינו מיחד את האיש הנותן, ותרגומו (מאן געבע, ערזעטצע, ערשטאטטע), והטעם יש כאן חיוב נתינה יהיה באיזה אופן שיהיה, אף שאין נכסים לזה המחויב בהשבה מכל מקום החוב מוטל עליו או על

94

הכתב והקבלה דברים פרשת דברים - ואתחנן פרק ג

 אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה והוא ביהמ"ק כבתרגום ורש"י שם, ואמר שם בילקוט בשם פסיקתא רבתי נקרא מורי' ע"ש שקטורת הסמים הרבה בתוכו.(כו) ויתעבר ה'. פירש"י נתמלא חמה, ואונקלס הרחיק קצת ממנו ית' התפעלות החמה והעברה לכן תרגם והוה רגז קדם ה'; ובספר המגיד למהר"י קארא סוף פ' זו כתב, ויתעבר ה' האי ויתעבר כמו תשרש, כמו ודשנו את המזבח, וה"ק ולא שבקני קב"ה דאיעבר, ע"כ. הנה הרחיק ג"כ מלפרשו לענין עברה כעס וחמה, וכן נראה שאין מן ההכרח לפרשו ענין הכעס והחמה, רק כמו שיורה פעל עבר על העתק העצם ממקום למקום במובן טבעי, ככה

95

העמק דבר שמות פרשת שמות פרק ב

 היו מלומדים עדיין לתפלה בלשון צח ושפיכת שיח שיהא ראוי להתקבל מצד עצם התפלה, אלא היו אנשים פשוטים ומגושמים כבעלי עבודה קשה, וא"כ היה התפלה לה' רק בקול צעקה אוי ואבוי ה' אלהי אבותינו, ומ"מ נשמע תפלתם, ועי' ספר דברים (א' מ"ה) שמבואר יותר שני מיני תפלות אלו. והיינו שהסביר המגיד להביא זה המקרא לדרוש את המקרא דפ' בכורים ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כמה שנאמר ויהי בימים הרבים וגו', והיינו כדברינו שכל הצעקה לה' היה רק בשביל שהוא ה' אלהי אבותינו, ולא בנוסח תפלה לפי הענין, והיינו משום שהיו מן העבודה, ולא היו מלומדים בתפלה. או בא ללמדנו דמש"ה

96

העמק דבר שמות פרשת שמות - וארא פרק ו

 שיהי' יכול פרעה ויועציו להתיישב מה לעשות נגד רצון ה', אלא אותה מכה שעברה שימשה מיתה באנשים פרטים מגדולי פרעה וחכמיו, וכדאיתא ברבה שמות פ' זו, והביאו ראיה מדכתיב הנה אנכי נוגף וע"ש, וכל זה הי' בכדי שלא יהא לפרעה ויועציו שעה פנויה להסכים לזה, וזהו הנקרא, בזרוע נטויה. ודרש המגיד זו החרב, פי' מיתה שהיה בין מכה למכה. שנית, שאינו מועיל חוזק המכות להוציא את המעונה מיד מעניו אלא באופן כשהמעונה צועק לצאת, מה שאין כן אם הוא אינו רוצה מה מועיל הכאותיו של המענה, וגם זה היה במצרים שכמה אנשים סירבו מלצאת באשר שכמה היו עשירים ושרי פרעה,

97

העמק דבר שמות פרשת בא פרק יב

 חכמים בזמנם ג"כ לטעמים ידועים בענין הנס שיהא לנו לזכר, ולא לגוף הנס בלבד, מעתה יש לדעת מה הענין שמורה מעשה הפסח לדורות:(כז) ואמרתם. לפי שטח הכתוב הוא תשובה לאותו השואל, כמו לשון המקרא להלן י"ג ט"ו ובפרשת ואתחנן ו' כ', אבל הרי אנו רואים דעת המגיד אינו כן, שהעמיד לשון שאלה זו לרשע, וגם לא העמיד תשובה אליו כלל, אלא הקהה את שניו וכו', ובאמת אחר דיוק לשון המקרא יפה דקדק המגיד, שהרי לא כתיב ואמרתם אליהם, כמו דכתיב להלן ואמרת אליו, ובס' דברים ואמרת לבנך, אלא מובן רצון הכתוב דלהשואל לא ישיבו כלל, משום שאמר לכם ולא

98

העמק דבר שמות פרשת כי תשא פרק לד

 אחר תלמודו ועסק רב עם בני אדם, הסיר את דברת בני אדם ושם מסוה על פניו ונכנף להיות דבוק בה'. ויש לומר עוד משום שבאמת היה אסור להסתכל בו כדאי' בחגיגה דט"ז כל המסתכל בנשיא עיניו כהות שנאמר ונתת מהודך עליו, ורק בשעת מצוה וד"ת לא הזיק, וכך מצאתי בס' המגיד להב"י:

99

העמק דבר ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 להיות גדור מן התאוה, אפילו מה שהוא נגד שכל אנושי לבד, וכמש"כ הרמב"ן בפי' מ"ע זו שהוא להיות פרוש ממותרות הרבה אפילו במותר. והקדים הכתוב כאן אל כל עדת בני ישראל, באשר אין פרישת כל אדם שוה, ותורת כל אחד לבדו בידו לפי טבע גופו והליכות ביתו וכדומה, וכ"כ הרב המגיד שלהי הל' שכנים יע"ש, מש"ה כתיב דמכל מקום הכל מוזהרים איש לפי ערכו, משא"כ כל המצות הדבר ידוע שהכל שוים:(ג) איש וגו'. עתה ביאר הכתוב המשפטים וחקי ה' אשר המה מקבילים נגד חקי העמים, שודאי תכלית חקי העמים באו עפ"י איזה טעם, לפי דעת גדוליהם או כהניהם המשובשה,

100

העמק דבר דברים פרשת כי תבוא פרק כו

 אנשים לנשים ושל נשים לאנשים:ויתנו עלינו עבדה קשה. כמשמעו היא קשה ומעמלת את עובדיה:(ז) את קולנו. כבר ביארנו לעיל א' מ"ה וה' כ"ה משמעות קולנו, בלי דברי תפלה זכה, רק צעקה מעומק הלב, זהו פשטא דקרא, ובס' שמות ב' כ"ג וכ"ד נתבאר עוד ביאור המגיד על שני מאמרים הללו:וירא את ענינו. מה שלא שמע שאנו צועקים, והיינו ענינו מניעת תשה"מ שנקרא ענוי כדאי' פ' יוה"כ דע"ד ב', וזה בושו לצעוק לפני ה', אבל הקב"ה ראה ויוכח:ואת עמלנו. אלו הבנים שזרקו בנהר זה שמנים שנה עד באה צעקתם, וכבר שכחו לצעוק על זה, אבל הקב"ה ראה ויוכח:

1234567891011121314151617181920