המבורג

המבורג מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 166 מקורות עבור המבורג. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

תוספות ראשון לציון מסכת בבא מציעא פרק ט

 במשנה רבי יהודה אומר בפי' המשניות להרמב"ם כתב ואין הלכה כר"י וכן בסוגיא ק"ו ע"ב לי' דחש להא דר"י:משנה חתוי"ט ד"ה תבואה לא יזרענה קטנית כו' ומהר"ר ואלק כהן תמה כו' אבל לכאורה אפשר לומר דהאי תנא בארץ ישראל קאי כו' ובסמ"ע שלפני דפוס המבורג נדפס בהג"ה כזה (וסברא רחוקה לומר שבארץ ישראל הטבע של הארץ היא מהופך מבבבל שהתבואה מכחיש יותר) ועיין עוד שם:

2

פסקי ריא"ז - הערות מסכת בבא בתרא פרק ב - לא יחפור

 נדבך, משמיה דרב כמלא רחב חלון, והלא מציץ א"ר זביד במדיר את כותלו. והא אנן תנן ד' אמות, לא קשיא כאן מרוח אחת כאן משתי רוחות. ומ"ש: וכן אם לא היה מגיע כו' עד טפח. גרסת רבינו בגמרא היה: כמלוא רוחב חלון וכמה "טפח". וכ"ג הרי"ף והרא"ש ועוד ראשונים וכת"י המבורג.45 משנה כב, א: מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק ממנו ד' אמות, ובגמ' כב ב מקשה וקמא היכי סמיך כו', אלא אמר רבא הכי קתני מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו בארבע אמות לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק ממנו

3

פסקי ריא"ז - הערות מסכת בבא בתרא פרק ג - חזקת הבתים

 חביתא דגרמי לחד בראי, חביתא דאודרא לחד בראי, לא הוו ידעי מאי קאמר להו. אתו לקמיה דרבי בנאה אמר להו אית לכו ארעא אמרו ליה הן. אית לכו חיותא אין, אית לכו בסתרקי אין אי הכי הכי קאמר לכו. ומ"ש: ושאר נכסיהן יחלקו בשוה, כ"ג רבינו בגמרא, וכ"ג כתב יד המבורג, עיין דק"ס אות ק.222 גמרא שם: ההוא גברא דשמעה לדביתהו דקא אמרה לברתה אמאי לא צניעת באיסורא, הך איתתא עשרה בני אית לה ולית לי מאבוך אלא חד, כי שכיב א"ל כל נכסי לחד ברא לא ידעי להי מינייהו, אתו לקמיה דרבי בנאה א"ל זילו חבוטו קברא דאבוכון

4

פסקי ריא"ז - הערות מסכת בבא בתרא פרק ה - המוכר את הספינה

 במלח, במשורה שלא ירתיח, וק"ו ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה עליו תורה, ק"ו להין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג, וחצי לוג ורביעית וחצי תומן ועוכלא, ומ"ש רבינו שבמלח הן נשחקים ונפחתים כ"פ מז"ה הרי"ד בפסקיו עיין שם הערה 124. ומ"ש משלשים ושלשה כ"ג כת"י מינכן, המבורג ואגדות התלמוד, ועיין דק"ס אות ק, ולפנינו בגמרא: משלשים וששה.106 גמרא פח, ב: א"ר לוי קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן אל, וזה נאמר אלה כו', ואלא מאי עודפייהו דהתם אפשר בתשובה והכא לא אפשר בתשובה.107 גמרא פט, ב: אמר רב יהודה

5

פסקי ריא"ז - הערות מסכת בבא בתרא פרק ח - יש נוחלין

 לפלונית אשתי כראוי לה נוטלתן ונוטלת את כתובתה, אם אמר בכתובתה ידה על העליונה רצה נוטלתן כו', ושכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו, ואם אמר בחובו נוטלן בחובו, רבינו גריס גם גבי בע"ח וידו על העליונה וכ"ה גרסת מז"ה, אבל בכת"י המבורג בה"ג ורי"ף ובפירוש ר' אברהם אב"ד לא גרסי' וידו על העליונה כמו שהוא לפנינו בגמרא, וכ"כ הריטב"א דלא גרסינן וידו על העליונה דגבי בכור ואשה דרחים להו ונותן בעין יפה, א"נ והוא הנכון דכיון דאמר בחובו אם נוטל יותר מחובו הוה ליה כרבית מאוחרת, וכ"פ הרמב"ם הלכות זכיה פי"א

