דש

דש מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 10623 מקורות עבור דש. להלן תוצאות 41 - 50

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


41

פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת מקץ מאמר ויכר יוסף את אחיו

 ואומר, אלו הם ימים שנועדו להיות באותו הרע. ומי הם, זהו יצר הרע, שהוא נקרא רע, ויש לו ימים ידועים, שניתן לו רשות בעולם להשטות לכל אלו המטמאים דרכם, בש"ז לבטלה, כי מי שבא להטמא מטמאים אותו. ואלו הם שנקראים ימי רע, והם ממונים להעניש בהם, על אלו עבירות שאדם דש בעקביו.[אות קטז] תא חזי כל אינון וכו': בוא וראה כל אלו המטמאים דרכם, כמה חבילות מזיקים נועדים להם, ומטמאים אותם. בדרך שאדם רוצה ללכת, באותו הדרך ממש מוליכים אותו. אדם הבא להטהר כמה הם המסייעים אותו.[אות קיז] הא תנינן דכד וכו': הרי למדנו, כשהאדם קם בבוקר, צריך

42

פירוש הסולם לזוהר - דברים פרשת ואתחנן מאמר המזוזה

 נהפכים הדינים להיות פתח. לקבל תרין דרגין, אזדמן חד שידא, כי אז יש ב' מדרגות דינים בהמלכות, כי מלבד הדינים דשמאל שהיו לה מכבר נתוספו לה עוד דינים דמסך שהם דינין דנוקבא, כנ"ל, שכנגד ב' מדרגות דינים הללו, מוכנה הקליפה להאחז בהם, שקליפה ההיא נקראת שד, משום שהיא נאחזת בדינים דש"ד, של שדי בטרם שבאה הי' דשדי, כנ"ל. ואית ליה רשו לחבלא, שיש לו רשות להזיק מכח מקום החסרון שנעשה במלכות, אבל מתוך שהוא סמוך לפתח, כלומר, שהיא קרובה להמשיך הי' דשדי, שאז נעשים הדינים לפתח, ע"כ אינו מזיק אע"פ שיש לו רשות. כנ"ל.ויש להבין, למה קובעים

43

פירוש הסולם לזוהר חדש - שיר השירים מאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך

 תתן את פיך לחטיא את נפשך. כש"א נפש כי תחטא. ולא מצאנו מקרא שכתוב, ובשר כי יחטא. וקושיא יפה היא.[אות כד] אלא הכי מסקנא וכו': ומשיב, אלא כך היא ההלכה, שאסור לו לאדם לדבר דברי זנות אפילו עם אשתו, משום שאברו יתקשה, ויבא להרהורים רעים אחרים ויהיה דש בגרנו, ויזרע חטים אחרות. דהיינו שיזדווג עם אשתו ויהרהר בנשים אחרות.[אות כה] הה"ד אל תתן וכו': ז"ש אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. זה בשר קדש, שכתוב והיתה בריתי בבשרכם, דהיינו ברית מילה. ואל תאמר לפני המלאך דהיינו ההולך לימינו של אדם, אל תאמר דברים שאינם הגונים, דהיינו דברי

44

פירוש הסולם לזוהר חדש - שיר השירים מאמר הכסא עומד על ד' עמודים

 זוג וזוג הוא למפרע, כי במקום א"ב כתוב ב"א. ובמקום ג"ד כתוב ד"ג וכו' עד"ז. שהוא, מפני שהעמוד האמצעי יש בו יותר דין מאשר בעמוד הימני.וז"ש (באות שע"א) בש"א דת"ג וק"ה חר"ז יפ"ט לצ"כ נס"מ עז"ר יה"ו. כי בזוג הראשון, שהוא ימין ושמאל בסדר ב"א, נמשכת באמצען ש' דש"ת שבקו אמצעי ונעשה הצירוף בש"א. ובימין ושמאל, שהם ד"ג נמשכת בהן הת' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף דת"ג. ובימין ושמאל שהם ו"ה, נמשכת באמצען הק' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף וק"ה. ובימין ושמאל שהם ח"ז נמשכת באמצען הר' דקו האמצעי, ונעשה הצירוף חר"ז. ובימין ושמאל שהם י"ט נמשכת באמצען הפ' של הקו

45

ספר הלכות גדולות סימן כג - הלכות כהנים

 ישא את כפיו. אמר רב אשי חיפני ובישני לא ישא את כפיו, תניא נמי הכי אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפה ולא אנשי בית שאן, ולא אנשי טבעונין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין. אמר רב הונא זבלגן לא ישא את כפיו, והא ההוא דהוה בשיבבותיה דרב הונא, ההוא דש בעירו הוה, תניא נמי הכי סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה דש בעירו מותר. רבי יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטים לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו, תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר.(ר"ה כח ב) מנין לכהן שעלה לדוכן

