גליל

גליל מופיע בפרויקט השו"ת

  


נמצאו 788 מקורות עבור גליל. להלן תוצאות 141 - 150

בפרוייקט השו"ת המקוון 344,126 מקורות


141

קרבן העדה מסכת כתובות פרק א

 נאמן וכיון דע"כ לומר דטעמא אחרינא אית ביה דנאמן א"כ אף שלא נהג מנהג יהודה נאמן ופי' זה נראה עיקר:אלא. שלא נהג:מנהג יהודה ביהודה. שלא פשפש ונמצא דם אינו נאמן לומר דם ציפור הוא כיון דעבר אמנהגא איהו דאפסיד אנפשי' ואמרי' שראה דם ואיבדו:ומנהג גליל בגליל. לא נהג אלא נהג כמנהג יהודה שנתייחד עמה לאחר האירוסין קודם החופה אינו יכול לטעון טענת בתולים:ופריך מכיון. דאת אומר שאין בפשפוש עדות גמור:לא יעמוד. כלומר למה לי להעמיד השושבינים לפשפש:ומשני אלא שלא. יהו בנות ישראל פרוצות בזימה ויהיו מתייראים מהעדים שמעמידים:ופריך אם וכו' אפי' מעמיד לא

142

קרבן העדה מסכת כתובות פרק ד

 שהיא לא רצתה לקבל כתובה כדי שתיזון מנכסיו:אמר ר' מנא יתקיימון דברי המת. וינתן לה כתובה מיד ופטורים היורשים ממזונותיה:ויש אדם מבטל תנאי כתובה בפה. בתמיה וכי בכחו לבטל זכותה בדבור בעלמא:א"ל אנת אמרת. אתה אומר כן אבל מנא לך הא שהיה תנאו כאנשי גליל:א"ל ולא בגליל אנן קיימין. שהמקום ההוא היה מגליל א"נ אף שאר ארצות סתם מנהגן כגליל כדאמרינן בסמוך:וסברנון מימר. וכך אמרנו שאנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן וכל הנושא אדעתא דמנהגא הוא נושא לפיכך אינו יכול לבטל התנאי כתובה ל"א ר' מנא א"ל לר"ח שאין הדין כך שהרי

143

קרבן העדה מסכת נדרים פרק ב

 דהוי דבר הנדור שצריך להקדישו ע"י מנין ואם נטל בלא מנין לא קדש ואין מעשר בהמה אוסר הדיר כמו מעשר דגן שאוסר את הגורן וה"ל דבר האסור:שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה. לפי שהיו רחוקים מירושלים ולא קרו לה תרומה סתמא אלא תרומת הלשכה:שאין אנשי גליל מכירין חרמי כהנים. וכל מה שהיו מחרימין היו מפרישין לבדק הבית ולחרמי כהנים לא קרו להו חרם סתם:[דף ז עמוד א] גמ' תמן בעי מימר. סברוהו למימר לא מיקרי בשר מלוח אלא אם נמלח שיהי' לעולם במליחתו אבל אם נמלח לשעה לא מיקרי בשר מלוח:הדא אמרה. זאת אומרת אפי'

144

קרבן העדה מסכת נדרים פרק ה

 לו בדברים אלו לנשיא ואח"כ יוכל כל אחד מהם להשתמש בהם שבממון של נשיא משתמשים ואין אחד מהם נהנה משל חבירו:אין צריך לזכות. ע"י אחר דמשום חשיבותו של נשיא קונה אע"פ שלא זיכה לו ע"י אחר אבל בכותב להדיוט לא קנה אא"כ זיכה לו ע"י אחר:אנשי גליל א"צ לזכות. אנשי גליל קנטרנין היו ובכעסן נדרו הנאה זה מזה עמדו אבותיהן וכתבו חלקן לנשיא שאם ידרו בניהם אחריהם הנאה זה מזה לא יאסרו ברחבה של עיר ובתיבה ובספרים דממון נשיא הם:גמ' כיני מתני'. כן היא מתני' לאו כל הרחבות הן של אנשי העיר אלא רחבות קטנות אבל רחבה

145

קרבן העדה מסכת סנהדרין פרק א

 של שנה ראשונה ושנייה חייב לבערו עכשיו תרומה ליתן לכהן ומעשר ראשון ללוי ומ"ע לעני ומ"ש מתבערת בכל מקום שאם לא העלהו לירושלים קודם פסח היה מבערו ערב פסח ומתודה ביערתי הקדש וגו':ממעטני זיתא. מקום קיבוץ הזיתים להתחמם זה על זה בגליל היו זיתים מרובין ובדרום חטין מרובין גליל ודרום מא"י הן וא"צ להודיעם על העיבור שקרובים הן לב"ד אבל לבני גולה שרחוקין מא"י צריך להודיעם על העיבור שלא יאכלו חמץ בפסח:אין מעברין לשנה. על התקופה וא"כ חישבו ומצאו תקופת תמוז חסירה מהשלמת צ"א יום שלה רובו של חדש תשרי:ט"ז יום. ונופלת בי"ז אבל אם היתה תקופת

