דקל

דקל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 3243 מקורות עבור דקל. להלן תוצאות 1 - 10

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


1

משנה מסכת סוכה פרק ד

 פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח רבי אליעזר אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח:משנה ו[*] כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותן מערב שבת ומניחים אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמשו ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח ואותו היום נקרא יום חבוט חריות:משנה זמיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן:משנה ח[*] ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר סוכתו אבל

2

משנה מסכת עבודה זרה פרק א

 משנה ה[*] אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרותיהן ולבונה ותרנגול הלבן רבי יהודה אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולין ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו לפי שאין מקריבין חסר לע"ז ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור רבי מאיר אומר אף דקל טב וחצב ונקליבם אסור למכור לעכו"ם:משנה ו[*] מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו"ם מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה עגלים וסייחים שלמים ושבורין רבי יהודה מתיר בשבורה ובן בתירה מתיר בסוס:משנה ז[*] אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש

3

תוספתא מסכת מנחות (צוקרמאנדל) פרק ט

 הביא מגיתו כשר: הלכה יגאילים ממואב עגלים משרון כבשים ממדבר גוזלות מהר המלך ר' יהודה אומר כבשים שגביהן רחבים: הלכה ידכל העצים כשרים לגבי מזבח חוץ משל זית ושל גפן ר' אלעזר מוסיף חמשה עצים פסולין אף של שקמה ושל חרוב ושל דקל ושל מייש ושל אלן ושל סתירה מכל מקום הרי אלו פסולין אבל באלו רגילין במדבריות של תאנה ושל עץ שמן ושל אגוז: הלכה טומלח זו מלח סדומית שנ' ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו מלח סדומית ומניין אם לא מצא מלח סודמית יביא אסתרקנית תלמוד לומר מלח מלח רבה: הלכה טז

4

תוספתא מסכת נגעים (צוקרמאנדל) פרק א

 סיבות אלא ששער לבן אלא ששער לבן והנתקין מטמאין בכל מראה אפילו לבנים בשחור ושחורים בלבן ומטמאין בשיער צהב דק שמראיו כתבנית הזהב: הלכה ההבגדים והעורות מטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים ואיזה הוא הירקרק שבירוקין ר' אליעזר אומר כשעוה וכקורמל סומכס אומר ככנף טואס וכחוץ של דקל ואיזה הוא אדמדם שבאדומים כזהורית יפה שבים והפסיון להם כיוצא בהן אין בהן מראה פתוך מראה גבוה שבהן כמראה צל בחמה מראה עמוק שבהן כמראה חמה בצל: הלכה ור' ישמעאל אומר מראות נגעים שנים עשר ר' חנניא סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר ר' דוסא בן הרכינס אומר מראות נגעים

5

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק א

 פי שנים השיבו על דברי ר' יוסה בי ר' יהודה אין לדבר סוף הלכה באי זו היא עדות הראשונה זו עדות סתירה שניה זו עדות טומאה וכמה היא טומאה כדי ביאה וכמה היא כדי ביאה כדי העראה וכמה היא כדי העראה ר' ליעזר אומ' כדי חזרת דקל ר' יהושע אומ' כדי מזיגת הכוס בן עזיי אומ' כדי מזיגת הכוס לשתותו ר' עקיבא אומ' כדי לצלות ביצה ר' יהודה בן פתירה אומ' כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו ר' לעזר בן ירמיה אומ' כדי שיקשור גרדי נימה חנן בן פנחס אומ' כדי שתשוט אצבעה לתוך פיה פלימו אומ' כדי

6

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק ח

 הלכה כטמנין לזרוע שהוא יד שנ' ותהיינה העבותים אשר על זרועותיו כפשתים וימסו אסוריו מעל ידיו הלכה למנין למי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו דבילה שנ' ויתנו לו פלח דבלה וגו' הלכה לאהמוציא שני נסרים כאחד הרי זה חייב תורי דקל אחד זמורה לנטיעה אחת לבהמה כמלא פי הגדי לעצים כשיעור עיצי' חבילי אזוב הסואה והקורנית שהכניסן לאכילה כגרוגרת לבהמה כמלא פי הגדי לעצים כשיעור עצים להזאה כשיעור הזאה גרענין לנטיעה שתים לבהמה כמלוא פי חזיר כמה מלוא פי חזיר אחת אחרים אומ' לחשבון חמש הלכה לבהמוציא מאבני בית מנוגע מעציו ומעפרו כל שהן הרי זה חייב

7

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק א

 כיון שנסתרה התורה קראה טמאה. ברם הכא שכבת זרע עד שיפלוט. ליידא מילה כתיב שכבת זרע לשעורין. כהדא דתני ונסתרה והיא נטמאה. כמה היא סתירה כדי טומאה. כמה היא כדי טומאה כדי ביאה. וכמה היא ביאה כדי הערייה. כמה היא הערייה ר' ליעזר אומר [דף ד עמוד א] כדי חזירת דקל. ר' יהושע אומר כדי מזיגת הכוס. בן עזאי אומר כדי לשתותו. רבי עקיבה אומר כדי גילגל ביצה. רבי יודה בן בתירה אומר כדי לגימת שלש ביצים מגולגלות זו אחר זו. רבי אלעזר בן פנחס אומר כדי שיקשור גירדי את הנימה. מיניימין אומר כדי שתושיט ידה ותיטול ככר לחם מן

8

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוכה פרק ד

 פדית לך ממצרים. כביכול כאילו עצמך פדית: אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. א"ר אחא זכר ליריחו:הלכה דמתני' כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותה מערב שבת מניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו רבי יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מלקטין וחובטין על גבי המזבח ואותו היום היה נקרא יום חיבוט חריות. מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן: גמ' לא אמר אלא קטן הא גדול לא. לא כן אמר רב אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביום טוב הראשון [דף יט עמוד ב] מותר לאוכלו. אמר רבי יוסה תמן הוא אינו

9

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק א

 הלכה ה[דף ה עמוד ב] מתני' אילו דברים אסור למכור לנכרים איצטרובילין ובנות שוח בפטוטרותיהן ולבונה ותרנגול לבן רבי יהודה אומר מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין בזמן שהוא בפני עצמו קוטע אצבעו ומוכרו שאין מקריבין חסר לע"ז ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור ר"מ אומר אף דקל טב וחצד ונקלביס אסור למכור לנכרים: גמ' שמעון בר בא בשם ר' יוחנן בנות שוח בפטוטרותיהן ואיצטרובילין במטוטלותיהן: ולבונה. תני אם היתה חבילה מותר וכמה היא חבילה רבי יהודה בן בתירה אומר חבילה של לבונה אין פחות מחמשה מנין. אם היה כומר אסור רופא מותר תגר מותר תגר חשוד

10

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק ח

 לבשל ביצה קלה: גמי כדי לעשות תלוי לנפה ולכברה. הדא דאת אמר [דף נה עמוד ב] בהין גווי'. ברם בהן ברייא. כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה. תני הוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית הדא דאת אמר באילין רכיכיא. ברם באילין קשייא כדי לעשות צפירה. הוציא כלי נצרים חייב תורי דקל שנים זמורות לנטיעה שתים. אם לבהמה כמלא פי גדי. אם לעצים כשיעור העצים. הוציא שתי נימין מזנב הסוס מזנב הפרה חייב. שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר אית תניי תני שתים אית תניי תני אחת. מאן דאמר שתים באילין רכיכתא. מאן דאמר אחת באילין קשייתא. גלעינים לנטיעה שתים. אם

1234567891011121314151617181920