גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 151 - 160

בפרוייקט השו"ת המקוון 344 126 מקורות


151

פני משה מסכת בבא בתרא פרק ו

 יין לשנה והתם גריס המוכר יין לחבירו סתם והיינו הך דסתם מכירתו לשנה זו היא:חייב באחריותו עד החג. אם החמיץ קודם החג ומשעבר החג שוב אינו חייב באחריותו לפי שדרכו להחמיץ בקדים של מוצאי החג אלמא דבדיקה דמתני' בכל שנה ושנה היא:תיפתר. להברייתא כגון אלו בני גליל שאין בוצרין את כרמיהן אלא לאחר החג ומוכרין וקמ"ל דכיון דאמר לו לשנה חייב באחריותו עד החג ותו לא דכבר כלתה לו שנה ולית ש"מ כלום מהכא ואכתי תיבעי לך אם במתני' בכל שנה הוא בודק או לא:ויידא אמרה. ומהיכן שמענו זה:דא. מזו המתני' דהכא נוכל לפשוט הבעיא דקתני

152

פני משה מסכת גיטין פרק ג

 לחבירו סתם חייב באחריותו. המוכר חייב באחריות אם החמיץ עד החג ומיירי שמכרו לשנה וכן הוא בהדיא בהאי תלמודא פרק המוכר פירות ומשעבר החג שוב אינו חייב באחריות לפי שדרכו להחמיץ בקדים של מוצאי החג אלמא בכל שנה ושנה הוא צריך לבדוק:אמר רבי יודה תיפתר. המתני' באילן בני גליל דאינון קטפין בתר קדמיתא דחג כלומר שהן מקטפין כרמיהן אחר קדום של מוצאי החג והילכך כשמוכר לו לשנה והיינו אחר החג חייב באחריותו עד החג ותו לא ולית ש"מ כלום מהכא ועדיין תיבעי אם בכל שנה הוא בודק או לא:הכי גרסינן ויידא כו'. כמו שהוא שם:ויידא אמרה. ומהיכן

153

פני משה מסכת גיטין פרק ה

 הספיק לכתוב טרפו ולהציל ממנו בדין עד שבא סיקריקון לכל העולם שבאה המלחמה והילכך אין בהם משום דין סיקריקון:שלא תהא הלכה למחצה. דיש הרבה שנגזלו בשעת המלחמה ואי אמרת להאי דיינין לה דין סיקריקון ולהאי לא א"כ נראית כהלכה למחצה דאין הכל יודעין שנטלה מזה לפני המלחמה:גליל. שלא היתה שם גזירת שמד לעולם יש בו משום דין סיקריקון:המטלטלין אין בהם משום דין סיקריקון. ואינו נותן לבעלים כלום מפני שמתייאשין מהן:חכירי בתי אבות. חוכרין השדה בכך וכך כורין לשנה ורגילין לחכור שדותיהן ממשפחה זו מעולם הן ואבותיהן:אין בהם משום סיקריקון. ולקמן מפרש לה:היורד משם חוב

154

פני משה מסכת דמאי פרק א

 לך עם התבלין שעם כל זאת אינם חשובים הן אף לתבלין בעלמא:הדא אמרה בגליל פטורה. שאין חושבין אותה וביהודה חייבת דבדידהו לא הוי הפקר:כסברה כוסברתא שמה. כך היו קורין אותה:מה בין וכו'. ומ"ט דכסבר דדוקא ביהודה פטורה:מן מה דמתלין לה בדרומה. של גליל והוא ארץ יהודה ואומרים משל על הכסבר שבגליל שהי' חשוב בעיניהם מאן מתליך עם תבליא דאעפ"כ מי מדמה לך אף לתבלין:הדא אמרה שבגליל. חשובה היא וחייבת וביהודה פטורה דלא היו חושבין אותה והוי הפקר:תני. בתוספתא פ"ק:שהיו עושין יינן בטהרה. לנסכים ולפיכך הי' מגין עליהם שלא היה יינם מחמיץ והיו מביאין

155

פני משה מסכת חגיגה פרק ג

 דם ואוכלת בתרומה ואינה אלא משום מראית עין אבל לדינא אף לב"ש לא היתה צריכה טבילה באחרונה:הלכה דמתני' חומר בתרומה. השתא קחשיב מה שמצינו חומר בתרומה מבקודש וכדמפרשינן טעמא:שביהודה. שמשם היו מביאין נסכים ולא מגליל לפי שרצועה של ארץ העמים היתה מפסקת בין גליל ליהודה כדקאמר בגמרא וירושלים בארץ יהודה היא ולא היה אפשר להביא קדש מגליל ליהודה לפי שגזרו טומאה על ארץ העמים ואפילו משל חברים שבגליל לא היו יכולין להביא לנסכים וביהודה נאמנין אף עמי הארץ על טהרת יין ושמן לנסכים בכל ימות השנה ומשום שמפני חומרתן נזהרין בהן ולא משקרין לפיכך נאמן עם הארץ

