דש

דש מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 10623 מקורות עבור דש. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

תורת משה במדבר שבועות

 כ"א ע"ב) קאמר אעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת צריך לכתוב שנאמר ועתה כתבו לכם, ופריך והתנן מלך צריך לכתוב ס"ת על שמו דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת ותנא עלה שלא יתנאה בשל אבותיו מלך אין הדיוט לא, ומשני לא נצרכה אלא לשני ס"ת, ומייתי מדכתיב משנה התורה, ופשטיה דש"ס דמלך צריך לכתוב לו שני ס"ת ולא סגי בשל אבותיו, ורמב"ם בהלכות ס"ת (פ"ז ה"ב) ובה' מלכים (פ"ג ה"א) פסק דאם יש לו ספר משל אבותיו להניחו בבית גנזיו סגי לו לכתוב עוד אחד על שמו, והוא נראה נגד ש"ס, ויפה תי' בספר בני יונה ריש הלכות ס"ת ואין

192

תורת משה במדבר פרק לה

 מילי בגוי, אבל בישראל גזה"כ הוא אל יצא איש ממקומו, ומחנה ישראל י"ב מיל. ובזה מיושב מה שאחז"ל (יומא כ"ח ע"ב) קיים אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין, ורשב"א בתשובה סס"י צ"ד גרס עירובי תחומין, ושמעתישצא שסמך על קרא (בראשית כ"ו ה') עקב אשר שמע אברהם היינו עקב מצוה שאדם דש בעקביושצב. אלא שצריך עיון לשון עירובי תחומין, הוי לי' למימר תחומין, וכי לא סגי שאינו הולך חוץ לתחום ואינו מניח עירוב, בשלמא עירובי תבשילין לא סגי שלא יבשל מיו"ט לשבת וצריך עירובי תבשילין, אבל עירובי תחומין קשה. אמנם אברהם אבינו ע"ה רצה לקיים חומרת ישראל וחומרת ב"נא

193

תורת משה דברים פרק ז (פס' יב-כו)

 האלה ושמרתם ועשיתם אותם. פירוש עקב לשון סוף ותכלית, פירוש שתכלית שמעכם את המשפטים תהי' ע"מ ושמרתם ועשיתם אותם, לא לתכלית אחר, וע"י זה גם ה' יתן הטוב ושמר ה' אלוקיך לך וגו', ע"ד שפירשתי במק"אקס עשה רצונו כרצונך וכו' (אבות פ"ב מ"ד).והיה עקב תשמעון. פירש"י שאדם דש בעקביו. וכן עקב לא תשמעון בקול ד' (להלן ח' כ'), הוא עבירות שאדם דש בעקביו, עיין מש"כ מורי בהפלאה ז"ל. והנראה דהיינו גדרים וסייגים דרבנן שאדם דש בעקביו כי הם קלים בעיניו, והס"ם משיב עליהם ומסית האדם לעבור עליהם, ועונשם מרובה חויא דרבנן דלית ליה אסותא (כשבת ק"י ע"א), והיינו

194

תורת משה דברים פרק לא

 הימים, אבל אי הטעם השני אמת כי הצער מצידנו א"כ הצער מתגבר והולך כל שמתרחקת מהעולם הזה מתמעטת שפעה א"כ נהפוך הוא, ונהי דאין לפטור מלהתפלל לעולם, מ"מ מ"ט לבחור ביום הראשון דוקא. וצריך לומר מ"מ ביום הראשון שעדיין מתו מוטל לפניו הצער גדול וחדש הוא עדיין, משא"כ אח"כ כבר דש ביה וגזירה על המת שישתכח מהלב (רש"י בראשית ל"ז ל"ה מב"ר פ"ד כ"א), וזה הטעם השני מוכרח, דהרי עיקר אבילות ילפינן מיוסף שעשה אבל לאביו ז' ימים (ב"ר ק' ז', ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה), וקיי"ל (תענית ה' ע"ב) יעקב אבינו לא מת, ולא היה שם אבילות רק ההעדר מצדינו,

195

תיבת גמא פרשת וירא

 בהמ"תן של צדיקים [אין הקב"ה מביא תקלה על ידן] כ"ש צדיק עצמו, רמז בהמיות הגוף טועה דומה שזה שומן אין הקב"ה מניח לו לאכול, כ"ש כשנפש טועה כמו בית שמאי ובית הלל חולקין אלו ואלו כו' והלכה כבית הלל, לא עשו בית שמאי כדבריהם רגלי חסידיו ישמור, צרור קטן שאדם דש ברגליו שוגג, עון עקבי יסובני, ז"ש בשביל שאתה שוגג לא בחיריי לכן אחשוך, ומיהו אם היה מזיד היה צריך זכות גדול וזכות אברהם ושרה דיו, אבל עתה א"צ כ"כ, והבן:ו) כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה [כב, יב]. בזוהר ג' מיני יראה יראת עונש ויראת הרוממות. ונחלק

