גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 181 - 190

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


181

עלי תמר ברכות פרק ח

 שם. ומכאן הלשון ברמ"א ובשאר הפוסקים בדורו ובדור שלפניו, וי"א וכו' והכי נהוג.ר"א כד הוה אזיל לדרומה הוה עביד. רבי חנינא לא היה מהדרום אלא מציפורי בגליל אלא ר"ל כדעת ר"ח דסובר כסברת ריב"ל שהיה מדרום ושגור היה בקסרין ובגליל דעתו של ר"ח דאף שהיה מראשי רבנן של גליל היה סובר כסברת ריב"ל הדרומי ומפני כן ר"א כד הוה אזיל לדרומה נהג כריב"ל רב רבנן של הדרום וכמ"ש בשבת מ"ו ר"א כד איקלע לאתריה דריב"ל וכו' וכי איקלע לאתריה דרבי יוחנן וכו' עיי"ש.כד הוה אזיל לדרומא הוה עביד כר"ח. כבר תמהו בזה שהרי מקומו של ר"ח היה בציפורי

182

עלי תמר חגיגה פרק ג

 לה לאנינות טומאה מפני שאונן צריך טבילה לאכילת קדשים, כמו האוכל רביעי בקודש משום גדר טומאה. ועמ"ש בזה בסנהדרין פ"ב ה"א, פיסקא אמר ר"ח כיני מתניתא.הלכה דהא בגליל לא. וכ"ה בבבלי. והפירוש הפשוט שבגליל אינן נאמנין. אלא שקשה דתיפ"ל אפילו הן נאמנין אי אפשר לבני גליל להביא את הקדש לירושלים מפני שפסיקייא של כותים מפסיק, ועמד ע"ז בחידושי המאירי וכתב וז"ל, ומה שאמר ביהודה וכו' הוא הדין שאף בני גליל נאמנין בכך אלא שאין בני גליל רשאין להביא את הקדש לירושלים שרצועה של כותים מפסקת וכו'. ואפע"י שאמר חברייא מדכן בגלילא וכו' בטוחים הם שתתגלה להם דרך אחרת

183

עלי תמר חלה פרק ג

 ואולי היה הסימן של ר"ז המאמר בגיטין נ"ט רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דא"י הוו כייפו לרב הונא ומאמרם ובמו"ק כ"ה כי הוינן התם לא הוה לן לדלוי רישין מיניה.וכאן הנני להעיר על הגמרא עירובין נ"ג, בני יהודה דדיקי לישנא ומתנחו להו סימנא נתקיימה תורתן בידן בני גליל דלא דייקא לישנא ולא מתנחו להו סימנא לא נתקיימה תורתן בידן. והכוונה להתקופה בזמן המקדש שמירושלים תצא תורה ובארץ יהודה, ואולי אנשי הגליל לא נתקיימה תורתן בידן כמ"ש בשבת. ולאחרי תקופת ביתר שנתמלא הגליל תורה ובטבריה נערך ונסדר התלמוד ירושלמי שנקרא משום כן תלמוד ירושלמי שכן התלמוד ותורה שבע"פ מירושלים

184

עלי תמר כתובות פרק ד

 תני.א"ל אנת אמרת אנת מנא לך. נראה שבעיקר הדין שאין אדם מבטל תנאי כתובה בפה אינו חולק עמו אלא אחרי שבתנאי כתובה זה היה חילוק מנהגים בין הארצות ובכתובה לא היה כתוב איך התנה עמה א"כ יתכן שדעתו היה כאנשי יהודה. וזה דקאמר ר"מ אנת אמרת שהתנה כבני גליל אנת מנא לך שכן היה בדעתו. ע"ז השיב ר"ח ולא בגליל אנן קיימין וסברין מימר וכו', וא"כ אחרי שאנשי גליל עומדין על העקרון לחוס על כבודם לאו כל כמינה לשנות עקרון מדינתו להחליט אחרת. ועיין בשד"י שפירש כעין זה עיי"ש.

185

עלי תמר כתובות פרק ה

 חדש בירושלמי עיי"ש. שוב ראיתי ברש"י יבמות מ"א שמחלק ג"כ בין יבמה לאחר שלשה חדשים לבין אלמנה אחרת החילוק שכתבתי עיי"ש. הרי שהצריך לחילוק זה שלא תקשה מיבמה לאחר ג חדשים והן הן דברי הירושלמי כאן וכמ"ש.האשה שאמרה וכו' שומעין לה. נקיט האי לישנא מפני שאף למנהג אנשי גליל אם היא רוצה היא יכולה לגבות כתובתה ולהמשיך באלמנותה בביתה ולא אמרינן שכבוד בעלה הוא שאם אינה נישאת תהיה מיגדת אלמנותה דווקא בבית בעלה כמ"ש בגמרא ובאהע"ז צ"ג.ולא סוף דבר ששה חדשים לפני היבם אלא אפילו כולה בפני היבם חסר יום אחד אינה אוכלת. נראה לפרש הנה במשנה שבבבלי

