דש

דש מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 10623 מקורות עבור דש. להלן תוצאות 11 - 20

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


11

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק כ

 צא עמוד ב] על חנם יגענו. רב הונא אמר מי חלתית מותר לשתותם בשבת. שמואל אמר חלתית עצמה מאכל בריאים הוא. רב הונא אמר מאן דאכל מתקל זוזא מיניה מסתכן ועורו נחלץ. ר' בא אכל מתקל זוזא מיניה ופרש לנהר: אין שורין את הכרשינין. משום בורר: ואין שפין אותן. משום דש: אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננה במקום גבוה בשביל שירד המוץ. משום מרקיד:הלכה דמתני' גורפין מלפני הפטם ומסלקן לצדדין מפני הריעי דברי ר' יוסה וחכמים אוסרין נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת: גמ' מפני מה שהפטם מותר הרעי אוכל. בעיא דא מילתא מהו

12

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק ד

 השירות ולא ידעין מאן ילף לה מן הנזיר ומאן ילף לה מן השירות. מאן דיליף מן הנזיר אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגים אף נשיאות כפים אסור בחרצנים ובזוגין ומאן דיליף לה מן השירות אי מה השירות אסור בבעלי מומין אף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין. והא תני אם היה דש בעירו מותר. כהדא ר' נפתלי הוות אצבעתיה עקומה אתא שאל לר' מנא א"ל מכיון שאתה דורש בעירך מותר. רב חונה מעבר זלדקן והא תני אם היה דש בעירו מותר א"ר מנא ריגלא הוות בגין שלא יהו אומרין ראינו קטן נושא את כפיו. א"ר יוסה זאת אומרת שאסור להסתכל בכהנים

13

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ

 להם הבערה אחת שתחזיק את כול]ם תל' לו' וזבחת [עליו את עלתיך ג'].[ בכל המקום אשר אזכיר את שמי מכלל שנ' לשו]ם את שמו שם (דב' יב ה) י[כול לא תהא] [ברכת כהנים נוהגת אלא בבית] ה[מק]דש [ב]ג[בו]לין מנ' תל' לו' בכל המקום [אשר אזכיר את שמי אבוא ג' אמר ר' חנניה] בן תרדיון מנ' לשלשה שיושבין [ועוסקין בתורה שהשכינה] שורה בהם שנ' אים נצב בעדת אל (תה' פב א) ר' חלפתא [איש כפר חנניה אומר משמ]ו מנ' לשנים שנ' אז נדברו יראי ייי (מלא' ג טז) אחד מנ' שנ' [בכל

14

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כב

 נ]שיהם מתענות [בבתי דינין אח]רים [וב]ניהם מת[ענין] בבתי דינין א[חרים. אב]ה יו[דן] א[יש צי]דן אומ' משום רבן גמליאל מנין שלא יאמר [אדם] איני כ[דאי] שאתפלל על בית המק[דש ועל ארץ] ישראל ת"ל שמ[ע א]שמ[ע צעקתו וכי אי זו מדה מרובה מדת הטוב] או מדת פורענות הוי א[ומ' מד]ת הטוב מרובה ומה מדת פור[ענות] מועטת היחיד מתפלל והמק[ום] שומע ת[פ]לתו מדת הט[וב] מרובה דין הוא שה[יחיד] מתפלל והמקום [שומ]ע את תפילת[ו]. סל' פסקא'פסוק כד(כד). אם

15

ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מב

 יט+ וטל ילין בקצירי. דבר אחר ואספת דגנך, למה נאמר לפי שנאמר +יהושע א ח+ לא ימוש ספר התורה הזה מפיך שומע אני כמשמעו תלמוד לומר ואספת וגו' דרך ארץ דברה תורה דברי רבי ישמעאל רבי שמעון בן יוחי אומר אין לדבר סוף קוצר בשעת קציר חורש בשעת חריש דש בשעת שרב זורה בשעת הרוח אימתי אדם למד תורה אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים שנאמר +ישעיה סא ה+ ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' וכשאינם עושים רצון המקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשה על ידם שנאמר +דברים כח מח+

