גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 191 - 200

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


191

עלי תמר סנהדרין פרק א

 זה, ושיעורו שמעון בר יהודה כתובה ונ"ל שאין הכרח לומר שר"ח היה נקרא כתובה מפני שהיה סופר סת"ם וגיטין, שיתכן שהיה כותב תעודות ומסמכים חשובים של הקהל, וכעין מזכיר שבימינו.כתוב לאחנא בני דרומא עילאה ואחנה בני דרומא ארעייא. וכזה במכתב לגליל. ואולם בבבלי רק במכתב לגליל מוזכר בני גליל העליון ובני גליל התחתון, אבל בנוגע לבני דרום כתוב לאחנא בני דרומא סתם, ואינו מחלק בין בני דרום העליון לבני דרום התחתון כמו בגליל. גם יש הבדל שלפי הירושלמי המכתב הראשון היה כתוב לבני דרומא היא יהודה, וע"ד שאמר בסוף הוריות יהודה יעלה, ואלו להבבלי המכתב הראשון היה כתוב להגליל.

192

עלי תמר סנהדרין פרק ב

 הלכה יש לו שתי הוראות א) קובץ משניות הכולל פרקים והלכות רבות כמו בכ"מ מקרא הלכה והגדה. ב) בהוראה של הלכה יחידית. וכן יש למושג משנה אותן שתי הוראות א) קובץ משניות, ב) משנה יחידית, כמ"ש מפורסם בכמ"ק. ואולי גם בעירובין נ"ג בני יהודה דגלו מסכתא נתקיימה תורתן בידן, בני גליל דלא גלו מסכתא לא נתקיימה תורתן בידן, דוד דגלי מסכתא וכו' שאול דלא גלי מסכתא וכו', ר"ל הלכה פרטית, כלומר שכל הלכה והלכה התפרשה על ידן כל צרכן. ברם מושג הלכה ומשנה בשתי הוראותיה היא במקומות רבים אבל השם מסכת בהוראה הלכה יחידית לא מצינו לו חבר במקום אחר.

193

עלי תמר עבודה זרה פרק ב

 לא יזלזלו בהם אלא ידעו שאם ריק הוא מכם הוא מפאת עומק המושג וקוצר המשיג, וכמ"ש בבבלי שאם גזרו גזירה לא מגלי הטעם עד שיתרגלו בה ואז לא יזלזלו בגזירה זו מפני חולשת הבנתם עיי"ש, ועמ"ש בסנהדרין פ"א ריש ה"א. ובעירובין נ"ג, בני יהודה דגלו מסכתא נתקיים תלמודן בידן, בני גליל דלא גלו מסכתא לא נתקיים תלמודן בידן. ופירש רש"י בפרוש השני, מפרשים שמועותיהן ומדקדקין בטעמים עד שמתיישב על לבם וכו', עיי"ש. וסמך לפרושו מכאן. ומזה, המגלה פנים בתורה שלא כהלכה שאינו מפרש ומבאר כהלכה כדי לעמוד על עומקה ונימוקה.ובספר חסידים הוצאת מק"נ סימן תתי"א, אין מגלים אגדה תמוה

194

עלי תמר פאה פרק ח

 זקוק דווקא לבשר תרנגולת לרפואה וכמ"ש בע"ז י"ד שמי שהוא חולה זקוק דווקא לבשר תרנגולת לרפואה עיי"ש וברש"י שם, והעני הזה היה חולה כזה עד שהעיכול של בשר בקר גרם למותו ולפיכך היה נחמיה רואה עצמו כגורם למותו ובצדקתו הכריז בואו וספדו להרוגו של נחמיה. וכן לעיל בה"ז מעשה באנשי גליל עליון שהיו מעלין לזקן ליטרא בשר צפרים בכל יום שכן זקוק היה לבשר בכל יום ודווקא לבשר ציפורים שהוא נוח להעכל. ולשון הרמב"ם בהלכות דיעות פ"ד ה"ז כשירצה אדם לאכול בשר עוף ובשר בהמה כאחד אוכל בתחילה בשר עוף וכו' לעולם יקדים אדם דבר הקל ומאחר הכבד עכ"ל. וכדאי

195

עלי תמר ראש השנה פרק ב

 אתחריב קדמייתא, והביא מספר מטה יוסף חיו"ד סימן י' שכתב דמוכח מדברי הזוה"ק שהגאולה תתחיל מעיה"ק צפת אשר בגליל העליון. והמחבר השיג עליו דהיכן נזכר בדברי הזוהר צפת, והביא שהגאון חיד"א העיר מר"ה ל"א שבטבריה עתידים ליגאל וי"ל שהכוונה היא לטבריה, שאף שמבואר בשביעית פ"ט מ"ה שהגליל מחולקת לשלש ארצות, גליל העליון וגליל התחתון והעמק, ותחום טבריה הוא העמק, מכל מקום בכלל ג' הארצות נקראות גליל, עיי"ש מה שהאריך בזה. אכן מדברי הזוהר הקדוש בגין דאיהו חולקא דיוסף, נראה שהכוונה היא למשיח בן יוסף, וזוהי בהתאם למסורה הנ"ל בידי יהודי צפת שהמשיח יופיע לראשונה בצפת, וכמו שביארתי מדברי הלקח טוב.

