הלכה

הלכה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 96038 מקורות עבור הלכה. להלן תוצאות 81 - 90

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


81

תוספתא מסכת ביצה (יום טוב) (ליברמן) פרק ב

 תוספתא מסכת ביצה (יום טוב) (ליברמן) פרק ב הלכה איום טוב שחל להיות ערב שבת אין מערבין לא בחצירות ולא בתחומין דברי ר' וחכמים אומ' מערבין בחצרות אבל לא בתחומין מערבין בפת לשבת ובתבשיל ליום טוב תבשיל שאמרו אפי' צלי אפי' שלוק אפי' קוליס שנתן עליו חמין מערב יום טוב הלכה בהעושה תבשיל מערב יום טוב אופה ומבשל עליו בשבת ומטמין עליו את החמין ורשיי לאוכלו מבעוד יום ורשיי ליתנו במתנה ותחלתו וסופו אין לו שיעור הלכה גרשאין בני חצר לעשות תבשיל לאפות ולבשל עליו בשבת ורשיין לעשותו שתוף למבוי הרי ששכח ולא עירב ואחרים שעירבו מותרין

82

תוספתא מסכת ביצה (יום טוב) (ליברמן) פרק ג

 תוספתא מסכת ביצה (יום טוב) (ליברמן) פרק ג הלכה אביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין מהן ביום טוב ואין נותנין לפניהן מזונות אבל צדין מהן מערב יום טוב ונותנין לפניהן מזונות רבן שמעו' בן גמליאל או' לא כל הביברים שוין זה הכלל מחוסר צידה אסור שאין מחוסר צידה מותר שוחטין מן הנגרים אבל לא מן המשוטות ולא מן המכמרות ר' שמעון בן לעזר אומ' כל שפרסוהו מערב יום טוב ובא מערב יום טוב ומצאו מקולקל מותר הדבר ידוע שניצדו מערב יום טוב מצאו כמות שהו אסור הדבר ידוע שניצדו ביום טוב הלכה באותו ואת בנו

83

תוספתא מסכת ביצה (יום טוב) (ליברמן) פרק ד

 תוספתא מסכת ביצה (יום טוב) (ליברמן) פרק ד הלכה אהאוכל תאנים מערב יום טוב והותיר והעלן לראש הגג לעשותן גרוגרות לא יאכל מהן ביום טוב לפי שאינן מן המוכן האוכל ענבים מערב יום טוב והותיר והעלן לראש הגג לעשותן צימוקין לא יאכל מהן ביום טוב לפי שאינן מן המוכן הלכה בסוכי תאינה ובהן תאנים מכבדות ובהן תמרים הכניסן לעצים אין אוכל מהן ביום טוב למאכל בהמה אוכל מהן ביום טוב הלכה גמתחילין באוצר תחילה ומשילין פירות דרך ארובה ביום טוב אין משלשלין אותן דרך חלונות אבל מורידין אותן דרך סולמות הלכה דארבע רשויות וארבע מצות הן

84

תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק א

 תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק א הלכה אהלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי והמשתתף לו הנותן לו בשותפות והמקבל הימנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה שנאמר בישראל ולא באחרים: הלכה בוכן אתה אומר בכהנים ובלוים מפני שהכהנים והלוים חייבין בבכור בהמה טהורה יכול יהא חייבין בבכור בהמה טמאה תלמוד לומר באדם ובבהמה את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה את שאין לו בו באדם אין לך בו בבהמה יצאו לוים מבכור בהמה טמאה אבל אין נותנין פדיון הבן ופדיון פטר חמור אלא לכהנים בלבד: הלכה גבכל בהמה טמאה

85

תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ב

 תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ב הלכה אהלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי והמשתתף לו והנותן לו בשותפת והמקבל הימנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר' יהודה אומר אף המקבל מן הגוי אף על פי שאינו רשאי הרי זה מעלה בשיויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אף על פי שאינו רשאי הרי זה מעלה אותו ואפילו עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן וחכמים אומרים הואיל ואצבע הגוי באמצע פטור מן הבכורה: הלכה בבהמת המדבר ובהמת הקדש ובהמת הגר שמת ואין לו יורשים פטורה מן הבכורה ובהמת ארנונה חייבת בבכורה:

