גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 71 - 80

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


71

ר' עובדיה מברטנורא מסכת תרומות פרק י

 שלימין, אף אם כבשן עם זיתי [תרומה] פצועין אין בולעין מהן:משנה חגרב - חבית:כל גרב שהוא מחזיק סאתים - אם נכבש דג טמא עם הרבה דגים טהורים בתוך חבית והחבית מחזיק סאתים, ויש מציר דג טמא משקל עשר זוזים של יהודה, שהם חמש סלעים של גליל, וכל השאר ציר דג טהור, שנמצא ציר של דג טמא אחד מתשע מאות וששים של דג טהור, אסור. ואם היה הציר של דג טמא פחות מכן, מותר:רבי יהודה אומר רביעית לסאתים - כשיהיה רביעית לוג של ציר טמא בתוך סאתים של טהור אסור הכל, פחות מכן מותר. ושיעור זה הוא קרוב למאתים. ואף

72

רב האי גאון מסכת כלים פרק ב

 פ' כ"ח מ"י) שבכה שהתחיל בה מפיה טהורה עד שיגמור את קורקרתה קירות הכלי הן הדפנות:לחמיות. פי' על שם מקומן שהן מבית לחם (כמו שאמרו חכמים על) לשון זכר ישי בית הלחמי ולשון רבים לחמיים ולשון נקבהב) לחמיות:הפכים הגלילים. פי' על שם מקומן כלי שמן גליל ומנין שהוא כן שנאמר (מ"ב ט' ג') ולקחת פך השמן ואומר (ש"א י' א') ויקח שמואל את פך השמן:והחביונות. א"ד והאביונות חביות קטנות שנאמר (איוב ל"ב י"ט) הנה בטני כיין לא יפתח כאובות:משנה גלזבז. פי' [מסגרת] לשון מקרא ולזביז בלשון חכמים ומנין שלזביז הוא עשוי בשביל קיבול ששנינו (

73

פירוש הריבמ"ץ למשנה מסכת שביעית פרק ט

 ספיחין, אמ' ליה ולאו ספיחין נינהו ואסיר, אמ' ליה ולאו את שהוא מתירן, אמ' ליה ואין חביריי חלוקין עלי וקרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה.משנה בשלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל וג' ארצות לכל אחת ואחת. פי' הר ושפילה ועמק, ופירש גליל העליון וגליל התחתון והעמק מכפר חנניה ולמעלה כל שאינו שקמין גליל העליון, הרי הר, ומכפר חנניה ולמטה כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון, הרי שפילה, דתניא סימן לשפילה שקמין, ואע"פ שאין ראיה לדבר, זיכר לדבר, ואת הארזים נתן כשקמים אש' בש' לרוב, ותחום טבריה הוא העמק, הוא בקעת גיניסר וחברותיה, וביהודה, כמו

74

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת גיטין פרק ז

 ואין מוסרין אותו לה להניקו אלא בפני אחרים, אמרו בתלמוד מי שמת והניח בן קטן אין מניחין אותו אצל מי שהוא ראוי ליורשו ומעשה היה ושחטוהו ערב הפסח. ואין הלכה כר' יהודה. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.[ז] אנטיפרס, מקום בארץ יהודה. וכפר עתני, מקום בארץ גליל. ועכו, סמוכה לארץ ישראל על הגבול, ומשנה זו בנויה על שני תנאים, והוא שאמר לה אם הגעתי לגליל הרי הוא גט, ואם לא הגעתי לגליל אלא נשתהיתי ביהודה שלשים יום הרי הוא גט, ואם לאו אינו גט, ולפיכך כיון שהגיע לאנטיפרס וחזר בתוך השלשים יום אינו גט לפי שאנטיפטרס ארץ יהודה היא

75

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת כלים פרק ב

 ואומר, קדרות הדקות, הקדרות הקטנות, חביות לודיות, החביות הנעשות בלוד, שם מקום בארץ ישראל יוחסו אליו. וכך אמרו לחמיות מיוחסות לבית לחם. וחצבים גדולים, הפטסין הגדולים מאד, והם הגדולים ביותר שעושים מן החרש כגון החביות הללו של אשביליה בזמנינו זה. ופכין, רבוי פך, והוא כד השמן. ואמרו הגלילים, מיוחסות אל גליל העליון וגליל התחתון שם היו נעשים הכדין. וחביונות, קטנות חבית, והוא רבוי אותה הקטנות, ותרגום המלה "כ'ויביאת". אמר שעור קרקרותיהן כל שהן, מפני ששוליהן מחודדין מאד כמו שולי מקצת כוסות הזכוכית. וכאשר נשתייר מהן דבר המקבל השעור המועט ביותר הרי זה מתטמא מפני שנשאר כצורת כלי קטן שנעשה מתחלת