6

שרידי אש מסכת בבא קמא סימן יג

 אבא מאקרוניא לא ידע ברייתא זו. חוץ מזה אף המאמר עצמו "דאמר בדמזיק שיימינן" אינו מכוון יפה לניסוח הבעיה ולנימוקה, שהרי באמת בהנחה שאליבא דר' עקיבא שיימינן במזיק אין משום חיזוק וסעד לנימוק השאלה "בשל מי הן שמין", אלא להיפך היא מפרכת לכאורה את הבעיה.מיהו בנוסחאות שבכת"י המבורג ופלורנץ (עי' בדקדוקי סופרים) אנו מוצאים את הגירסא כי תבעי לך אליבא דר' עקיבא: מיטב שדהו אמר רחמנא למעוטי דניזק וכו', והמלים "דאמר בדמזיק שיימינן" חסרים כאן לגמרי. ולפי גרסא זו שפיר יש לקיים את פירושי הנ"ל.עם כל זה יש עוד קושי ודוחק בפירוש שמוציא את המאמר "בדניזק שיימינן", המשמש

7

שרידי אש מסכת בבא קמא סימן יט

 מפטר אבל תפסוהו בי דינא דלא מעריק ליה, מיהו כי מודה ביה מיפטר והכי סברא דרבוותא גאונים ז"ל. הרי שפירש כמש"כ דלאחר תפיסה לא מהני הודאה. ועי' בספר הזכות סי' כ"ו (מובא גם בקצות החושן סי' א' סק"ח) שהר"ח גרס בגמרא דקדם בע"ד ותפסיה. וכן מובא בדקדוקי סופרים שבכתב יד המבורג ג"כ גורס כן. ועי' בקצות החושן (הנ"ל) שאחיו הגאון מוה' יהודה הכהן כתב דאליבא דהראב"ד לשיטתו בפלגא נזקא קנסא אתי שפיר טפי גירסתו של הר"ח ז"ל, עיי"ש. אבל בשיטה מקובצת שם מביא בשם הראב"ד ז"ל שגורס: דקדים בי דינא ותפסוהו, עיי"ש בד"ה והראב"ד ז"ל כתב. וכן מבואר בהשגות הראב"ד

8

עלי תמר בבא בתרא פרק ח

 זקנו של ר"י נשיאה השני, קרוב הדבר שהיה בגילו של רבי יהודה נשיאה הראשון ואף כשנפטר ר"י נשיאה הראשון היה רבי ינאי חי כמ"ש בברכות פ"ג סוף ה"א, מ"מ אז בוודאי כבר זקן היה וספק גדול שהוא יהיה עוד חי בזמנו של ר"י נשיאה השני. ועוד יש להעיר שבכתי"מ ובכת"י המבורג וברי"ף ובפירוש ר"ג הגירסא ואתי רבי יהודה לאפייהו ומלת נשיאה ליתא. משמע שרבי יהודה השני עדיין לא היה אז נשיא שאילו היה כבר נשיא היה צריך להיות כתוב או רבי יהודה נשיאה או רבן יהודה שהוא תואר לנשיא בכל מקום. ולפיכך נ"ל שמעשה זה היה טרם שרבי יהודה השני

9

עלי תמר ביכורים פרק ג

 השררה ע"י כסף. ובכ"ז נראה שיש ראיה מכאן, ולשון הרמב"ם אסור לעמוד מפניו וצוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו והטלית שמתעטף בה תהי בעינך כמרדעת של חמור, ולא העתיק כלשונו של הירושלמי ואין קורין אותו רבי אבל הוא בכלל מ"ש להקל אותו ולזלזל בו. וארשום כאן מה ששמעתי מבני קהלת המבורג כי הרב הגדול בתורה ובחכמה ויראת ה' רבי יצחק ברנהס ז"ל רבו של הרב ר' שמשון רפאל הירש ז"ל בתקופה הראשונה של הריפורם באשכנז סרב להקרא בשם רב וקרא לעצמו "חכם" כתואר הרב אצל הספרדים וכך היה מפורסם בהשם חכם ברנהם. ונימק דעתו שאחרי שהריפורם נושאין שם זה "רב" "

10

עלי תמר ברכות פרק ט

 בתקופתה מרבנו בחיי בפסוק זה שכתב גם בחיוב ברכת השמש בתקופת תמוז שחייב אדם לברך ברוך עושה בראשית וכן דרשו רז"ל הרואה חמה בתקופתה וכו'. והמחבר העיר שזהו חידוש גדול שברכת השמש הוא בכל שנה בתקופת תמוז, אמנם נעלם ממנו במחכ"ת שכבר בעה"ש הביא בשם ספר לימוד ערוך, שבערוך כת"י המבורג כתוב פירוש אחר, הרואה חמה בתקופתה בתקופת תמוז, וכ"ה בסידור ר"ס גאון ע' צ וז"ל ועל השמש ביום תקופת תמוז מברכים ג"כ עושה בראשית. ולפירוש זה התכוון ג"כ כנראה המאירי שכתב וי"מ חמה בתקופתה בבהירותה ומדלא הזכיר כלל ממה שנאמר בירושלמי הדא דתימר בימות הגשמים בלבד לאחר ג"י, משמע

1234567891011121314151617