186

עלי תמר כתובות פרק ט

 השתמשו בביטויים יונים סורים יותר מבגליל ולפיכך הוא אומר אנן כותבין דיאטגמתין אנן ביהודה או בקסרי בניגוד למנהגי מעשי בי"ד בציפורי בגליל. ואינו מפליא כלל שהיה קיים חילופי מנהגים במעשי בי"ד בין יהודה לגליל שהרי בהרבה דברים היו שונים מנהגי יהודה מהגליל כמ"ש בכמ"ק ועיין לעיל בסוף פ"ד במשנה אנשי גליל היו כותבים וכו', אנשי יהודה היו כותבים וכו', ובגמרא שם קסרין כיהודה וכו' וע"ז השיב לו ר"מ אף אנן עבדין כן ואין בדבר זה שום חילוף בין יהודה לגליל. ושוב ראיתי בפירוש הגליון בד"ק בשבועות שפירש אלכסא שם חכם, ולא כמו שפירש כאן שופט גוי. והכי משמע הלשון בשבועות

187

עלי תמר מגילה פרק ג

 בר"י, משום אביו. ארבעה בהמות נמשכות באיפסר ואלו הן, הסוס והפרד הגמל והחמור. אמר ר"ח וסימנא וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור. ויתכן אחרי שדבר זה להכל מסור ואף לפשוטי עם, היה מההכרח לשנות להם פסוק זה שיקבע בזכרונם. ועיין בעירובין נ"ג ע"א, בני יהודה מתנחי להו סימנא, ובני גליל לא מתנחי להו סימנא וכו' עיי"ש. ויתכן אולי שבנוגע להסימנים נשאר הנוהג כן גם בתלמוד ירושלמי שנסדר בגליל בטבריה. אבל בבבלי תלמודם של רבינא ורב אשי הקפידו על הנחת הסימנים כמנהג בני יהודה. אגב בב"ב מ"ו ע"ב, עמלק סימן ויש שתמהים הלא המצוה למחות זכר עמלק. אבל יתכן שהשתמשו

188

עלי תמר מועד קטן פרק ג

 וראה בספר הישוב כרך א' ערך כרזין, שהיום המקום חרב, ונקרא חרבת כרזה. ואמנם מירושלמי כאן משמע שגם בבנינה היתה נקראת גם כרזה, או כורסה וגם כרזים. ונראה שגמליאל דיקונתה היה מטבריה ממשפחת הנשיא ועלה לכורסה בכדי להבריא שם שכן כרסים הוא בבקעת גינוסר מקום גינות ומעיינות מים במורדי הרי גליל העליון. וכשנפטר שם קברוהו אצלם ולא נתנו לבני טבריה להעבירו לטבריה בטענה שהם זכו בו מפני שנפטר שם. וכדוגמת העובדא של ר"א בר"ש בגוש חלב שלא נתנו להעבירו למירון לאביו רשב"י עד שלבסוף הסכימו כמ"ש בפסיקתא דר"כ עמוד צ"ג עיי"ש. וכן משמע מדקאמר סתם בתר תלתא יומין אימלכין מחזרא

189

עלי תמר נדרים פרק ב

 ותימה הרי זיל קרי בי רב הוא בפרשת בחוקותי, ונשנית במשנה ובברייתות בכמ"ק וכמ"ש בערכין כ"ח ובכ"מ. ואולי יתכן לבאר תמיה זאת עפ"י הירושלמי שבת פט"ז ה"ח, ר' אילא אמר שמנה עשר שנין עביד הוה יתיב רבן יוחנן בן זכאי בהדא ערב ולא אתא קומי אלא אילין תרין עובדא, אמר גליל גליל שנאת התורה סופך לעשות כמסיקין. והנה מערב עבר ריב"ז לירושלים והיה אב"ד ביחד עם הנשיא רשב"ג ובתוקף גדולתו חתמו שניהם האגרות ששלחו להגליל והדרום כמ"ש במדרש תנאים בפרשת כי תבא. ומעתה צא ולמד שתקופה ארוכה היתה שכחת התורה בגליל עד כדי כך שריב"ז אביהן של ישראל התבטא עליהם

190

עלי תמר נדרים פרק ח

 והוא בניגוד להמציאות. וכן הוא משמעות הכתובים שמקודם היה קציר שעורים ואח"כ קציר חיטים, וכ"ה מפורש במדרש שם, מתחלת קציר שעורים עד כלות קציר חיטים שלשה חדשים עיי"ש. ועיין מ"ש בברכות פ"ג ה"ה.נדר מן הקיץ בגליל ויורד לו לעמקים. במשנה שביעית פ"ט ה"ב, הגליל יש לו שלשה ארצות גליל העליון וגליל התחתון והעמק. הנה שהגליל סתם כולל גליל העליון והתחתון והעמק, וכשהוא נחלק לג ארצות כל אחת יש לה שם משלה, וכאן השם גליל כולל גליל העליון והתחתון, והעמק לחוד, משו"ה תני נדר מן הקיץ בגליל ויורד לעמקים. ונראה שנקט גליל לדוגמא וה"ה יהודה שנחלק ג"כ לג ארצות, ההר

1234567891011121314151617181920