76

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת שביעית פרק ט

 שיש אצלו, או שיאכלם אם יוכל, או ישרפם, או יזרקם לים, וזה הוא הביעור. וכך עושה בדמי דברים שנתבאר שיש לדמיהן ביעור. וכיון שהכלל הזה קיים ונכון אמרו שארץ ישראל נחלקת לשלשה חלקים, וכל חלק מן השלשה נחלק גם הוא לשלשה חלקים לענין הביעור, ומנאם והגבילם, ואמר שהגליל שלשה חלקים גליל העליון וגליל התחתון והעמק והוא תחום טבריה. וגם ארץ יהודה שלשה חלקים ההר והשפלה והעמק. ועבר הירדן שלשה חלקים שפלת לוד והר שפלה של לוד ומבית חורון עד הים. שאם היה לאדם דרך משל צמוקים מפירות גליל אוכל מאותם הצמוקים כל זמן שהענבים מצוים בכל גליל, כמו שיתבאר לקמן.

77

שושנים לדוד מסכת גיטין פרק ז

 סגי דהא פשיטא דכך לי ההולך מיהודה לגליל או מגליל ליהודה או מארץ ישראל לחוץ לארץ, אלא זה יובן במאי דאיתא בברייתא (עו א) אנטיפרס ביהודה וכפר עותנאי בגליל בנתיים מטילין אותו לחומרא מגורשת ואינה מגורשת ופירש רש"י אנטיפרס וכפר עותנאי סמוכים זה לזה בספר זה בראש יהודה וזה בראש גליל וכו' בנתיים היה הולך מיהודה לגליל ועבר את אנטיפרס ולכפר עותנאי לא בא וחזר בתוך ל' ולאחר זמן חזר והלך לגליל ממש ושהא מטילין אותו לחומרא וכו'. והשתא היינו דקמ"ל תנא דידן בתרתי בבי דיהודה וגליל דברישא תנן הגיע לאנטיפרס וחזר בטל תנאו ומהכא תידוק לאנטיפרס דווקא הוא לבטל

78

שושנים לדוד מסכת נדרים פרק ה

 דעתו של הר"ן ז"ל מאי דוחקיה לאוקמי מתני' בגליל דווקא אי משום דהתם בפ"ב אית תנא דפליג בסיפא את"ק וס"ל סתם חרמין ביהודה מותרין הא מוקמינן התם בש"ס דההיא ר' אלעזר בר צדוק הוא דס"ל סתם נדרים להקל אבל לת"ק והוא ר' מאיר דס"ל סתמן להחמיר לא שאני ליה בין גליל ליהודה ור' יהודה נמי כתב הר"ן ז"ל גופיה שם דס"ל דסתם חרמין ביהודה נמי אסורין והכי קי"ל לדינא כמ"ש הרמב"ם וכל הפוסקים א"כ מי לחצו לפרושי למתני' דלא כהלכתא, ועוד דסתם מתני' ר' מאיר אדרבא מכאן הו"ל למימר דסתמא כמ"ד סתם נדרים להחמיר וכן כתבו כאן התוס': וחרם הוי

79

שושנים לדוד מסכת פסחים פרק ד

 בגמ' מהך מתני' גופה מינה ובה קא בעי, מעיקרא תני מנהגא ביהודה וכו' דהיינו ממנהג כדאמר נמי ת"ק, ולבסוף תנו ב"ש אוסרין דמשמע איסורא בכל מקום, ומשני לא קשיא דהך סיפא והלילה ב"ש אוסרין דמשמע איסורא איכא מדינא בכל מקום ר"י הוא דאמרה, ולאו איסורא לכל מקום אלא דס"ל דבני גליל היו אוסרין מדינא, וכן משמע מפירש"י. וניחא נמי להך פירושא שינויא דבין לישנא דחכמים דמתני' ובין ר"י דברייתא, דמתני' תנן ובגליל לא היו עושין, ובברייתא תני ובגליל אין עושין דמשמע אין עושין מדינא. ומה שלא ביאר הרמב"ם בפירוש דהך סיפא דהלילה וכו' ר"י היא, לא חש לזה כיון דלית

80

שושנים לדוד מסכת שביעית פרק ט

 ג"כ בארץ עצמה מעבר הירדן והלאה, משום דנקטינהו בסדר דהוו לא זו אף זו לענין מ"ש במשנה דלקמן דאין אוכלין בחלק זה ע"י חלק אחר. וה"ק, לא מיבעיא יהודה ועבר הירדן דהם רחוקים דפשיטא שאין אוכלים ביהודה ע"י עבר הירדן שאין חיה שביהודה מתרחקת עד שם, אלא אפילו יהודה ע"י גליל לא. ולא רצה להתחיל בעבר הירדן ולמיתנינהו כסדר, משום דרצה להתחיל במה שחייב מדאורייתא, דעבר הירדן אינה חייבת בשביעית אלא מדרבנן. והבית דוד כתב דכפי הסדר שהם שנויים היה כלה לחיה מן השדה וכו' ע"ש. ואינן אלא דברי נביאות. ועי' מ"ש בפי"ג דכתובות בס"ד:משנה גתי"ט ד"ה עד

1234567891011121314151617181920