גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 161 - 170

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


161

פני משה מסכת שביעית פרק ט

 הביעור נחלק לג' ארצות אלו שבכל אחת ואחת מהן אוכלין בה עד שתהא כלה לחיה מן השדה שבאותה הארץ כולה וכשכלה מן כולה אסור לאכול וחייב לבער אע"פ שעדיין לא כלה לחיה מן השדה שבארץ האחרת כדמפרש טעמא בגמ' לפי שאין חיה שבמקום הזה גדילה ואוכלת מפירות המקום הזה:גליל העליון וגליל התחתון והעמק. אלו ג' ארצות שבארץ הגליל ובמתני' דלקמן מפרש לה למה אמרו ג' ארצות הואיל ואמרת דשלש ארצות בכל אחת ואחת ומשני לה:שאינו מגדל שקמין. לפי שאינן מתגדלין אלא בשפלה כדקאמר בגמרא וסימן לדבר כשקמים אשר בשפלה לרוב:וביהודה. הם ג' ארצות המתחלקות ההר והשפלה והעמק

162

פני משה מסכת שבת פרק טז

 רכיכה. שהיא רכה ביותר ושלא יבואו לידי מירוח בשיתן לפני התרנגולים ימרחו וילכלכו את הבית:הוה יתיב בהדא ערב. היה ר' יוחנן בן זכאי יושב באותה העיר ולא בא שום שאלת הוראה לפניו אלא אינון תרין עובדייא חדא הא ואידך הא דלקמן בפרק חבית ואמר ר' יוחנן בן זכאי גליל גליל איך שנאת התורה וסופך לעשות כמסיקין שיהיו כולם מוסקי זיתים ולא יהיו בעלי תורה מהם ועל שם שהזיתים הרבה הן בגליל אמר כן:הלכה חמתני' נכרי שהדליק את הנר. לצורכו:מילא מים. קמ"ל דאע"ג דבמים איכא למיגזר שמא ירבה בשביל הישראל אפ"ה כשמילא לצורך בהמתו שרי ואי תני

163

מראה הפנים מסכת כתובות פרק יג

 כתב חובו בשטרו דאין לו יפוי כח בכה"ג משום דמלוה ע"פ הוא:הלכה ימתניתא בשהיה ביהודה כו'. כן פירשו הרא"ש והמרדכי בשם הר"ם והרשב"ם ז"ל להאי דהכא ומשמע מכאן דהולכין אחר מקום הנשואין ובתוספתא איתא במה דברים אמורים בזמן שהיה מיהודה וארס אשה ביהודה או בן גליל שארס אשה בגליל אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה. ומשמע דאין הולכין אחר מקום הנשואין אלא אחר ארץ אשר הוא משם כופין אותה לצאת לארצו ופליגא אהאי תלמודא וע"ש שפירשו להשוות התוספתא עם האי דהכא והרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו כפשיטות התוספתא:הלכה יא[דף עב עמוד

164

רידב"ז מסכת נדרים פרק ב

 בקונם והא דקאמר שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים משום דקאי על הא דקונם סוכה שאינו עושה על כן קאמר הטעם שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים אבל אין הכי נמי דה"ה דחל קונם על איסורין מה"ט:הלכה ד[דף ז עמוד א] ובגליל אסורין שאין אנשי בני גליל מכירין את חרמי הכהנים אבל אם היו מכירין סתמא מותר הכא את אמר מותר וכא את אמר אסור. דקס"ד אם היו מכירין אלו ואלו הי' מותרין וברישא אם היו מכירין אלו ואלו אסורין וקשיא מרישא לסיפא ע"ז אמר רבי אליעזר תרי תניין אינון ורבי ירמי' משני דלעולם חד תנא הוא ולעולם סתם נדרים

165

חשוקי חמד תוכן העניינים על הגמרא

 ביו"ט שני האם צריך להמנע ממלאכות [ר"ה יז ע"ב]905. בן א"י שאין לו תפילין ביו"ט שני, האם יקבל עליו להשתקע בחו"ל כדי להפטר מהמצוה [שבועות כט ע"ב]906. בן א"י שנולדה לו בת בשמחת תורה של גליות, האם יכול לעלות לתורה ולקרות לה שם [נדה נא ע"ב]907. בן גליל, שעבר לגור בירושלים האם ימשיך להרבות שמחה [ע"ז ה ע"ב]908. בן דודו נפטר בלי ילדים, האם ראוי שייבם את אשתו [יבמות ב ע"א]909. בן הבודק חמץ בבית אביו שלא בשליחותו האם מברך [פסחים ז ע"א]910. בן המטביל כליו של אביו מבלי שימנהו שליח, היברך [ע"ז עה

