הוצאה

הוצאה מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 5561 מקורות עבור הוצאה. להלן תוצאות 121 - 130

בפרוייקט השו"ת המקוון 321,232 מקורות


121

אלשיך איכה פרק ג

 החטה נצוד בפח כן ירדתי להתכלכל ברעב שם ונשארתי במצודה רעה. או כענין מאמרם ז"ל בשוחר טוב (תהלים קז), שהיו כצפור ביד הצייד, אם חפץ חיה אם חפץ המיתה, על פסוק ומארצות קבצם וכו' (תהלים קז ג). והיו אויבי חנם, שלא אשמתי להם רק היו אויבי חנם. או שצדוני בלי הוצאה, הפך הצד צפור שמוציא גרעיני חטה, מה שאין כן אני שהכל היה מיוסף ובזכותו נתקיים. (נג) ואחר כך צמתו ונדחקו בבור חיי. והוא כי הנה הנביא קרא את מצרים בור, דכתיב (זכריה יט יא) שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. וגם בפסוק הלז יאמר בור על מצרים, כי אחר

122

אמת ליעקב בראשית פרשת בראשית פרק א

 רק אמת החלטית אחת, ומעתה נסתמים ונפרכים טענותיהם.ויתיישב בזה מה שהקשו התוס' מדוע לא מנה גם שניות דגם זה תיקן שלמה עיי"ש, דלפי מה שביארתי עיקר שמחת הקב"ה היתה שתיקן ההיתר של עירוב ושמספיק הנטילה של הידים בלבד לטהרה, אבל לא מה שגזר טומאה על הידים או שגזר איסור הוצאה מן הבתים לחצר - דאינם אלא גזירות בלבד ובזה עדיין לא נתקן תיקון האמת והשלום, וכיון שכן בשניות הא אינן אלא גזירה בלבד ולא שייך לחושבן, ודו"ק היטב54.(כט) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע.הנה כמה וכמה הילכתא רבוותא אנו לומדים מדברי הרמב"ן על פסוק זה,

123

אמת ליעקב שמות פרשת ויקהל פרק לה

 א' ח' פמ"ח]: והתפללו אליך דרך ארצם, ודו"ק.(ג) לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת.כתב בספורנו וז"ל: אע"פ שההבערה עצמה היא קלקול על הרוב מכל מקום בהיותה כלי לכל המלאכות או לרובן היא אסורה בשבת עכ"ל. ויובן לפ"ז מש"כ הרמב"ם [פ"א מיו"ט הל"ד] דנשתנו הוצאה והבערה משאר מלאכות ביו"ט, ועיין במ"מ ולח"מ שם, ודו"ק3.(כג) וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני.מלשון המקרא משמע דבגדי כהונה לא בעי צביעה לשמה, דהרי כתוב בפסוק "כל איש אשר נמצא אתו", משמע שהצמר היה כבר צבוע תכלת ואפילו הכי היה ראוי למלאכת המשכן. [ועיין בלשון הרמב"ם בפ"ב

124

אמת ליעקב שמות פרשת ויקהל פרק לו

 אמת ליעקב שמות פרשת ויקהל פרק לו(ו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה.עיין בשבת [דף צ"ו ע"ב] שילפינן מהכא איסור הוצאה בשבת. ולפ"ז יוצא שלא נאמרה איסור הוצאה בסיני אלא נאמרה בזמן בנין המשכן, וכן באמת העלו התוס' בשבת [דף פ"ז ע"ב ד"ה אתחומין], עיי"ש. אלא דצריך לבאר, אמאי באמת תלו הציווי של איסור הוצאה בבנין המשכן?והנראה לי, דהנה ביארתי בחידושי לעיל בפרשת בשלח [ט"ו פכ"ה] דהא דנצטוו במרה על השבת היינו משום שנתגלה על ידי העץ שהמתיק המים שכל הטבע כולו הוא מחודש על ידי הקב"ה ומי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק [תענית דף כ"ה ע"א],

125

אמת ליעקב שמות - הערות פרק לה

 דף ס"ג ע"א], עיי"ש. ועיין רמב"ן לעיל [ל"ב פ"א]: שאוו לאלהות הרבה, כי הם לא ידעו במה יבחרו ואיזה הטוב להם עכ"ל.2. מפי השמועה.3. פי', דהרמב"ם שם מחדש דהכלל של "מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך" לגבי היתר מלאכה ביו"ט נאמר רק לגבי הוצאה והבערה ולא בשאר מלאכות. ועיין במ"מ שם שביאר ששאני הבערה משום דנכתב כאן "ביום השבת" משמע דביו"ט שרי, ובלח"מ שם הקשה עליו ודחה דבריו. ורבינו מעורר שמהספורנו אנו רואים טעם חדש מדוע שאני הבערה משאר מלאכות שבת.4. עיין לח"מ פ"ח מכלי המקדש הלי"ג ובחידושי רבינו לשבת [דף כ"ח ע"א].