146

קרבן העדה מסכת פסחים פרק ד

 מלאכה בט"ב אלא במקום שנהגו ונמצא תקנת חכמים בטל הלכך אף הת"ח צריכין לעשות במקום שנהגו:הלכה ומתני' וחכ"א ביהודה וכו'. חכמים סוברים דעשיית מלאכה בע"פ לאו במנהגא תליא מילתא אלא בגליל היו אוסרים איסור גמור ולא מכח מנהג וביהודה מתירין:הלילה. ליל י"ד לאנשי גליל שאוסרים לעשות מלאכה בע"פ כל היום:ב"ש אוסרים. כשאר י"ט שהלילה הולך אחר היום:וב"ה מתירים. מידי דהוי אתענית שהיום אסור באכילה והלילה מותר:גמ' הא יום. י"ד ובגליל לכ"ע אסור מנ"ל:יום פסח הוא לה'. דכתיב זבח פסח הוא לה' וקרא יתירא הוא אלא לומר לך יום שאתה זובח הוא יהיה לה'

147

שיירי קרבן מסכת גיטין פרק ד

 שלשתן אלמא שמות האחרים נודעים בכאן ואפ"ה מיקרי לא אתחזק אינו מחוור כלל שאינו דומה לגמרתינו דהתם בדאתחזק איירי דומיא דאם היה ביהודה וכתב לגרש אותה שביהודה דבדיעבד מגורשת אע"ג דאתחזק בתרי שמי כיון שהוא ואשתו במקום א' ואח"כ אמרו שאם הלכו הוא ואשתו למקום אחר שאינו לא יהודה ולא גליל מגרש באיזה שירצה אע"ג דידעינן שיש לו שם אחר במקום אחר והיינו דאתחזק בתרי שמי ומיהו לכתחלה צריך לכתוב וכל שום אחרן דאית לי וכיון דדחינו ראיית הירו' י"ל והוא דאתחזק בתרי שמי כפשוטו כל שידוע שיש לו שם במקום אחר אע"פ שאינו נקרא כאן אלא בשם א' צריך

148

שיירי קרבן מסכת חגיגה פרק ג

 דהירושלמי סובר שדוקא ע"ה הוא דאינו נאמן להביא מגליל לפי שרוב המקומות הם בחזקת טומאה מפני הרצועה של כותיים אבל עדיין יש מקומות שטהורים אלא דבע"ה חיישינן שמא לא הביאן ממקום ההוא ולכך קאמר ריב"ל בן דרום שאמר מגליל הבאתיה ובטהרה נאמן במגו דאי בעי אמר מדרום הוא אבל בן גליל אפילו אמר מדרום הבאתיה אינו נאמן דלית ליה מגו ואדיבורא דעם הארץ לא סמכינן ובזה מיושב מה שמקשים תוספות בפרקין דף כ"ה בד"ה שרצועה וכו' ע"ש:[דף כ עמוד ב] כושת וכו'. מה שיש לדקדק בסוגיא זו עיין בעירובין דף כ"ט בתוס' שם:הלכה ז[דף כא עמוד ב]

149

שיירי קרבן מסכת כתובות פרק א

 מדברי תוס' ישנים דף י"ב ע"א בד"ה רב אשי אמר תני שלא משמש וכו'. וראיתי להרא"ה ז"ל שכתב אהא הורע כחו וכו' וכן בגליל שאין ממשמשין כלל כיון שמצא אין חוששין לדם אחר ע"כ. ואיני רואה שום ראיה לדבריו אדרבה מדמוקמינן בסמוך כל שלא נהג היינו מנהג יהודה ביהודה ומנהג גליל בגליל. אבל במנהג גליל ודאי יכול לטעון טענת בתולים והדברים ברורים וצ"ע:הלכה ב[דף ג עמוד ב] בשקל הקדש. כתב הריטב"א בחידושיו דף י' ע"א וז"ל תדע שלא אשכחן שום תנא דלימא אפילו לרבנן ולרשב"ג דכתובת אשה מאתים צורי ע"כ. ותימא שהרי כאן מפורש דהרבה אמוראים דסברי הכי

150

שיירי קרבן מסכת כתובות פרק יא

 איתא בשכיב מרע וכו' וצ"ע:הלכה בהמוחלת כתובתה ליתומים ניזונת משלהן וכו' לא דייך וכו'. וא"ת מכאן משמע שאף המוחלת כתובתה לבעלה יש לה מזונות ולעיל פ' נערה הי"ג משמע דאין לה מזונות וכמ"ש שם בתו' בד"ה מחלה וכו' ע"ש וי"ל דשאני יתומים כיון דקיי"ל כאנשי גליל כדאמרי' ס"פ נערה ושאר כל הארצות כירושלים וכיון שאין היתומים יכולין לפטור ממזונותיה אף אם יתנו לה כתובה הלכך אף דמחלה כתובתה יש לה מזונות וכדמסיק לא דייך וכו' אבל במחלה לבעלה אין לה מזונות שהרי אם ירצה בעלה לגרשה שוב אין לה מזונות וכיון דלית לה כתובה אף תנאי כתובה אין

1234567891011121314151617181920