156

פני משה מסכת כתובות פרק א

 יכול לטעון טענת בתולים אף בגליל:וכי מנהג יהודה בגליל עדות תורה היא. כלומר לדבריך דאפילו בגליל אם העמיד שושבינין הוא דיכול לטעון בתמיה וכי מה ענין מנהג יהודה לגליל דהעמדת שושבינין לאו עדות תורה היא שנסמוך עליה אף במקום שלא נהגו כן:אלא מנהג יהודה ביהודה ומנהג גליל בגליל. כלומר מנהג יהודה לחוד ומנהג גליל לחוד כל מקום ומקום לפי מנהגו ואין למדין זה מזה וכל שלא נהג דקאמר איהודה קאי דמקום שנהגו הוא ואם לא העמיד אינו יכול לטעון אבל בגליל אין מנהג זה כלום דבין העמיד ובין לא העמיד לעולם יכול לטעון טענת בתולים:ופריך מכיון דאת

157

פני משה מסכת כתובות פרק ה

 אבל באלמנה. דלא שייכא שתתגנה:בין שהותירה מזונות בין בלאות אינן שלה. גרסינן אלא של יורשים:הלכה יאמתני' נותנין לה מעה כסף. בכל שבת לצורך דברים קטנים:ואוכלת עמו. בגמרא מפרש לה:שתי. קשה לטוות כפליים כשל ערב ומשקל יהודה כפליים כשל גליל:הכל לפי כבודו. שעולה עמו ואינה יורדת וכן הכל כמנהג המדינה:גמ' דברים אמורים לשון נקי. אוכלת דקתני במתני' נבעלת היא ולשון נקי קאמר והיותר נראה דגרסי' רב אמר לשון נקי כדקאמר לעיל סוף הלכה ז' וכדמשמע מדלקמיה:על דעתיה דרב אוכלת משלו. ה"פ דרב ור"י לא פליגי בליל עונה אלא בהא פליגי לרב דמפרש מאי

158

פני משה מסכת נדרים פרק ב

 עד שיבאו לידי כהנים והוי דבר הנדור מ"מ סתם חרמי כהנים משמע שכבר באו ליד כהן והוי ממון כהן ומותר כחולין לכל דבריהם:כמעשר בהמה. הוי דבר הנדור שאינו אסור עד שיקרא עליו שם מעשר:ואם של דגן. דבר האסור הוא שמעשר ותרומה בשבלין אסור:שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה. לפי שהיו רחוקים מירושלים:שאין אנשי הגליל מכירין חרמי כהנים. שלא היו כל כך כהנים ביניהם וכשמחרימין אין מחרימין אלא לשמים: [דף ז עמוד א] גמ' הוון בעיי מימר. היו רוצין בני הישיבה מתחילה לומר מלוח לעולם נקרא מלוח ונ"מ לנודר מן המלוח כדתנן לקמן פ"ו ועלה דהתם קאי

159

פני משה מסכת סוכה פרק ג

 אמן עד שישמע הברכה כולה דשמא להר גריזים הוא מברך:דכתיב ברוך תהיה מכל העמים. גם אם העמים יברכוך תחול עליך הברכה:רבי היה כופל בה דברים. מאודך ולמטה כדפרי' במתני':אמר רבי אלעזר דזקני הגליל היא. הא דקתני במתני' הלוקח לולב מחבירו בשביעית וכו' אתיא כזקני גליל דאינהו דאמרי אסור למסור למי שהוא חשוד על השביעית מזון שתי סעודות מדמי שביעית וסתם עם הארץ חשוד על השביעית הלכך יבקש שיתן לו האתרוג במתנה:תיפתר דברי הכל. ואפי' למאן דלא ס"ל כזקני גליל בשאר שביעית ולא חייש למסור לסתם עם הארץ הב"ע בשהיו אתרוגים נמכרים ביוקר דלא הוו שכיחי כל

160

פני משה מסכת פסחים פרק ד

 במלאכתך וקרבנך קרב:שני תלמידי חכמים שנו אותה. המתני' דריש פרקין דתלו אותם במנהג והמתני' דהכא דאיכא דאסרי כל היום תרי תנאי נינהו ומי ששנה זו לא שנה זו:אשכחית אמר תלתא אינון. אשכחן הכא דתלתא תנאי חלוקין בדבר:חד אמר אסור. כל היום מדינא כהאי דאנשי גליל:וחד אמר. מותר קודם חצות כאנשי יהודה וחד אמר דבמנהג תליא כתנא דריש פרקין:הלכה זמתני' ר"מ אומר כל מלאכה וכו'. מפר' בגמרא ובלבד שהיא לצורך המועד אז אם התחיל בה קודם לי"ד גומרה בי"ד ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אבל כל שאינה לצורך המועד תלייא במנהגא ולא יתחיל בתחלה

1234567891011121314151617181920