16

בראשית רבה (וילנא) פרשת וישב פרשה פה

 יבא עליה מצוה רבי יוסי בר חלפתא יבם אשת אחיו וחמש בעילות בעל ודרך סדין בעל, ונטע חמש נטיעות בישראל ומאן נינהו, ר' ישמעאל ב"ר יוסי ור' אלעזר ב"ר יוסי ור' מנחם ב"ר יוסי ורבי חלפתא ב"ר יוסי ור' אבדימוס ב"ר יוסי הוין עינוהי זמורן ודמיין לאמיה, וידע אונן, היה דש מפנים וזורה מבחוץ, ויאמר יהודה לתמר כלתו, א"ר אלעזר אע"פ שאין נחש יש סימן כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו, רבנן אמרי בית תינוק ואשה, אע"פ שאין נחש יש סימן.ו [לח, יב] וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה, וירבו הימים, שנים עשר חדש, על גוזזי צאנו,

17

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישב פרשה פה

 בר' חלפותא יבם אשת אחיו, חמש בעילות בעל ודרך הסדין בעל וחמש נטיעות נטע ר' ישמעאל בר' יוסי ר' אלעזר בר' יוסי ר' מנחם בר' יוסי ר' חלפתא בר' יוסי ר' אבדונימוס בר' יוסי, ר' אבדונימוס בר' יוסי הוון עינוי זמורן דמיין לאימיה.(ט י) וידע אונן וגו' דש מבפנים וזורה מבחוץ וימת גם אותו.(יא) [ויאמר יהודה לתמר] וגו' אמר ר' אלעזר אפעלפי שאין נחש יש סימן כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו.(יב) [וירבו הימים] י"ב חודש. [ותמת בת שוע אשת יהודה] וגו' ויעל על גזזי צאנו בכל מקום שנ' גזיזה עשה רושם.(יג) [ויגד לתמר לאמר

18

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לח

 הימים (מ"א ה טו), למוד חירם להיות אוהב שבט יהודה:סימן ג[ג] (ותקרא) [ויקרא] את שמו ער. שהוערה מן העולם:סימן ד[ד] ותקרא את שמו אונן. אנינה היה לעצמו:סימן ט[ט] ושחת ארצה. [דש] מבפנים וזורה מבחוץ:סימן יא[יא] ויאמר יהודה לתמר. אעפ"י שאין ניחוש יש סימן, כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו.סימן יב[יב] וירבו הימים. שנים עשר חדש ימים: ויעל על גזזי צאנו. כל מקום שיש גזיזה עושה רושם:סימן יג[יג] עולה תמנתה. שתי תמניות הם, אחת של יהודה ואחת של שמשון (שופטים יד א), ולמה הוא קורא אותה עלייה וירידה,

19

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וישב פרק לח

 טו טז) ותשובה לאומרים כי ישבו אחים יחדו, (דברים כה ה) אל הקרובים שהרי ער ואונן אחים מאב היו, ולמדנו ייבום מיהודה, מה כאן באחיה ממש, אף להלן באחיה ממש, ברוך שבחר בדברי חכמים:סימן טט) וידע אונן כי לא לו וגו' ושחת ארצה. שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ: לבלתי נתן זרע לאחיו. נתן כתוב חסר ו', שנתן דין ארורים כאחד, שנא' וימת גם אותו, גם אותו כדין אחיו, שהיה משחית זרעו כאחיו. ר' יוסי בר חלפתא נטע ה' ארזים בישראל מאשת אחיו שיבמה, ואלו ה' ר' ישמעאל ב"ר יוסי, ר' אבודימוס ב"ר יוסי, ר' תנחום ב"ר יוסי, ר'

20

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק

 זכר נימול לשמנה. נהיה בן חדש והוא בכור נפדה בחמש סלעים. היה בן שלש אביו מחנכו לתורה. היה ראוי למצות והוא בן שלש עשרה שנה. היה ראוי לישא אשה אביו משיאו אשה. יצא לחרוש מצותו עמו. שנאמר (דברים כב) לא תחרש בשור ובחמור. יצא לקצור. עליו מצות לקט שכחה ופאה. דש מצות דישה עמו. שנאמר (שם כה) לא תחסום שור בדישו. מדד גרנו עליו תרומה ומעשר. לש. עליו להוציא חלה לכהן. בא לאכול. טעון נטילת ידים וברכת המוציא ושלש ברכות לאחריו. ד"א מי מנה עפר יעקב הסמיך ברכתו על ברכת האבות. שנאמר (בראשית כח) והיה זרעך כעפר הארץ. ומספר את

1234567891011121314151617181920