166

ידיד נפש ביצה פרק א

 יוסי בי רבי בון לא התירו אלא כשאין שם פתח כלומר, אין דרך אחרת להכניס אלא דרך התריס, ואז הקילו משום שמחת יו"ט אבל יש שם פתח, משתמש דרך הפתח. הלכה ומתני' בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר אין מטלטלין עלי, הוא גליל עץ כבד שמשתמשים בו לכתוש דברים אסורים ביו"ט. ואסור לטלטלו ביו"ט גם אם רוצה לחתוך עליו בשר לצורך אוכל נפש, כיון שהעלי מלאכתו לאיסור הרי הוא מוקצה. ובית הלל מתירין לשיטתם כל כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו, וכן הקילו משום שמחת יו"ט שיהיה לו מה לאכול.בית שמאי

167

ידיד נפש גיטין פרק ה

 לא הספיק לכתוב תרפו לא הספיק לכתוב שטר טירפא בבי"ד עד שיבוא סיקריקון לכל העולם עד שהמלחמה התפשטה בכל המקומות וניתנה רשות להרוג בישראל. ואע"פ שיש כאלה שגזלו לפני המלחמה וכאלה שגזלו מהם אחר המלחמה, קבעו דין אחד לכולם שלא תהא הלכה למחצה לאלה יש דין סיקריקון ולאלה אין.גליל שלא הייתה שם גזרת שמד מעולם לעולם יש בו משום סיקריקון והלוקח מהגזלן יחזיר לבעלים הראשונים. המטלטלין אין בהם משום סיקריקון ואם נתן מטלטלין לגזלן ודאי התייאש מהם, והקונה מהגזלן הרי הם שלו. תני חכירי בתי אבות אלה שרגילים לחכור שדה ממשפחה זו מכמה דורות אין בהן משום סיקריקון להלן

168

ידיד נפש דמאי פרק א

 שאור פטורות כך היא הגירסה. לחכמים, קלין שבדמאי שבמשנה מדובר שלא הטילו שאור, ותמיד פטורות ממעשרות אפילו במעורבות עם התמרים. מאידך, אם הביאו שאור חייבות אפילו כשהן בפני עצמן.במשנה, והגופנן. הוא מין תבלין הנקרא שומירה.ושואל מה? מה שראינו שגופנן פטור מהדמאי, האם זה בין יהודא בין גליל? או רק בגליל. כי במשנה הולך ומונה מינים שהם קלי דמאי, ואח"כ כתוב 'וביהודה האוג והחומץ והכוסבר'. והשאלה היא, מה עם אלה שהזכיר לפני כן, האם נחשבים קלי דמאי רק בגליל או גם ביהודה?ועונה מן מה דמתלין לה מתל בגלילא מהמשל שאומרים בגליל שומרה שמר מרה את השומרה נקראת כך,

169

ידיד נפש חגיגה פרק ג

 מפני ההדיוטות שלא יהו אומר ראינו אשה שופעת דם ביום ואוכלת בתרומה בערב. ואע"פ שאותו דם היה דם טוהר, גזרו ב"ש משום מראית עין, אבל מעיקר הדין לא הייתה צריכה לטבול.הלכה דמתני' חמר בתרומה שביהודה נקט ביהודה, לפי שרצועה של ארץ כותיים היתה מפסקת בין גליל ליהודה, וירושלים ארץ יהודה היתה, ולא היה אפשר להביא קודש מארץ הגליל ליהודה לפי שגזרו טומאה על ארץ העמים, ואפילו של חברים שבגליל לא היה אפשר להביאו לנסכים נאמנים על טהרת יין ושמן כל ימות השנה עם הארץ שאמר יין זה טהור והוא לנסכים, שמן זה טהור והוא למנחות, נאמן לעולם, דמשום

170

ידיד נפש כתובות פרק א

 בתולים, אף בגליל. אמר ליה רבי יוסי וכי מנהג יהודה בגליל עדות תורה היא לדבריך שאפילו בגליל רק אם העמיד שושבינים יכול לטעון טענת בתולים, האם מנהג יהודה הוא עדות מהתורה שאם לא עשה כך אין לו טענת בתולים? הרי המנהג הזה נוהגים רק ביהודה! אלא מנהג יהודה ביהודה ומנהג גליל בגליל כל מקום נוהג לפי אותו מקום, ואין למדים ה מזה. ומה שאמר כל שלא נהג כמנהג זה, אינו יכול לטעון טענת בתולים זה הולך על יהודה ששם נהגו להביא שושבינין, וביהודה אם לא הביא שושבינין, אין לו טענת בתולים. אבל לא בגליל. ושואל מכיון דתימר אחר שאמרת ששמירת

1234567891011121314151617181920