126

אמת ליעקב שמות - הערות פרק לו

 קראו בצלאל שעשה צלו של הקב"ה בין שני הכרובים.7. קטע זו הוא הוספה מרשימות רבינו שלא עיבדן כל צרכן, והעתקנוהו כמו שהוא אע"פ שאינו מובן כראוי ואולי נפלה כאן איזו טעות. וכנראה כוונת רבינו הוא ליישב קושית נו"כ המדרש שם, דהתירוץ שכל העולם רשותו מיישב רק מלאכת הוצאה ולא שאר המלאכות הכרוכות בצמיחה כגון זורע וחורש. וע"ע מש"כ רבינו על מדרש זה להלן בפרשת פנחס [כ"ח פ"ט].8. ואף שגם בארץ ישראל עברו הרבה שנים עד שבנו בית, נראה שכוונת רבינו היא שכל זה נגרם להם מחמת החטא, אבל אילולא חטאו היו נכנסים לא"י ובונים ביהמ"ק מיד, וכמו שביאר

127

אמת ליעקב ויקרא פרשת קדושים פרק יט

 עכ"ל. ולכאורה אמאי לא תהא ההושטה מעשה גמור. וצ"ל לפמש"כ דעיקר העבירה היא עשיית פלוני ולא סיועי, ולפיכך אין זו מעשה - וכמו שבארתי שהיא חלק מעיקר העבירה - והיינו כמו שאני אסור לעשות כך אני מוזהר שלא תעשה עבירה זו על ידי, ודו"ק13.ב) הר"ן ריש פ"ק דשבת כתב [לגבי הוצאה והכנסה דעשיר ועני] דלא דייקינן השתא באיסור דלפני עור דבלתא דידיה לא מיירי, והביאו התוי"ט. ובתורע"ק דקדק דיש נפקותא בינייהו, דאילו אסור מצד חילול שבת ועושה כן בפהרסיא הא הוי מומר לכל התורה כולה, משא"כ מצד לפני עור אינו אלא לאו בעלמא ואינו בכלל מומר לחלל שבת, ועיי"ש. ולפמש"כ

128

אמת ליעקב במדבר - הערות פרק כח

 אמת ליעקב במדבר - הערות פרק כח10. כלומר דבמדרש שם השיב לו משום שכל העולם הוא רשותו ואין כאן איסור הוצאה, אבל לא ענה לו כלום על מלאכות כגון זורע וכדומה, וע"ז מיישב רבינו דעל מלאכות אלו לא הוקשה לו כלל דהם נוגעים במישרין לקיום העולם. וע"ע מש"כ רבינו על מדרש זה לעיל בפרשת ויקהל [ל"ו פ"ו].11. בלי יו"ד, כן הוא בכמה דפוסים של תרגום יונתן [אבל בהרבה דפוסים הוא עם יו"ד כמו אצל אונקלוס].12. כנראה כוונת רבינו לפסוק בירמיה [ה' פכ"ד]: שבעת חקות קציר ישמר לנו, ופירש"י וז"ל: שבעה שבועות שחקק לנו בהן שתי חוקות קציר חק

129

רבינו בחיי במדבר פרשת חקת פרק כ

 ונתן מימיו" הנגזרים מששת ימי בראשית, שכבר הזכירו רז"ל (אבות ה, ו) בארה של מרים מכלל עשרה דברים שנבראו בין השמשות. ומפני שבלשון "מימיו" יוכל אדם להסתפק אולי היה הדבר טבעי שיהיו מימיו מתחתיו מופקדים שם, לכך הוצרך לומר: "והוצאת להם מים מן הסלע", כלומר מגוף הסלע. והזכיר ג"כ לשון הוצאה שהוא לשון נאמר על דבר נס וחוץ מן הטבע, כלשון: (בראשית טו, ז) "אשר הוצאתיך מאור כשדים", (שמות כ, ב) "אשר הוצאתיך מארץ מצרים". וכענין זה הזכיר ישעיה ע"ה: (ישעיה מח, כא) "מים מצור הזיל למו ויבקע צור ויזובו מים", אחר שהזכיר "מים מצור" כדי שלא תבין שהיו מופקדים

130

רבינו בחיי דברים פרשת ואתחנן פרק ד

 שידבר בלשון רבים ויחזור מיד ללשון יחיד, וכמוהו: (ויקרא יט, ט) "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה". אבל נראה לי כי אולי הזכיר "לעיניך" כדי שיתחיל הכתוב באל"ף ויסיים בכ"ף שהוא מספר שם "אהיה", כי בזה השם נשתלח משה לישראל, מדת הדין אשר במדת רחמים, זרוע נטויה במוראים גדולים, ותכלית הוצאה זו לצורך התורה, ולכך סמך לו: אתה הראת לדעת וגו', מן השמים השמיעך את קולו. ותמצא בפסוק זה כ"ב אותיות האלפ"א בית"א, וכן תמצא בעשרת הדברות כל אותיות האלפ"א בית"א, ומתחיל באל"ף "אנכי", ומסיים בכ"ף "לרעך".(לה) אתה הראת לדעת. יאמר: אתה הראית אותות ומופתים שמתוכם תוכל לדעת: כי

1234567891011121314151617181920