86

תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ג

 תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ג הלכה אעד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ר' יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שטיפולה מרובה: הלכה בבכור תם בזמן הזה רשאי לקיימו שתים ושלש שנים עד שלא הראהו למומחה משהראהו למומחה נולד בו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש לאחר שנים עשר חודש אין רשאי לקיימו שלשים יום: הלכה גכל קדשים שהוקדשו בבטן ויצאו בדופן קדושה חלה עליהן הבכור והמעשר אין קדושה חלה עליהן: הלכה דכל קדשים שכתוב בהן שנח שנה כיון שעברה שנתן הרי אלו פסולין הבכור והמעשר

87

תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ד

 תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ד הלכה אכל המומין פוסלין במוקדשין ופוסלין בבכור הסדק כל שהוא פוגמת ואת האוזן בין בידי אדם בין בידי שמים איזו היא פגימה כל שנותן אצבעו עליה והיא חוגרת עד כמה תינקב עד כרשינה ר' יוסי בר' יהודה אומר תיבש עד כעדשה עד כמה ר' יוסי בן המשולם אומר עד כדי שתפרך וקרובין דבריהן להיות שוין: הלכה באיזה הוא רוק שצף על גבי העין ולא המשוקע בקרקע העין חלזון כמשמעו נחש כמשמעו אינב כמשמעו היתה בו יבלת וחתכה אם יש בו עצם ישחט ואם לאו לא ישחט וריר קבוע ארבעים יום: הלכה ג

88

תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ה

 תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ה הלכה אמומין אלו בין קבועין ובין עוברין פסולין באדם יתר עליהם אדם צוארו שמוט ושקוט: הלכה בהזבלגנים והקרחנין ושאין להן שניים בעלי חטרות כשרין אבל פסולין מפני מראית העין סריס אדם וסריס חמה פצוע דכה וכרות שפכה השכניה והסגריס: הלכה גאיזה הוא שכניה שגביניו שוכבין סגריס שגביניו אחד שחור ואחד לבן איזה הוא סכי שמש שרואה את החדר ואת העלייה כאחת לראות אחד רואה שנים הא כיצד ראה את חברו והוא אומר לא רואה חוטמו בלוס וסולד ונוטף אזניו צומות ואזניו רצועות ועינו תרוטות ועינו מצודניות ועיניו גדולות או קטנות גדולות

89

תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ו

 תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ו הלכה אהבא אחר נפלים אע"פ שיצא בן שמונה ובן תשעה שיצא ראשו מת בכור לנחלה ואין בכור לכהן שנ' לא יוכל לבכר את בן האהובה וגו' זה הכלל כל שיצא ראשו ורובו בחיים פוטר את הבא אחריו מן הבכורה אבל לא חמש סלעים של בן: הלכה בשתי נשים של שני אנשים שלא ביכירו וילדו שני זכרים במחבא מת אחד מהן שני בכור לנחלה ואין בכור לכהן ילדה היא וכהנת היא ולוייה היא והאשה שכבר ילדה שני זכרים בכור לכהן ואין בכור לנחלה מת אחד מהן או שהיה זכר ונקבה אינו בכור לא

90

תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ז

 תוספתא מסכת בכורות (צוקרמאנדל) פרק ז הלכה אמעשר בהמה נוהג בגדולים ובקטנים בזכרים ובנקבות בתמימים ובעלי מומים ומעשרין אותו משנה לחברתה שנ' עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה דברי ר' עקיבא וחכמים אומרים שנה שנה של שנה אתה מעשר ואי אתה מעשר משנה לחברתה: הלכה בגדיה שילדה שלש בנות ובנות שלש שלש נכנסות לדיר להתעשר אמר ר' שמעון אני ראיתי גדייה שמתעשרת בת שנתה היתה לו בהמה של שתים ושלש שנים אם מכיר בה של שנה שנה בפני עצמה נכנסת לדיר להתעשר אם לאו אין נכנסת לדיר להתעשר: הלכה גמעשר בהמה

1234567891011121314151617181920