46

ספר הלכות גדולות סימן מ - הלכות קידושין

 דהכא בכספא. ותנן האשה נקנית בשלשה דרכים, וקונה את עצמה בשני דרכים במיתת הבעל ובגט. נקנת בכסף בשטר ובביאה, בכסף, בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר, ובית הילל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה, והילכתא כבית הילל. וכמה היא פרוטה, אחד משמונה באיסר האיטלקי, דהוה ליה חד מן מאה ותשעין ותרין בזוזא, דש"ש דנ"ג קצ"ב סימן. ת"ר (ב"מ מד ב) פרוטה שאמרו אחד משמנה באיסר האיטלקי, נפקא מינה לקידושי אשה. אסר אחד מעשרים וארבעה בדינר, נפקא מינה למקח וממכר. דינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב, נפקא מינה לפדיון הבן.וכד מקדיש לה בפרוטה או בשוי פרוטה, היא מיתסרא עילוי

47

ספר המקח והממכר לרב האי גאון הערות זר זהב שער לג

 ספר המקח והממכר לרב האי גאון הערות זר זהב שער לגא) ב"ק דף ק"ב ע"ב ועיי"ש ברי"ף והרא"ש והרמב"ם פ"ב מה' שלוחין ה"ה וטו"מ בסי' קפ"ד סעיף ב' דלא הביאו רק האקומתא בתרייתא דש"ס דהדין בין הלוקח והמוכר שיעשה לו המוכר עוד שטר ועיין בט"ז בסי' קפ"ד ס"ב שהאריך בעניינים אלו ועיין עוד בסי' ס' סעיף ט' ובסמ"ע וש"ך ס"ק ל"ד.ב) שם.ג) שם דף ק"ג ע"א.ד) ב"ב דף קנ"ד ע"ב, ורבינו גורס או שמרכתיה לך כו' ובגירסא שלפנינו ליתא לתיבת או ועיין פרשב"ם שם שכתב דהיינו אמנה ורבינו פירש לקמן בסמוך ענין אמנה וכוונתו שלא מכרו

48

ספר המקח והממכר לרב האי גאון הערות זר זהב שער מט

 דאייתוייה לי או שדר לי אינש בר דעת מדילך.ז) ב"מ דף מ"ג ע"ב, וצ"ל אלא הא דאמר רבא כו' וכ"כ תוס' שם בשם ר"ת ולא רבה אבל הראב"ד גרס רבה דהוא חבר לר' זירא ותמיהני על בעה"מ דכתב בדף מ"א בב"מ דלפי הס"ד דשואל שלמ"ד גזלן מכש"כ דש"י אינה צריכה חסרון והנה גם הבעה"מ גורס כאן רבא וכגירסת ר"ת וא"כ קשה בהא דאמר רבא בדף מ"א ע"ב לא תאמר ש"י לא בש"ח ולא בש"ש כו' ל"ל לרבא להוכיח דש"י אצ"ח הא הוא סובר מסברא דמשואל שלמ"ד גזלן וכ"ש דש"י אצ"ח ולשיטת הראב"ד הובא בשי"מ במ"ש ליישב קושי' רש"י ד"ה

49

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער א

 של שומר אפילו מפשיעה, כיון דחשיב כמו לוקח לעולם.הנה הרא"ש פ' השואל ס"ג כתב וז"ל וגבי בעל בנכסי אשתו לא נפ"מ מידי [הך חידושו של הר"י בתוס' משום] דפשיעה בבעלים פטור אלא נפ"מ ללוקח בהמה לשלשים יום דלא שואל הוי ולא שוכר הוי דבלשון מקח לקחה ומסתבר דש"ח הוי עכ"ל ולפי מה שכתבנו לעיל דדברי הר"י בתוס' דסובר דעכ"פ יש עליו דין שומר חנם לא קאי על בעל בנכסי אשתו שהם של האשה לגמרי דלגבי נכ"מ אלו הרי הבעל כמו לוקח לעולם בלא זמן קצוב דל"ש לומר שיהי' עליו לכה"פ כמו ש"ח, אלא דברי הר"י הם בפרה ששכרה האשה

50

ספר המקח והממכר לרב האי גאון עמק השער שער יג

 אונס אחר היה במעות באופן שאין המוכר חייב באחריותן ומשום כך אין המוכר חייב ליתן אותן מטלטלין ואפילו מי שפרע אין עליו, והי' נראה לבאר דין זה עפ"י שיטת התוס' בעירובין דף פ"א ע"ב ד"ה שמא שכתבו וז"ל ואור"י דלעולם גבי זוזי נמי ל"ה שומר שכר והא דקאמר לא מיבעיא דש"ש ל"ה [ר"ל בב"מ דף מ"ט] ה"פ ל"מ היכא דנותן לו שכר וקאמר ליה שקול זוזך דסליק נפשיה מחיוב ש"ש אלא אפילו ש"ח ל"ה ובכה"ג צריך לפרש באינך עובדא שם ע"ב כו' היינו ע"כ בנותן לו שכר קאמר עכ"ל, הרי דלפי דברי התוס' אלו סברי דהמוכר אסור לו להשתמש במעות

1234567891011121314151617181920