196

הון עשיר מסכת בבא מציעא פרק ד

 זהו כללו של דבר כל הירוד (פי' שפל) מחבירו, קונה את חבירו. אמר ר' חייה בר אשי מאן תניתא ר' שמעון ב"ר, אמר ליה אבוי חזור בך ותני כהדא הזהב קונה את הכסף. אמר ליה לינא חזור בי, דעד דהוה חילך עליך אתניתי הכסף קונה את הזהב, ע"כ. וליכא למימר דש"ס דידן פליג על זה, ושלעולם גרסינן במתניתין הזהב קונה את הכסף, שהרי דבריה סתומין דה"ג בה (דף מד א) מתני ליה ר' לר' שמעון בריה הזהב קונה את הכסף, אמר ליה ר' שנית לנו בילדותך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו בזקנותך הזהב קונה את הכסף (בתמיה), בילדותיה

197

הון עשיר מסכת בבא קמא פרק ה

 חסדים פ"ג פיסקא ח', אשתכח דמאי דשייך לאבלות שייך לבור הגורם לאבלות, במה שממית בהיות עמקו כמספרו הקטן שהוא עשרה, ומה בור שיעורו כך אף כל שיש בו כדי להמית דהיינו שיח וכיוצא בה, חייב עליה כשיהיה בה עשרה אע"ג דאפשר לומר דלהמית יותר מכאן בעינן, מהטעם שהצריכם התי"ט משמא דש"ס (דף נ ב):משנה זלנפילת הבור. הקדימו להפרשת הר סיני שלא כסדר הכתוב, משום דביה קאי:ולהפרשת הר סיני. אע"ג דמאי דהוה [הוה], נפקא מינה לנודר, וכה"ג י"ל בכל כיוצא בזה:ולתשלומי כפל. הוא במשפטים (שמות כב, ג) ופסוק דשבת דמיניה ילפינן דאף חיה ועוף במשמע, והוא פסוק

198

הון עשיר מסכת בכורות פרק ז

 הון עשיר מסכת בכורות פרק זמשנה געינו אחת למעלה ועינו אחת למטה. כמדומה לי דאו או קתני, דאי לא תימא הכי הוי זו ואצ"ל זו, שהרי כבר פסל שני עיניו למעלה וכן שני עיניו למטה. ואע"ג דלכאורה לפי הס"ד דש"ס (דף מד א) נראה דאינו כן, שהרי הקשה עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה היינו רואה את החדר ואת העליה כאחת, אם פירושו הוא ראיית עינו. מ"מ על פי המסקנא דהוי עינו ממש איכא לפרשו באו או, ונפקא מינא שכשעינו אחד לבד הוא חוץ ממקומו אעפ"י שהאחר במקומו פסול, משא"כ לפי הס"ד דבעינן שיהיו שניהם חוץ ממקומם. ודעת

199

הון עשיר מסכת ברכות פרק ג

 חשבינן הזמן המפורש בכתובים כאלו כתוב בתורה. ומה שרצו לדחות בעלי התוספות (שם ד"ה בתפלה) באמרם דאף אם הוא דרבנן שייך למימר בה מצות עשה, ולפטור האשה אם יש לה זמן קבוע, ומביאים ראיה מהלל, דתנן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין, דש"מ דהם פטורים בה מטעם שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, עכ"ל. לעד"נ דאין זו דחייה כלל, דמאן לימא לן דפטורים מהלל מטעם זה, דילמא לא חייבום משום דלאו רחמי היא כמו התפלה, ואי בעית אימא דמחייבי בהכל, ואפילו הכי אינם מוציאות את אנשים, דומיא דמגילה, אשר קריאתה היא במקום הלילא

200

הון עשיר מסכת ברכות פרק ה

 כתב התי"ט ז"ל לא יפסיק בדבור, דאלו בהליכה לא מצינו בשום מקום הנקרא הפסק כ"פ רבינו יונה, עכ"ל. ואע"ג דהדין עמו דהליכה בשעת הדחק לא נקרא הפסק, דהכי איתא בירושלמי (שם) היה עומד ומתפלל באסרטיא או בפלטיא, הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון, ובלבד שלא יפסיק את תפלתו, ע"כ. דש"מ דהעברה ממקום למקום לא נקרא הפסק. ומ"מ האי לא יפסיק דמתני', ר"ל אפילו בהילוך ד', דהכי איתא בירושלמי (שם) ר' אילא אמר לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו, הרי זה מסתיר מלפניו, ובלבד שלא יפסיק תפלתו, ע"כ. ואם איתא דהאי לא יפסיק ר"ל בדבור, אבל

1234567891011121314151617181920