196

עלי תמר ראש השנה פרק ד

 שהיו אומרים הרי השנה מקודשת בעיבור, ועיין מ"ש מזה בפ"א.אמר רשב"ג לא היינו נוהגין כן ביבנה וכו'. תוספתא זו מבוארת על פי פיסקא דלעיל, שבגליל נהגו כריב"נ. אמנם בדיעבד אם בגליל כיהודה שנהגו עפ"י ר"ע יצא, ולפיכך ר"י בנו של ריב"ב כשעבר לפני התיבה באושא שבגליל עשה כמנהג גליל. ברם רשב"ג העירו ע"ז לא היינו נוהגין כן ביבנה שביהודה. ויש לנו לחלוק כבוד ליבנה, מקום הישיבה הראשונה של הסנהדרין אחר החורבן, שרבותינו שהיו בזמן החורבן היו שם מראשי הדור ומראשית תושבע"פ, שהרי אף מי שנוהג בגליל כביהודה יצא בדיעבד, וכבודה של יבנה וחכמיה בוודאי עדיף טפי לנהוג כמותם אף

197

עלי תמר שביעית פרק ט

 עליו צדוקי אחד וכו' עיי"ש נתן רב ששת עיניו בו ונעשה גל של עצמות מבואר דאף שהיה סומא בכח עיניו נתן עיניו בו ואף שאינו רואה נעשה גל של עצמות. אולם להירושלמי כאן לא נזכר כח ראית העין אלא סתם מיד נעשה גל של עצמות.הלכה בגליל העליון וכו'. הנה נתבאר כאן שהגליל נחלק לשלשה איזורים א) גליל עליון ב) גליל התחתון ג) עמק הגליל, אולם נ"ל שחלוקה זו היא במובנה המדויק אבל היה קיים כבר בזמן המשנה והתלמוד גם חלוקה שניה במובנה הרחב ולפי חלוקה זו היה בגליל רק שני איזורים א) גליל העליון ב) גליל התחתון, ועמק

198

עלי תמר שבת פרק טז

 לזה. ונראה שהמאמר הלזה של רבי עולא מקומו העיקרי הוא בפרק כ"ב ה"ג, ושם היה מובא בגמרא גם העובדא של ריב"ז דכאן. וע"ז קאמר ר"ע, י"ח שנין וכו'. ושוב נעתק המאמר משם לכאן, וכדרכו של הירושלמי בכמ"ק. ועמ"ש בזה בנדרים פ"ב.י"ח שנה עביד הוה בהדי ערב וכו' אמר גליל גליל שנאת התורה סופך לעשות במסיקין. היה זה בתקופה שלפני החורבן שרבו הכתות והמפלגות שדעתם היתה אחרת מדעתו של ריב"ז שצפה מראש שאין תועלת במלחמה עם הרומיים כובשי ארצות ומשעבדי עמים כמ"ש בגיטין וכנראה ראה ריב"ז לעשות בית מדרשו הגדול בירושלים כמ"ש במגילה סוף פ"ג ולשהות זמן מה בגליל לטובת

199

עלי תמר תענית פרק ד

 קדושים השרויים באבל ובצרה בארצות הגלות החמירו על עצמם לנהוג איסור משנכנס אב, הקילו בזה מפני שהדורות חלושים. ואכן דומני שהקילו רק באכילת בשר אבל לא בשתיית יין. ועיין בספר ארץ חיים להרב הגדול השקדן והבקי רבי חיים סהתון זצ"ל, שהביא דברי הכפתור ופרח פ"י, דדרומא ר"ל יהודה, וציפוראי ר"ל גליל העליון, וטיבראי גליל התחתון. וברור שכן הוא כדבריו ולא כמ"ש באהצוי"ר עיי"ש בדבריו.ושו"ר בספר סדר היום להרב רבי משה בן מכיר ר"מ בעין זתין מצפת תוב"ב בהלכות ת"ב, שראוי לנהוג שלא לאכול בשר ולשתות יין מר"ח אב ואפילו ביום ר"ח עצמו שעם היות שהוא ר"ח והוא יום שמחה,

200

ספר אור זרוע חלק ג פסקי בבא מציעא סימן מח

 שהוא תנאי בית דין. לא כתב לה בנן נוקבין דיהויין לכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסיי עד דתלקחן לגוברין חייב מפני שהוא תנאי ב"ד. לא כתב לה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסיי כל ימי מיגר ארמלותיך חייב מפני שהוא תנאי בית דין. וכך היו אנשי ירושלים כותבין. ואנשי גליל היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לה כתובה לפיכך אם רצו היורשין נותנים לה כתובת' ופוטרין אותה. דאיתמר רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל. בבל וכל פרוואדה נהוג כרב. נהרדעא וכל פרוואדה נהוג כשמואל. פר"ח זצ"ל יש מי שאומר כיון שנהגו גבול נהרדעא כשמואל מכלל

1234567891011121314151617181920